בשמים ראש נא

ל"ש לומר על הסתם סברא ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממונו על אופן זה שלא יחזיר לידו האתרוג זה שנתנו ובודאי אדם רוצה בזה שבחר לו לצאת בו ועדיף מטלית המקופל וכדומה דל"ש ניחא לי' וכו' כמובן משא"כ בטלית מצוייצת דלא בעינין שיהי' כלו שלו וטלית של שותפות כשר כנ"ל א"כ ניהו דבמתנה עמ"ל בפי' נימא דאיכא קפידא במלתא שיחזור לו הטלית זה שנתן לו דוקא כפי שהתנה עמו ובלא"ה לא יהי' חשוב קיום התנאי אפ"ה סגי שפיר גבי טלית הואיל וגם בשל שותפות כשר א"כ לא בעינן שיהי' כלו שלו לענין שיוכל להחזירו אחר כי"ב דוקא כמו באתרוג וכיון שכן ממילא דשייך שפיר הסברא דניחא לי' וכו' בטלית ולכן שפיר מהני בשאול וא"ד בטבעת דלא נפקא לי' מיני' בין הטבעת להדמים באם שלא תרצה האשה להחזירו כיון דלאו למצוה עומד הטבעת בידו וכדברי הרא"ש בקדושין שהבאתי פשיטא דמהני מטעם ניחא לי' וכו' ומסתמא מקנהו גמור הטבעת ואף אם יחזור לו הדמים לא אכפת לי' מידי

ולפ"ד הנ"ל מיושב הטיב גם קושית התוס' בסוכה שם שהקשה גבי אתרוג אמאי מהני במתנה עמ"ל הרי ל"ה דומיא דמתנת ב"ח שאם הקדישה אינה מקודשת ואינה מתנה אך לפ"מ ש"כ אש"ה דכיון דע"כ דבעי להקנותו גמור באופן שיוכל לאכלו לזה ורק דצריך להחזירו אתרוג כזה שיהי' ראוי לצאת בו ומהודר כמוהו הרי שפיר הוא שלו גמור ואית מקום בידו שיוכל להקדישו לזה ומקיים ההשבה באתרוג אחר כמוהו ויש לישב נמי בזה מה שדקדקו על הש"ס סוכה גבי ר"ג דקאמר נטלו ויצא בו לענין מה קאמר נטלו ויצא בו מקודם אך י"ל לפי דשם הי' המעשה שהיו באים בספינה ול"ה לולב אחר רק לר"ג שלקחו באלף זוז כמבואר התם בהדיא בש"ס וא"כ ידע ר"ג שלא יוכל להחזירו אתרוג כמוהו דל"ה להם אחר וכיון דהוצרך להקנותו גמור בענין שיוכל לאכלו כנ"ל וא"כ כשיאכלנו ולא יהי' לו במה לצאת בודאי הוא ל"ה נותן לאחרים באופן שהם יצאו בו והוא לא יצא י"ח וא"כ הרי ע"כ דל"ה נותן להם באופן שיוכלו לאכלו ול"ה יצאו לכן יצא בו תחלה הוא והשתא שפיר גמיר והקנה להם האתרוג באופן שיכלו לאכלו ולפ"ז אש"ה הא דנקט שהיו באים בספינה ול"ה לולב אחר להורות דמש"ה הוצרך לצאת בו מקודם לכן ורק דאם אמנם שע"כ צ"ל שידע גם אחר שיצא בזה שלמחר ימצא בידם אתרוג אחר להחזירו אם יאכלו את זה דבלא"ה במה יצא ר"ג למחר ביו"ט שני אפ"ה לפי שהי' זה אתרוג מהודר שלקחו באלף זוז נתן להם במתנה עמ"ל דוקא כדי שאם לא יאכלו לזה יחזירו לו אותו ויהי' בידו לצאת בזה גם ביו"ט שני ועפ"ד יתישב על נכון גם מה שדקדק בספר המקנה בקדושין ד"ו ע"ב שהקשו שם התוס' וז"ל אע"פ שר' יהושע לא החזירו לר"ג ותירצו משום דדעתו של ר"ג הי' לכך שלא הי' חושש אלא שיחזור ליד אחר אשר יצאו כלם וע"ז דקדק המקנה דניהו דהתנה בעמ"ל למה לא יוכל להחזירו ע"י שליח והא שליח שלאכ"מ וע"ש שהניח בצ"ע והנה בתחלה אמרתי דבפשיטת י"ל לפ"ד הרא"ש בסוכה הנ"ל שכ' שם דבמתנה עמ"ל בעינן דוקא שיחזור ויקנהו במתנה דהנותן במתנה עמ"ל צריך שיתן במתנה גמורה וע"מ שיחזור ויקנהו לו במתנה ומעתה אחר שהתנה ר"ג עם ר' יהושע ע"מ שיחזור ויקנהו האתרוג שנתן לו במתנה גמורה והשתא בע"כ הוא ניתן ביד ר"ע ג"כ במתנה גמורה מיד ר' יהושיע ורק על מנת שיקנהו לר"ג במתנה נמצא שר"ג לא קבל מדעם של ר' יהושיע לחזרה רק מדעם של ר"ע והשתא במה קיים ר' יהושיע התנאי של ר"ג שהתנה עמו שיחזור ויקנהו במתנה דהשתא אין ר' יהושיע המקנהו לר"ג ואפי' ע"י שליח דעכשיו אין האתרוג שלו עוד והאתרוג של ר"ע ונתינת ר"ע לר"ג ה"ל כמתנה מיוחדת מידו דידי' של ר"ע לר"ג ואין זה חשיב קיום התנאי לר' יהושיע ולכן שפיר הוצרכו התוס' לומר דה"ט היא דמהני משום דדעתו של ר"ג הי' לכך ומש"ה שפיר חשיב זה קיום התנאי מר' יהושיע לר"ג ועם שכתבנו בלא זה א"ש דשפיר הוצרכו התוס' לומר דדעתו של ר"ג הי' לכך דהרי ע"כ הוצרך ר' הושיע להקנותו לר"ע במתנה עמ"ל רק באופן שיוכל ר"ע לאכלו כנ"ל ומעתה כשהיה אכלו ר"ע לזה ואף הי' משיבו לר"ג אתרוג המהודר כי"ב כמו האתרוג של ר"ג ג"כ ל"ה מהני כיון שהרי הי' נותן לו ר"ע לר"ג אתרוג שלו וא"כ תו ל"ה חשיב ר' יהושיע המקנהו של ר"ג ורק ר"ע הי' הנותן לר"ג את שלו וכיון של"ה חשיב ר' יהושיע חוזר ומקנהו לר"ג כפי שהתנה עמו א"כ ל"ה חשיב קיום התנאי אצל ר' יהושיע לר"ג ע"י חזרת זה של ר"ע לר"ג ול"ה מהני לכן שפיר הוצרך לומר התוס' דדעתו של ר"ג הי' לכך כנ"ל

סימן יט

בספר יהושע בפסקים וכתבים סימן קמ"א ראיתי שנשאל על דבר בגזל אתרוג ביו"ט סוכות ומחזירו אחר הסוכות אם יכול למימר לו הרי שלך לפניך וכתב הספר יהושע דתליא במחלוקת הפוסקים בגזל מטבע ופוסלתה מלכות אי אומר לו הרי שלך לפניך דיש ב' דעות חלוקות בסימן שס"ג בחו"מ ולפי שכ' הסמ"ע שם סק"ד בטעמא דמטבע שפוסלתה מלכות דלא דמי לחמץ שעבר עליו הפסח ולתרומה שנטמאת דרק התם ה"ט משום דלא נשתנו לעינינו משאר התבואות והלחמים היא דמצי למימר הרי שלך לפניך משא"כ במטבע שפוסלתה מלכות כיון דצורה זו א"י כלל במדינה וכו' הרי ניכר הפסדה וע"ש ועיין ברש"י בב"ק דצ"ו ומש"ה כתב דה"ה באתרוג הגזול כיון דאחר היו"ט פוסלתו מלכות של עולם וניכר לכל א"כ תולה בהנך דעות שבש"ע במטבע שפוסלתה מלכות וכ' עוד ואפשר דגם למאן דפוטר במטבע שנפסלה מ"מ באתרוג מחייב מטעם דהמטבע יכול להיות שלמחר יאמר המלך שתהיה שוב יוצאת וגם שאפשר שהולכת במקום אחר משא"כ האתרוג נפסל לעולם ואינו ראוי עוד לעולם לצאת י"ח וכו' וע"ש שסיים דסיומא דפסקא באתרוג אם תפס הנתבע אין מוציאין מידו עכת"ד

ולבי לא כן עמדו בדין זה דלפענ"ד נראה דדין זה דאתרוג שגזל לא די דגרע מדין מטבע שפוסלתה מלכות אלא דגרע נמי מדין חמץ שע"ע הפסח ומדין תרומה ונטמאת וכמו שאבאר דהנה באמת כ' התוס' בש"ס גיטין דף נ"ג ד"ה גזלן וכן בב"ק דף מ"ה על הא דקאמר התם בגיטין על חמץ שע"ע הפסח ותרומה ונטמאת וכו' דאומר לו הרי שלך לפניך דפריך אי אמרת דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק אמאי יכול לומר לו הרי שלך לפניך דמי מעליא בעי שלימא ליה וע"ז הקשו בתוס' דהרי כיון דלא עשה ההיזק בידים ורק מאליו הוא שנעשה הרי לא דמי למטמא בידים ואמאי לא יכול לומר לו הרי שלך