בשמים ראש נה

שהשליח שוגג ולא ידע שהיא גניבה ביד הגנב דבכה"ג יש שלד"ע וכמ"ש התוס' ב"ק דף ע"ט התם ולכן שפיר פריך הש"ס מ"ט דרבנן דפטרי כיון דאזלה השתא הסוגיא ע"כ דמיירי כשהשליח סבר שהיא של הגנב וכמש"כ התוס' בד"ה בשלמא להדיא הכי דמה"ט ל"ש לומר לצעורי בעלים קמכוין כיון דמיירי שהשליח סבר שהיא של הגנב וע"ש וכיון שכן תו ל"ש וכי זה חוטא וזה מתחייב ויש שליחות לד"ע ולכן שפיר פריך הש"ס דמעתה מ"ט דרבנן דפטרי

סימן כא

עוד דבר אחד אמרתי אציעה נא מדי דברי הנה בשיטה זו דהנה הש"ך ביו"ד ס"ד סק"ה וכן בסמ"ע בחו"מ סשפ"ה הקשו דברי הט"ו אהדדי דבסימן ד' גבי ישראל ששחט בהמת חבירו לעכו"ם הביא ב' דעות אם יש לו שותפות בגווה אם אוסר דיש אומרים דגם באית לי' שותפות בגיה אינו מכוין אלא לצער שותפו ולא לאסור ואלו בסשפ"ה בחו"מ כתב הט"ו בסתם המנסך יין חבירו וכו' אם הי' לו בה שותפות חייב לשלם ולא הביא דעה זו דס"ל דאינו אוסר גם בשותפות מטעם דאמרינן לצעורי' קמכוין

ונלע"ד לתרץ דהנה שמעתי מקשים בשם אבי זקני גאון עוז ונפלא בחריפות ובקיאות רבן של ישראל הקדוש מוה' משה משולם איגרא האבד"ק פרעשבורג זצלה"ה שהקשה על הא דקאמר הש"ס בחולין דף מ"א ת"ש המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב ומשני הכא במאי עסקינן דאית לי' שותפות בגוה והקשה לפ"ד התוס' בש"ס תמורה ד"ל דכל של"ה האיסור מבורר בפ"ע מקודם ורק לאחר התערובות נולד האיסור בכה"ג סמכינין אברירה ומעתה קשה מחי משני דמיירי באית לי' שותפות בגוה אמאי יהי' חייב לשלם ואמאי לא אמרינין דלא נאסר חלק חבירו מטעם דאמרינין ברירה כיון דגם כאן הרי האיסור דהיינו חלקו לא הי' מבורר מקודם רק נולד בתוך התערובות עם יינו של חבירו וכיון דמותר ע"י ברירה הרי לא עשה לו היזק ואמאי חייב לשלם

ואמרתי דיש לישב לפע"ד לפ"מ דאמרינין בש"ס גיטין למ"ד היזק שאינו ניכר ל"ש היזק ורק במזיד חייב במטמא ומדמע ומנסך מטעם שלה יהא כל א' וא' הולך וכו' ומעתה א"נ דנימא לסמוך אברירה ונפטרנו מלשלם הרי כיון דכאן הרי נתערב יינו ביינו של חבירו ויפטר איכא למיחש נמי שלא ילך ויערב יי"נ ביינו של חבירו דל"ש ברירה שם לפי שהי' היי"נ מבורר קודם התערובות ואף לפ"מ דמצינו בעלמא גבי שני לוגין שאני עתיד להפריש וכו' דהיכא דיכיל לתקנו בלא ברירה לא התירו לו חכמים לשתותו ולסמוך אברירה וכן בכ"ד וה"נ שפיר יש בידינו לחייבו לשלם מטעם כדי שלה יהא כל א' וא' הולך ויערב יי"נ בש"ר ולא יהא שרי לבעל היין לסמוך אברירה כיון דלא יהי' לו היזק דיהי' לו תשלומין עבור היין ורק דבשוגג פטור משום דל"ש בשוגג לגזור שלא יהא כל אחד הולך ומערב וכו' וא"כ ממילא דיהי' גם שרי לו חלקו היין ע"י ברירה ובדרך זה מיושב גם קושית התוס' בחולין דף מ"א שהקשו על הא דמשני דאית ליה שותפות בגוה והא אמרינין בגיטין דמאן דאמר מנסך ממש לא בעי למימר מערב דא"כ היינו מדמע ומעתה כיון דאוקימנא דאית לי' שותפות בגוה ולא נאסר חלק חבירו רק לפי שמעורב בשלו וא"כ אכתי היינו מדמע אך לפ"ד י"ל מלבד תירוץ ה נוס' שם י"ל עוד דאתי לאשמעונין נמי הא דאע"ג דאיכה למימר בכאן ברירה אפ"ה מחייבינין לי' לשלם ולא סמכינין אברירה כנ"ל

ועפ"ז יתישב הטיב נמי מה שמקשים על הא דמשני דמיירי באית לי' שותפות בגוה והרי לפ"מ ש"כ התוס' בריש ב"ב וכן בב"ק דהיכא דגם לו יש היזק ל"ש טעמא דשלא יהא כל אחד ואחד הולך וכו' וא"כ באית לי' שותפות נמי הרי גם יינו יאסר אך לפ"ד א"ש משום דהכא באמת הוי לן למפטרי' מלשלם דהוי סמכינין אברירה אי לאו טעמא דחיישינן ע"י שנפטרו בדין מערב זה היי"נ ביינו של חבירו אתי לערב נמי יי"נ אחר המבורר מקודם בפ"ע ביינו של חבירו דבמקום זה הרי בודאי ל"ש ברירה ומטעם זה היא דאמרינין ה"נ דאין לסמוך אברירה להתירו ואמרינן לי' דישלם המנסך ויאסר בהיין ע"י ברירה ומעתה לפ"ז לפ"מ דאמרינין הפי' שלא יהא כל א' וא' הולך ומערב יי"נ בעין ביין ש"ח מעתה אין לחלק משום ההיזק שיש לו ג"כ דאכתי איכא למחיש דלמא אתי לערב יי"נ ביין ש"ח באופן שלא יהיה לו שום נזק

והשתא לפי דרכינו זה יתיישב היטב דברי הט"ו דל"ק אהדדי משום דרק ביי"נ דאית ליה שותפות בגוה שפיר ס"ל להט"ו דל"ש למפטרי' ולומר דלא מכוין לאסרו כי אם לצערו דאלו כן דנפטר מטעם שלא כיון רק לצערו שוב יהי' שרי לו ע"י ברירה כיון דבמקום דלית לי' תקנה להמליטו מנזק זולת ע"י ברירה הרי אז סמכינן אברירה שפיר והכא כיון שיהיה המנסך פטור מלשלם מטעם דאמרינין דלצעורי' קמכוין לית לבעל היין תקנה אם לא ע"י ברירה וכיון דיהי' שרי לו ע"י ברירה ממילא דל"ש לצעורי' קמכוין דאינו מצערו כלום כיון דבאמת שרי לי' היין לכן ע"כ דרק לנסך הוא דכיוון לכן שפיר ס"ל להט"ו דליכא למימר גבי יי"נ בשותפות לצעורי' קמכוין לכן שפיר פסק התם הט"ו בחו"מ בסתם ביי"נ דחייב לשלם ואולם גבי שוחט בהמת חבירו לעכו"ם דל"ש ברירה התם ולכן כשנאסר ע"י שחיטתו לעכו"ם חלקו שלו ממילא דגם ש"ח היא נאסר בשחיטה זו ולכן שפיר היא דשייך לומר התם לצעורי' קמכוין וא"ש ד"כ בס"ד ביו"ד ב' הדיעות בזה אי אמרינין לצעורי' קמכוין באית לי' שותפות בגוה משא"כ גבי יי"נ כנ"ל

סימן כב

שאלה על דבר עגל הנולד וא"י שכלו לו חדשיו שצריך להמתין ז' ימים לענין שיצא מכלל חשש נפל באם העגל ההוא משעה שנולד א"י להלוך על רגליו כל אותן הז' ימים או יותר מכן מהו: