בשמים ראש נז

בסימן ס"ד שהוכיח דהבדיקה דההוא עוף הנדרס דאינו רק מדרבנן לחומרא אחר השהיי' מעל"ע וע"ש והשתא שפיר אנו בקיאין בהבדיקה דל"ה רק מדרבנן אלא שדברי הש"ך בסימן נ"ח סק"ה שכתב גבי נפילה דאפי' בעמדה ושהתה מעל"ע נמי כתב בהג"ה דאין אנו בקיאין האידנא בהבדיקה והדברים תמוהים לכאורה דמ"ש מההוא דא"ח סתצ"ח מההוא דעוף הנדרס דמבואר דמהני אחר שהיי' מעל"ע גם בדיקתינו וע"כ צריכין אנו לדחוק ולחלק דקים ליה להש"ך דרק בנפילה שאני מהא דדרסה או שטרפה בכותל דגבי נפילה ל"מ שהיי' מעל"ע ובעי בדיקה מה"ת ולכן שפיר כתב בהג"ה רק אנפולה דאנן האידנא אין אנו בקיאין בהבדיקה

ואני ביארתי לפי הדברים האלה דברי התוס' ב"ק דף נ' ע"ב ד"ה אם שהתה מעל"ע גבי ההיא תורא דנפל לאריתא דדלאי שחטי' מרי' טרפי' ר"נ א"ר נחמן אי הוי שקל מרי' דהאי תורא קבא דקמחא ואזל תנא בי מדרשא אם שהתה מעל"ע כשירה לא אפסידי' לתורי' דשיה כמה קבי וע"ז כתבו התוס' וז"ל בפרק אלו טריפות וכו' אבל כששהתה מעל"ע אין להוכיח משם אי בעי בדיקה או לא ומתוך ה"ג משמע דבעי בדיקה שפי' אנן לא בקיאין בבדיקה וכו' וע"ש וביאר דברי התוס' דכתבו דמפרק אלו טריפות אין להוכיח אי שהתה מעל"ע צריכה בדיקה והיינו דאי הוי אמינא דבעי בדיקה הרי הפסיד לתרי' ס"ס כיון דהוי ספק טריפה דהוי עוד בעי בדיקה ותמה באס"ז ע"ד התוס' שכתבו דלא נתבאר בהגמ' אי שהתה מעל"ע בעי בדיקה והרי התם בחולין דף נ"ו בההוא דדרסה או שטרפה בכותל מבואר להדיא דקאמר התם הש"ס דצריכה בדיקה וע"ש שהניח באס"ז דברי התוס' בקושיא ואולם לפ"ד הנ"ל א"ש דהרי מהתם מההוא דדרסה או שטרפה בכותל אינו מוכח רק דבעי בדיקה מדרבנן לכתחלה אבל לעולם דבודאי הוי כשירה דהוי מן הרוב דכשירות אי הוי אזל לבי מדרשא ושאל דל"ה ספק טריפה כיון דמה"ת לא בעינן בדיקה כלל ולכן א"ש דברי התוס' שכתבו להלן התם ומתוך ה"ג משמע דבעי בדיקה שפי' אנן לא בקיאין בבדיקה ע"כ והיינו כדברינו הנ"ל דאי ל"ה הבדיקה רק מדרבנן לכתחלה בזה הוי גם אנו בקיאין שפיר גם לדברי ה"ג ודו"ק

ואשר לפ"ז מאד יקשו בעיני דברי הת"ש דגם לפי דבריו איך החמיר לאסור בההוא עגל דפשיטא דההוא ריעותא לחודא דאינו הולך שלפנינו לא גרע עכ"פ מריעותא דאינו הולך ע"י שנדרס ברגלי' או שטרפה בכותל דמהני שהיי' מעל"ע לענין דמהני אחר השחיטה בדיקתינו ועיין בש"א שם שכתב דלהר"ן מוכח דדעתו דהוי הבדיקה דהתם גבי עוף הנדרס לאחר ששרה מעל"ע מן התורה אפ"ה כתב דלהר"ן שכתב דלמאן אן דדחי בש"ס חולין וסבר דמיעוט דריסוק הוי מיעוט דשכיח מ"מ ל"ה הבריקה רק מדרבנן כמו בסרכות וע"ש וא"כ אינו דין לדידן דנקטינן גבי עוף הנדרס שדרסה ברגלי' וכו' דבריעותא גדולה כזו וגם אינו הולך דמהני בקיאתינו לבדוק אחר מעל"ע ואינו דין בנ"ד בהאי ריעותא דאינו הולך לחודא דאיכא למתלי גם דהוי מחמת רכותה וחלשותה ושגרינא דנקטה כנ"ל אינו דין דיש לסמוך על בדיקתינו וז"פ וברור בעיני וא"כ אף לפי דבריו ל"ה ליה לומר להת"ש דלגמרי אסור העגל דלמה לא מהני בדיקה עכ"פ אלא שלפע"ד בלא זה הוכחתי לענין דינא דא"צ רק בדיקת החוט והנלפע"ד כתבתי

ואולם שזה נראה בעיני ברור דניהו דדיינינין להלכה דבית הרחם אין בו משום ריסוק איברים וגם בדאיכא ריעותא בולד שאינו הולך נמי ל"ח לה ומטעם שביארנו למעלה מ"מ נראה כשימצא אח"כ בהעגל הזה שנתרסק אבר מה מהאברים שבפנים ואפילו נתרסק אבר מהאברים שאם נטלו כשירה אף דלא חיישינן לכתחלה לבדוק אחרי' כיון דהוי מעוטא דריסוק מיעוט דלא שכיח מ"מ כשימצא דהוי מריסוק אחד מהאברים הפנימיים אזי בודאי דדינא לדברי התוס' והרא"ש דסמכינן מעוטא שרואין אנו שנתרסק מהאברים הפנימיים שמורה על ריסוק האברים שע"י בית הרחם למעוטא שאינו הולך דהוי נמי מיעוט המורה על חשש ריסוק כמבואר מדברי התוס' והרא"ש ואתרע ליה רובא דבית הרחם אין בו משום ריסוק אברים וכי"ב כתב הרמב"ן מובא דבריו בהרשב"א בחולין דף ס"ג ע"ב לישב הקושיא שהקשו התוס' על הא דפריך ודלמא דעוף טמא נינהו והקשו דנזיל בתר רובא כיון דעופות טהורים הוי רובא ותירץ דסמוך מעוטא דנבלות למעוטא ואתרע לה רובא ע"ש ומוכרח נמי כן מדלא כתבו התוס' והרא"ש דאתי ר"נ להתיר גם בדאיכא רעותא דריסוק בא' מאיברים הפנימיים בהדי רעותא דאינו הולך אפ"ה שרי וע"כ דבכה"ג בודאי חיישינן לריסוק וכן נמי נראה לדהר"ן הנ"ל דסובר דגם בכל מקום בשאר ולדות דעלמא איכא עכ"פ מיעוטא דריסוק של בית הרחם אלא דלא חיישינן לה דהוי מעוטא דלא שכיח אבל בדאיכא עוד רעותא גלוי' לעינינו שנתרסק אחד מאיברים הפנימיים של הולד בודאי אסרינן באם שנלפע"ד דדעת הרמב"ם אינו כן מדכ' בפ"ט מה' שחיטה הלכה י"ז וז"ל וכל מקום שאמרנו שחוששין לה אם שחט צריך לבדוק אם מצא יכו' אפילו נתרסק אבר מן האברים שאם נטלו כשירה כגון טחול וכליות הרי זו טריפה חוץ מבית הרחם שאם נתרסק הרי זו מותרת עכ"ל וע"ש בלח"מ שהניח דברי הרמב"ם בצ"ע שכתב וז"ל שרבינו נראה שמפרש דברי ר"נ לענין נפילה שאם נתרסק בית הרחם מותרת שכפי פירושו א"א ליישב הסייעות שבש"ס וכ' דמה תימא על הראב"ד ז"ל שלא השיג בזה וצ"ע וע"ש בכ"מ

ולפע"ד נראה לחומר הנישא בביאור דברי רבינו ז"ל דקאי על האי דנתרסק אבר מהאיברים שאם נטלו כשירה דטריפה בנפילה ע"ז כתב דבבית הרחם אינו כן אפי' כשנתרסק אחד מהאברים לא אמרינן דהרי בודאי דנתרסק ע"י בית הרחם וניחוש לריסוק אברים שע"י בית הרחם ע"ז כתב דלא חיישינן דבית הרחם אין בו משום ריסוק אברים כלל וניהו דע"כ דלשון הרמב"ם כולל נמי הפי' דבית הרחם אין בו משום ריסוק אברים לענין נפילה דאין לחוש גבי נפילה על ריסוק זה שנמצא שנתרסק הבית הרחם וכמבואר זה בדבריו בפי' המשנה מ"מ זה נראה דפי' רש"י בודאי סובל נמי דברי ר"נ דבית הרחם אין בו משום ריסוק גם להרמב"ם ז"ל רק שכתב דלשון אין בו משים ריסוק דקאמר סובל גם פי' זה לענין נפילה נמי והיינו דר"נ דאמר דבית הרחם אין בו משום ר"א דמשמע דלכל אופנים ליכא