בשמים ראש נח

חשש בבית הרחם בין לענין נפילה ובין לענין הלידה וקולט לשונו כל פי' דבה"ר הין בו משום ר"א שיש לפרש בדברי ר"נ כן נ"ל לפרש דברי רבינו הרמב"ם בפ"ט מה' שחיטה שם כנ"ל והשתא א"ש דלצד פי' זה דמשמע נמי מדברי ר"נ כפי' וש"י ע"ז מביא הש"ס סייעתא שפיר וא"ש סייעתא של הש"ס גם לדברי רבינו הרמב"ם

עכ"פ לפ"ד נתבאר בדברי הרמב"ם דגם בנתרסק אבר מהאברים של הולד בכל גוונא דינא דלא חיישינן לריסוק שע"י בית הרחם כנ"ל אלא לפי שמדברי התוס' והרא"ש נראה להדיא דאסרי וכנ"ל ואם שנראה בעיני שהרמב"ם מתיר בדאיכא גם ריעותא שאינו הולך בהדי ריעותא דריסוק האבר כדפי' דבריו דר"נ דקאמר וכן רבינו הרמב"ם דבה"ר אין בו משום ר"א בכל פרשת הלשון של בה"ר אין בו משום ריסוק איברים הוי הפי' לדהרמב"ם וכנ"ל מ"מ בהאי עגל שאינו הולך בנמצא עוד ריעותא של ריסוק אחד מהאברים בודאי מהראוי לחוש להחמיר מדברי התוס' והרא"ש הנ"ל בשגם כי דברינו לאסור בנמצא עוד ריעותא באברים הפנימיים מבואר בהג"ה בא"ח סתצ"ח ס"ה באר הטיב לפי שאוסר בדיעבד בלא הפריס בנמצא עוד רעותא באברים הפנימיים לכן בעי שיפריס לענין לשחוט העגל שאינו הולך ביו"ט

אלא שדברי הג"ה המה דברי הרא"ש בפ"ק דביצה תמוהים מאד כמו דתמהו רבים מהראשונים על הא דכתב הרא"ש בביצה התם וז"ל והא דשרי לאכלו ביום הלידה היינו היכא דקים לי' שכלו לו חדשי' אבל אם לא קים לי' דכלו לו חדשים אסור עד ליל שמיני כדאיתא בפרק ר"א דמילה וגם צריך שיפריס ע"ג קרקע שיצא מספק ריסוק איברים כדאיתא בפרק אלו טריפות ענ"ל ושכן פסק הטור ותמהו דהיא נגד הלכה דבאמת קיי"ל דא"צ להפריס ותירץ ב"י בשם מהר"י בן חביב דלענין יו"ט החמיר הרא"ש טפי וכן פסק בהג"ה בא"ח בסימן תצ"ח ס"ה על הא דעגל שנולד ביו"ט דמותר לשחטו וכו' והוא דקים ליה שכלו לו חדשים דכתב המחבר וע"ז כתב הג"ה דבעינן ג"כ שהפריס ע"ג קרקע דחיישינן שמא יראה בו רעותא באברים הפנימיים ונמצא שחט ביו"ט שלא לצורך ואולם שהט"ז ביו"ד סט"ו סק"ב שם כ' ע"ד הג"ה בא"ח וז"ל ולא דק בזה שתלמוד ערוך הוא בפ"ד דביצה דף ל"ד בעי מיני' ר' ירמי' מר' זירא מהו לשחוט ביו"ט עוף שנדרסה בכותל דצריכה בדיקה דחיישינן שמא נתרסקו אברים מי מחזקינן רעותא דלמא משתכחה טריפה ושחט שלא לצורך ופי' רש"י בשלמא שאר בהמות אע"ג דמחמרינן ובדקינן מיהו סמכינן ארובא שאינן טריפות הכא ביו"ט מאי א"ל תנן אין מלבנין את הרעפים ביו"ט וכו' אלמא מחזקינן רעותא א"ל אנן מפני שצריך לחסמן מתנינן לה וכו' מזה הקשה הט"ז דהשתא התם דבחול נמי אסור בלא בדיקה וכו' ואפ"ה שחטינן ביו"ט עגל זה שבחול א"צ בדיקה ורובן ככולן הוי להיתר למה נחמיר ביו"ט טפי וכו' וע"ש: ואולם שראיתי לפע"ד ביישוב דברי הרא"ש והג"ה הנ"ל בטוב טעם

דהנה הט"ז בא"ח סימן תצ"ח כ' בהא דעוף הנדרס דמותר לשחטה ביו"ט אף דצריך בדיקה אחר שחיטה ולא חיישינן שמא ימצא טריפה אף דאתילד רעותא ופי' רש"י בביצה דאיתרע רובא דרוב כשירות והביא דברי הב"י שהוכיח דכש"כ היכא ששכיח טריפות כמו כשירות דמותר לשחוט ביו"ט וע"ז הקשה הט"ז דלמה נתיר כאן ביו"ט בדאיכא ספיקא שתטריף ולמה לא חיישינן שמא יבא לידי שחיטה בחנם כשימצא טריפה שודאי אסורה ביו"ט דמ"ש מיוני שובך דבעינן זימון דוקא מטעם שמא ימצאו כחושים ויטלטלם בחנם ותירץ הט"ז דרק ביונים כיון דאפשר בזימון מאתמול ואז לא יהי' ספק ביו"ט לכן הוצרכו שיעשה כן וכו' משא"כ בבהמה שטובה יותר בשחיטה היום משחיטה מעיו"ט לכן התירו לו אפילו במקום שיש ספק

ועפ"ד הט"ז אלו אמרתי דיש ליישב הטיב דברי רש"י ז"ל בר"פ אין צדין שכ' שם דאף דאוכל נפש מותר היינו דוקא כעין בישול ואפיי' ושחיטה דאי אפשר מעיו"ט דחיישינן שמא יתקלקל משא"כ גבי צידה דאפשר לצודו מבעוד יום אסור ביו"ט וע"ז הקשו בתוס' שם דהרי באוכל נפש גופי' אין לחלק בין אפשר לעשותן מעיו"ט בין אי אפשר לעשותן מעיו"ט דרק במכשירין יש חילוק אבל לה באוכל נפש גופי'

ונלפע"ד ליישב פי' רש"י דבאמת קשיא לי דמאי קמבעית להש"ס ביצה הנ"ל אי שרי להתיר לשחוט ביו"ט במקוה דאיכא רעותא הצריכה בדיקה מטעם ספק דלמא ימצא כשירה וכפי' הט"ז הרי כתבו התוס' בביצה דף ג' סוף ד"ה גזירה על הא שהקשו אמאי אין צדין דגים וכו' הא אוכל נפש הוא ותי' בשם הי"א דלכך אין צדין וכו' דחיישינן שמא יצוד דגים טמאים שאין צורך בהם והשתא לפ"ד הי"א הרי מבואר היטב מתניתין דאין צדין דספק אסור ביו"ט דהרי ה"נ אף דאיכא ספק שמה יצוד דגים טהורים דאיכא צורך אוכל נפש אפ"ה אסור מספק שמא יצוד דגים טמאים ויהיה מלאכתו בחנם שלא לצורך ומעתה מאי קמבעיא להש"ס ביצה הנ"ל הרי ממתניתין דאין צדין וכו' לפ"ד הי"א הנ"ל מבואר היטב דאסור מספק ביו"ט כנ"ל ואולם דלדברי הט"ז בסימן תצ"ח הנ"ל יהיה נכון ולא קשיא ולא מידי מההוא דאין צדין משום דרק בצידה כיון דאפשר לעשותן מעיו"ט הוא דיש לומר דאסור מספק משא"כ בשחיטה ואידך אוכל נפש שאי אפשר לעשותן מעיו"ט שיתקלקל יש לומר דשרי אפי' במקום דאיכא ספק ולכן שפיר קמבעיא להש"ס בביצה שם מהו לשחטה ביו"ט ומעתה יתבאר פי' רש"י בריש פרק אין צדין על נכונה דמחלק שפיר בין צידה שאפשר לעשותן מעיו"ט ובין שחיטה ואידך שאי אפשר לעשותן מעיו"ט והיא דיש לומר דגם לרש"י ז"ל ס"ל כדברי הי"א דצידה אסור ביו"ט משום הספק דשמא יצוד דגים טמאים דכיון דהוי אפשר לעשותן מעיו"ט ספק אסור ביו"ט משא"כ בשחיטה וכי"ב שאי אפשר לעשותן מעיו"ט גם בספק שרי וכדברי הט"ז וזהו כיוון רש"י ז"ל בחילוק מלאכות בין צידה שאפשר לעשותן מעיו"ט ובין שחיטה וכי"ב שא"א לעשותן מעיו"ט בגוונא דהוי ספק דבצידה אף בספק אסור כיון דאפשר מעיו"ט משא"כ בשחיטה באיכא ספק נמי שרי כיון דא"א לעשותן מעיו"ט וכנ"ל אבל לעולם דבודאי צורך אוכל נפש יש לומר שפיר דגם לרש"י ז"ל אין חילוק במלאכות אוכל נפש גופא בין אפשר לעשותן מעיו"ט