בשמים ראש נד

שינוי מעשה למקני בכך והנה כבר כתב התוספות בשבת דנ"ח דאה"נ חשוב שינוי מעשה וביחוד כתב באס"ז בב"ק להדיא דאה"נ חשיב שינוי מעשה לקנין והשתא יפה פריך הש"ס בב"ק דמכי שחט בה פורתא אסרה בהנאה וקקניא לה עי"ז שאסרה בהנאה בשינוי מעשה ונתחייב בתשלומין ולאו דמרי' קטבח להתחייב גם בדו"ה וע"ז משני הש"ס שפיר דמיירי באומר בגמר זביחה הוא עבדה ולא קניא מעיקרא רק בגמר הזביחה וה"ל וטבחו כולו דמרי' שפיר לכן חייב בדו"ה ומעתה אש"ה דמיושב קושית הת"ש ע"ד הלבוש דשפיר כתב התוס' דהא דע"ז הוי שחיטה שא"ר אתיא כמ"ד אדם אוסר דשא"ש בעשה בה מעשה והיינו דאף דלדברי הלבוש אינו אוסר רק מדרבנן גם במעשה מ"מ א"ש דהוי שחיטה שא"ר מטעם דכיון דאסרה בהנאה מדרבנן עכ"פ הרי כיון דאסרה בהנאה עכ"פ דזה חשיב שינוי מעשה לקנין הרי כיון דקניא לה וניהו דמיירי באומר בגמר זביחה הוא עובדה כדמסיק התם ואם גם דלפי הס"ד של התוס' ס"ד דמיירי בשלא שלחו המשלח לשחוט לע"ז דוקא ע"ש מ"מ הרי נעשה הבהמה של השליח בגמר השחיטה דניהו דגם בגמר כל השחיטה עצמה מוכח ומבואר מדברי התוס' בב"ק ומדברי האס"ז שם דבכל השחיטה בודאי חשיב שינוי מעשה לקנין וא"כ ה"ל הבהמה של המשלח בשחיטה כיון שהוא שלחו לשחוט עכ"פ וכיון דשלוחו כמותו הרי קני' המשלח בשינוי מעשה דגמר השחיטה מ"מ לפי הס"ד של התוס' דמיירי כשהשליח שחטה בעצמו לע"ז בלא מצותו דהמשלח א"כ כיון דעשה בה מעשה גמר השחיטה לע"ז הרי כיון דנאסרה בהנאה מדרבנן עכ"פ ע"י השליח לדעת הלבוש א"כ הרי זה חשיב שינוי מעשה לקנין וקקניא לה השליח ע"י שאסרה בהנאה מדרבנן וכיון שנעשה שלו ממילא אף גם מדאוריתא אסרה שפיר בהנאה וא"ש דחשיב השחיטה שחיטה שא"ר מדאוריתא והבן

ובדרד זה אמרתי לישב נמי קושית התוס' בב"ק דף ע"ט דמקשו התוס' בד"ה נתנו בההוא דמוקי לה הש"ס גבי גנב וטבח בשבת דמיירי בטובח ע"י אחר וקפריך וכי היכא מצינו זה חוטא וזה מתחייב והקשו בתוס' דהוי מצי למימר דמיירי כשהאחר סבר שהוא של הגנב דבשליח שוגג הרי יש שלד"ע ע"ש ואמרתי לישב קושית התוס' ואשר מתוך דברינו יתבאר לנכון דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' גניבה כפי' הטור שהגיה בדברי רבינו הרמב"ם ז"ל שם דמיירי בשעשאו שליח לשחוט לו בשבת דמ"מ חייב הגנב בדו"ה משום דגם בכה"ג גלי רחמנא גבי דו"ה דיש שלד"ע והמל"מ כתב שם להיפך דברי הטור עש"ה ולפ"ד יבואר הטיב דברי הטור ע"פ דברי הש"ס ויתבארו דברי הרמב"ם ז"ל דמיירי כששלחו לשחוט בשבת דוקא והיא דהנה באמת קשיא לי לכאורה הש"ס דקאמר התם בב"ק טעמא דרבנן דפטרי מדו"ה משום דסברי שחיטה שא"ר ל"ש שחיטה ומוקי בשבת וכר' יוחנן הסנדלר דקים לי' דמעשה שבת אסורין מה"ת מש"ה בשוחט בשבת ה"ל שחיטה שא"ר ופטרי רבנן מדו"ה וקשיא לי הרי כל עיקר חיובא דמלאכת שבת רק משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה ואם מתעסק פטור ועיין בתוס' חולין דף ח' מה שכתב הא דחייב בשוחט בשבת אף ע"ג דקילקולו יתר על תקונו מ"מ גבי שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון דהוא חשב לתיקון איסור אמה"ח מש"ה חשיב תיקון ומלאכה גמורה וגם ידוע מה שכתב התוס' ביבמות דף פ"ג ע"ב דהיכא דאוסר על ידי המחשבה אמרינן אין אדם אוסר דשא"ש ומעתה לכאורה צריך להבין היכי נאסרה השחיטה של הטובח בשבת ע"י מעשה מחשבתו והרי כיון דכל עיקר מלאכת השבת ע"י המזימה זו חשב לתקן אמה"ח וכדומה היא נאסרה והרי כיון דלאו דידיה הוי היכא נאסרה והא אין אדם אוסר דשא"ש היכא דהמחשבה מועלת לאסור ואי משום המעשה דעשה בה מעשה השחיטה היא דאסרה הרי לדעת הלבוש הנ"ל בעשה בה מעשה לא נאסרה רק מדרבנן ול"ה שחיטה שא"ר בכה"ג היכא דלא נאסרה רק מדרבנן כמבואר התם דהרי השתא כיון דמעשה שבת אינה אסורה בהנאה הרי ל"ש לומר דחשיב מה שנאסרה שינוי מעשה לקנין כיון דלא נאסרה בהנאה כמובן ואשר מכח זה הוכחתי דע"כ דמיירי בהאי טובח ע"י אחר בשצוהו המשלח הגנב בפירוש לשחוט בשבת דמעתה כיון דאחר גמר השחיטה בודאי דהוי שינוי מעשה השחיטה גופה וקקני' להגנב ומש"ה כשצוהו לשחוט בשבת שפיר מצי אסרה מכח מלאכה מחשבת דהוי של הגנב והוא צוהו לשחוט בשבת והרי כיון דשלו הוא הרי שפיר מצי לאסרה ע"י המחשבה ומעשה השחיטה של שלוחו בשבת ולפי"ז שפיר מבואר דברי הש"ס ב"ק הנ"ל דכיון דמיירי גם כשהטובח מזיד על השבת דרק במזיד היא דנאסרה משום מעשה השבת כמבואר שם בב"ק ומעתה לפ"ד התוספות בש"ס ב"מ דף יוד ע"ב שכתב דהיכא דאין שליח לד"ע דגם השליחות בטיל א"ש דל"ק תו קושית התוס' דב"ק דע"ט שהקשו על הא דפריך בב"ק דף ע"א וכי זה חוטא וזה מתחייב דהרי מצי מיירי כשהשליח שוגג וכסבור שהוא של הגנב דבכה"ג יש שלד"ע ולפ"ד אש"ה דהרי השתה מה תועלת יהי' בזה שהשליח שוגג דמ"מ פריך הש"ס שפיר דיתבטל השליחות כיון דמיירי רק בששלחו לשחוט בשבת וא"כ כיון דאין שליח לד"ע מצד איסור השבת כיון דמיירי שהשליח מזיד על השבת וכיון שכן הרי השליחות בטיל וליכא לחיובי' להמשלח גם בדו"ה ולכן שפיר פריך וכי זה חוטא וזה מתחייב והיינו דכיון דאין שליח לד"ע משום איסור השבת הרי ממילא דהשליחות בטיל מכל וכל והיכי מצי להתחייב בדו"ה ע"י טביחת השליח הרי כל השליחות נתבטל וע"ז משני הש"ס שפיר דרבתה רחמנא בפירוש גבי טביחה ומכירה דיש שלד"ע ואף גם כשנספח עמו עוד איסור אחר ג"כ אמרי' דלא נתבטל השליחות דטביחה ומכירה וכמש"כ הטור בביאור דברי רבינו הרמב"ם ז"ל להדיא כן ביאר דברי הש"ס ב"ק הנ"ל לדרכו של הטור בשם הרמב"ם

ולפ"ז יתישב הטיב גם קושית התוס' בש"ס ב"ק דף ע"א שם שהקשו על מה דפריך אלא למ"ד מעשה שבת דרבנן אמאי פטרי רבנן והקשו התוס' דהוי מצי למימר דה"ט דפטרי רבנן משום דלא דרשו או ותחת לרבות השליח וא"כ אמרינן וכי זה חוטא וזה מתחייב אך לדברינו א"ש דהרי השתא למ"ד מעשה שבת אינו רק מדרבנן אסור תו לא מוקמינן לה דמיירי רק בצוהו לשחוט בשבת ובמזיד דכיון דע"כ לאו מטעם שחיטה שא"ר קפטרי רבנן דל"ה שחיטה שא"ר כיון דמעשה שבת אינו אסור רק מדרבנן וכיון שכן תו לא מצינו למימר גם בלא דרשה דאו ותחת לרבות השליח וכי זה חוטא וזה מתחייב מכיון דמיירי