בשמים ראש ה

הקדמת המחבר

יען אשר שמוע אשמע מאת רבים המדברים על לב מוציאי לאור חבוריהם היום לאמר מה העבודה הזאת לכם. הכי אין די לנו בספרי הקדמונים כי מלאו פני תבל מהמה כי בכל מקום אשר אתה משים עיניך שם חלקת מחוקק ספון. ומעטים המה דורשיהם ומבקשי פניהם כי אין עוד היום רוח תשוקת דת אל חי מתנוסס בקרב כל איש ישראל. ואין דבר ד' יקר היום כאשר היה בימי קדם כי הנה בימי קדם בעוד הי' הרעב חזק בארץ. לא רעב ללחם. והצמא גדול. לא צמא למים. כי אם לשמוע דבר ד' כל היום. והי' האש התשוקה בוערת ומתלקחת בתוך לב כל איש ואיש מישראל. רק לדעת חכמה ולהבין אמרי בינה ושאף כל איש צמים רק לאהבה את ד' וליראה את שמו. אז דבקה כל נפש אדם רק אחדיו לשמור מצותיו ויטו שכם אחד כלם לעבדו ביראה ופחד ויבוזו כל זרי התאוות ועל כל חמדת התבל ועל כל שאר תענוגות בני אדם והבליהם שפכו כל אדם בוז וימאסו איש אלילי כספו ואיש אלילי זהבו בכחד. הלא אז אוהבי ד' ידידי התושי' והמדע מאד שמחו לקראת מפליאי עצה המודיעים לחדשים מחידושיהם אלה תולדות רעיוניהם ועל ספר יוחקו. למען יגדילו התורה ויאדרוה ויגילו לקראתם כאשר גיל יגיל איש בראותו הביכורה בטרם קיץ אשר בעודו בכפו יבלענה. והלא אז גם אז מה נאוו על ההרי' רגלי מבשרכם משמועכם הטוב. כי בא תבאו. וגם עלה תעלו בידכם מנחת פרי רוחכם ביום הניפכם את אומר התנופה. ביום נטעכם נטעי נעמנים מוצאי פרי הלולים. ותהיינה למראה עינים לנכחם יביטו. כמראה פני פלגי המים בציון. וכמראה פני דבר ד' לבית ישראל ונגולו ספריכם כמראה ספר השמים. והיום הזה תאמרנה הלא לריק יגיעכם והלא לחנם ולהבל מכחכם תשחדו רעיוניכם לפני אחיכ'. ותביאו לחם ומים אל אשר לא ירעב ולא יצמא. וכי תדברו גבוה גבוה בעת ההוא עת לחשות עת יעצים אדם עיניו מלראות אות בתבל הנשמה הלזו אשר הזלוה צאוה ברוב כחות התאות וכל כלי חמדת גוום הם ימשלו בם וזרועיהם הם הורידו לארץ מנלי התושי' והמדע. עד כי אם משחת מראה ותואר והדר ויופי כלילת בית ישראל מעל פני האדמה וידל כבוד יעקב. ומקום כבוד התורה ולומדיה ומבקשיה אימו. וכל בעלי מלאכו' המריבות והתפארות להם מעושיהם היום הלא ישיבו לאחור ומיניהם וחתום הלא יחתמו צור הלא יצורו תעודתם בלמודם מלשימם בספר וחרות עלי הלוח בעט ברזל ועופרת. מבלי משים לעינים דבר ולא לנכחו ביטו. לאמר להם ראה ראו ואל ידעו. ולהעיר אזנים להם ולא יאזינו לשמוע בלמודים. ולאמר להם שמעו שמוע. ולא יבינו

לכן אמרתי תהי זאת לי למשפט קודש כי ביום העלותי את מנחת קרבני מנחת פרי חבורי זה על מזבח הדפוס. אני קדם אקרא למאהבי המה אחי בית ישראל לאמר להם. לכו שמעו אלי ותחי נפשכם שמו לנגד דברי עיניכם. ולבכם תשיתו לדעתי אל הגיון לבי לפניכם אשימה ואחרי כן אקוה כי כאשר יאספו דברי אל לבכם. הלא יטבו בעיניכם עד יכוננו ועד ישימו שורש וענף שמה. למוצאי נטעי נעמנים עושי פרי הלולים. עד יצא כנוגה שמש צדקתו לפניכם צדקת פזרוני קרני אור מחדושי עלי אור התבל. הלא כה דברי עשה יעשו בלבבכם פרי תנובה ויזריחו עליכם שמש הוד התבונה. עדי מעליכם יעיר עליכם רוח ונפקחו עיניכם והייתם יודעים בין טוב לרע לבקר ולהבדיל בין האור ובין החושך. עדי יהפך עליכם המון לבבכם ומעיכם לטובת בעלי המחברים וחבוריהם. דברי חכמיהם וחדותיהם. הוני לבבם עם רכושי רעיוניהם. בעזוזי תשוקותיכם אותם כל היום לדרוש. ואליהם תשימו מגמת פניכם. ולא למראה עיניכם בתבל אחריהם יסירו לבבכם ולהבל ולתוהו אל תשאף רוחכם עוד. כי אם לשמוע דבר ד' כל היום מפי מפליאי עצה מגידי התושיה והמדע. אשר עיני כלם רק אל חפץ ד' בידם יצליח להגיעם אל המטרה להאיר ולסקל הדרך לפניהם לפני אשר יהינו לעלות ההרה הר המוריה יביטו יישירו. כי יתן ד' את רוחו עליהם כי יהי' להם דברי חדושיהם לעינים לשים בים התלמוד דרכם ושבילם במים עזים התושיה לנצח. עדי ינחלו נחליאל ומנחליאל במות. עדי יזכו לחזות בנועם ד'

קרבו הנה. בני זרע יעקב בחירי רצתה נפשי אתכם. שאוני ואנכי אדברה. התפתחו שערי לבבכם והבינו. קרעו סגור עפעפיכם והביטו. וראו מי ברא אלה. הנה השמים וכל אשר עליה'. הנה השמש והירח והככבים המאירים לעיניכם. גם הנה התבל וכל אשר בתוכה. הטו נא אזנכם כי הנה רעיון זה צומח חדש בקרבי. כי הנה השמים בעיני כארמון המלך אל חי בו שכן. יושב במרחבי מרום ומשגיח עלינו ועל כל נבראיו כלם לא נעלם מפניו. ומה הוה עוד מבלעדיו צור יוצרנו בל יראנו ובל ידענו כי הנה הארובות במרום נפתחו. ועיניו בכל משוטטות מכל במרום שמה ועד כל אשר בתחתיות ארץ מימין ומשמאל. ממזרח וממערב ומצפון ומים. בכל פנה וירכתי צפון וגלוי. הנה עין ד' שמה תשגיח ותציץ ותקרא בקול. אני אני הוא. הייתי ואהיה. וחסד