בשמים ראש נ

טעם דלא יצא משום טעמא דהוי מצהב"ע שכתבנו או משום דבשוא"ת כעקרו רבנן לגמרי להמצוה של תורה ולזה הטעם גם מן התורה הוי באוננותו שעת פטירו מהמצוה לגמרי וכמו שביארנו ולא יצא מקודם כלל וז"פ דמה ששמע ונתכוין לצאת בשעת אוננתו דהוי שעת פטירו מהמצוה דלא יצא בה אלאחר מכאן וכן ראיתי נמי מבואר להדיא בהרא"ש בריש פרק מי שמתו לענין הבדלה אם שמע מאחרים שהבדילו במוצאי שבת אין עולה לו כיון דבההוא שעתא לאו בר חיובא הוי וצריך למחר לחזור ולברך ולהבדיל

וגם ז"פ דל"ש דיחוי לענין למפטרי' אח"כ מהשופר וכדומה דנימא דכיון דאדחי ונפטר מהמצוה בשעת אונו לגמרי אדחי דדמי ממש להא דכ' הט"ז ביו"ד בסימן שצ"ו גם לענין הבדלה דחייב אח"כ מטעם כיון דגם אח"כ הוי מן החיוב כל השבת או עד יום ד' ול"ה לתשלומין רק שבכל עת הוי מן החיוב ולכן הוא נתחייב אח"כ כשיעבור מעליו האנינות בהבדלה וע"ש וה"נ בשופר שחיובו כל היום כדתנן בש"ס מגילה דף כ' לכן פשיטא דנתחייב אח"כ אחר שנקבר מתו במצות השופר ולכן הדין פשוט וברור בעיני כשמלה דלא יצא בשמיעתו התקיעות שופר ששמע בשעת האנינות דהוי שעת פטירו ומחיוב אחר שנקבר מתו לחזור ולשמוע שנית קול השופר כרי לצאת בי' י"ח כנ"ל

סימן יח

נסתפקתי בענין מתנה עמ"ל דמהני לענין אתרוג ביו"ט ראשון לצאת בו אם יכול להחזירו אתרוג אחר כי"ב שנתן לו אם הוי בזה קיום התנאי אם לאו

ואם דזה פשיטא שבאם נימא דמהני דבודאי צריך רק להחזיר לו אתרוג המהודר כפי שנתן לו כיון דרק במתנה בעמ"ל נתן לו ומקפיד בודאי רק באתרוג מהידר ויפה כוותי' כדי שיוכל לצאת בו כמבואר זה בהרא"ש דל"מ מטעם זה חזרת דמים א"כ ממילא דל"מ ג"כ חזרת אתרוג בעלמא הראוי לצאת בו אם אינו מהידר כוותי' כיון דמסתמא קפיד להחזירו אתרוג מהידר כשלו כדי לצאת בו ורק בענין החזרת אתרוג אחר גופו אי מהני לחזרה בזה יש מקום עיון לכאורה

והנה אמרתי דבר זה יפשט לנו מדברי בעל העיטר גופו שהובא בהרא"ש בסוכה דף מ"א שכ' דאע"ג דבעלמא מהני חזרת דמים במתנה עמ"ל אם נאנס הדבר שנתן לו דבעלמא אמרינן מה לי היא מה לי דמי' ואולם באתרוג ל"מ חזרת דמים כי רק להחזירו אתרוג דוקא קאמר לצאת בו ידי חובתו ואם לא החזירו לא יצא ע"ש והנה לכאורה לפ"מ דאיתא בש"ס ב"ב דף קל"ז באחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית דדינו רק באם יכול לאכלו יצא בו ואם לאו לא יצא משום דבעינן לכם שיהי' יכול לאכלו וע"ש ברשב"ם וא"כ אמאי מהני גם במתנה בעמ"ל הרי אינו יכול לאכלו כיון דחזרת דמים ל"מ ואם יאכלנו לא יחשב קיום התנאי ולא יהי' המתנה מתנה והשתא כיון שלא יכול לאכלו היכי יצא בו הרי לא חשיב לכם וע"כ דאמרינן דניהי דחזרת דמים ל"מ מ"מ חזרת אתרוג כוותי' שפיר מהני ושפיר חשיב יכול לאכלו לזה דיכול להשיב לו אתרוג אחר כוותי' דמהני אפילו באחין בכה"ג ועיין בהג"ה בהרא"ש שם וע"כ דאדעתא דהכי נתן לו במתנה עמ"ל שיכול לאכלו לזה ולחזור לו אתרוג אחר כשלו והלכך שפיר חשיב לכם האתרוג שנתן לו במתנה עמ"ל מטעם זה דחשיב יכול לאכלו שפיר וע"פ הצעה זו אמרתי דיש לישב היטב קושית הט"ז באו"ח סי"ד שהקשה דהיכי פסול האתרוג השאיל ביומא טבא קמא מטעם מעיטא דלכם דלמה ל"א ס' ניחא ליה לאיניש למעביד מצוה בממונו כמו בטלית מצייצת ובטבעת שאיל לענין הקדושין כיון שיודע שא"א לו לקיים המצוה בלתי אם ע"י מתנה עמ"ל הרי ודאי רק במתנה עמ"ל באופן המועל נתן לו ה"נ גבי אתרוג אמאי לא נימא הכי והנה בראשון תחלת אומר ביישב קושית הט"ז הנ"ל דהנה באמת הא דאתרוג של שותפות פסיל לצאת בו היינו רק מטעם דבעינן לכם שיהי' כולו שלו ולא מקצתו וכן הא דבעינן שיהיו ראוי לאכלו הוא נמי מטעם זה דבעינן שיהי' כלו שלו כמו שפי' זה להדיא הרשב"ם ז"ל בב"ב דף קל"ז עיין שם והנה לא מבעי' לדעת ה"ר ישעי' הובא בהרא"ש סוכה דף מ"א שם דבאתרוג במתנה עמ"ל פטור מהאונסין וע"כ דה"ט דבלא"ה לא חשיב לכם כלו כשמוטל עליו עוד חיוב האונסין א"כ פשיטא דל"ש לומר דמסתמא ניחא לי' וכו' ומסתמא נתן לו במתנה עמ"ל גבי אתרוג השאיל דזה לא אמרינן על הסתם דניחא ליה להיותו פטור מהאונסין דזה מבואר באו"ח סי"ד שם ובכ"מ דבמקום שיכול להיות חסרון כיס כמו בטלית מקופלת וכי"ב ל"ש ניחא לי' לאיניש למעבד מצוה בממונו וא"ד כאן לענין שיפטר לגמרי כשיאנס פשיטא דע"י ל"ש ס' ניחא לי' וכו' וא"כ כשהוא חייב באונסין הרי לא חשיב לכם לדברי ה"ר ישעי' מש"ה ל"מ בסתם שאיל רק בפי' במתנה עמ"ל בעינן דאז כיון דאדעתא דלצאת בו נותן לו ע"כ לפטור מאונסין נותן לו משא"כ גבי ציצית דלא בעינן שיהיו כולו שלו הטלית דבפי' רבתה תורה בגדיהם דאפילו בשל שותפות יוצא י"ח בפרק ראשית הגז א"כ ה"ה נמי בטלית שאיל אף שיהיה חייב באונסין מ"מ יהי' חשיב שלו שפיר ולכן שפיר שייך בי' ס' ניחא ליה וכו' ושפיר אמרינן דעל הסתם דנתן לו באופה"מ במתנה עמ"ל דמהני ואע"ג דחייב באונסין משום דה"ל שאיל דלענין האונסין ל"ש ניחא לי' למפטרי' וגם דאין צריך לזה גבי טלית כיון דלא בעינן שיהי' כלו שלו ויכל להיות חייב באונסין ואפ"ה יצא בו שפיר כמו שיוצא בשל שותפות מטעם דלא בעינן בטלית שיהי' כלו שלי וא"ד בטבעת שאילה פשיטא דמהני לענין הקדושין דלשם אמרינן דמסתמא נתן לו באוה"מ שאם לא תחזור האשה גוף הטבעת אח"כ אזי יחזור לו דמי' דלגבי הטבעת אמרינן שפיר מה לו הטבעת מה לו דמי' כיון דל"ד לאתרוג דבעי לצאת בו ול"מ חזרת דמים לקיום התנאי וכן בכל שאר מידי דמצוה בעינן רק שיחזירו לצאת בו משא"כ בהטבעת אמרינן דלא נפקא לי' מיני' בין הטבעת גופו להדמים וכ"כ בהדיא הרא"ש ז"ל בקידושין פ"ק ס"כ ע"ש הלכך פשיטא דהשתא ה"ל הטבעת זה שלו גמור ויכול לקדש בו האשה

אך גם לדברי הרא"ש גופו בסוכה שם שכ' דאפי' אם חייב בהאונסין מ"מ שפיר יוצא ידי אתרוג במתנה בעמ"ל דאפי' הוא חייב בהאונסין מ"מ הוא חשיב לכם י"ל דמ"מ ניחא דל"ק קושית הט"ז הנ"ל לפ"מ שהעלנו בסמיך דע"כ אף דיכל לאכלו מ"מ צרך לאהדירו אתרוג אחר המהודר כמו שנתן לו ובאופן זה שפיר יכול לאכלו המקבל והנה י"ל דז"א רק בנתן לו בפי' במתנה עמ"ל א"כ אמרינן הואיל ולצאת בו הוא נתן לו את האתרוג הרי ע"כ דדעתו בהכי שיוכל לאכלו ולהדירו אתרוג הדר כשלו דוקא דבלא"ה לא יצא י"ח משא"כ באתרוג השאיל