בשמים ראש מח

ובקי כש"ת מוהר"ר חיים אריה הלוי איש הורוויץ ני' מקראקא ע"ד המאורע בק' באונן בר"ה ששמע באוננתו תקיעת שופר אם חייב לצאת ידי תקיעת שופר עוד הפעם בו ביום אחר קבירת מתו ואם אינו מחייב עוד לשמוע שנית תקיעת שופר מאחר שכבר שמע באוננתו ויי"ח

והנה לפ"מ דקיי"ל כדברי הירושלמי דאונן פטור ממצות ופטור מתקיעת שופר וגם דאינו רשאי להחמיר על עצמו ואפילו אם יש לו מי שישא משאו מ"מ אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו מפני כבודו של מת והנה ראיתי בספר ישועות יעקב לאו"ח סימן ע"א שנסתפק אי הא דאונן פטור מן המצות אם הוי מן התורה או מדרבנן ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה וע"ש והנה באמת לא ידעתי מקום ספק דהרי זה מבואר באר היטב בדברי הרא"ש ס"פ הי' קורא דאונן אינו אסור מן התורה רק באכילת קדשים כדאיתא בזבחים וגם לענין אכילת מעשר דכתיב לא אכלתי באוני ממנו אבל בשאר המצות ודברים המפורשים ב"פ מי שמתו אינו אסור רק מדרבנן שהם החמירו עליו לאסרו וע"ש אך דבר זה צריכים אנו לעיין בי' אם בדיעבד בעבר ועשה המצוה באוננתו ועבר על דברי חכמים שאסרו לו לעשותה אם עשה מצוה אם לא ונפ"מ לנ"ד אם מחיוב לחזור ולתקוע שנית או לא בשמע התקיעות בשעת אוננתו והנה בתחלה הי' נראה עניית דעתי לומר לפ"מ דאיתא בש"ס פסחים דף ל"ה דתנן התם לענין מצה אלו דברים שאדם יוצא בהן י"ח בפסח וכו' אבל לא בטבל ופריך הש"ס פשיטא ומשני ל"צ בטבל טביל מדרבנן ופי' רש"י דאינו יוצא משום דהוי לי' מצהב"ע הרי דאף דל"ה הטבל רק מדרבנן מ"מ אינו יוצא ידי מצה מטעם מצהב"ע ומעתה ה"נ אף דל"ה האיסור של עשיות המצוה באנינות רק מדרבנן מ"מ לא יצא ידי המצוה שעשה בשעת אוננותו מטעם מצהב"ע ואולם של טעם זה ליכא למימר דלא יצא רק מדרבנן אבל מ"מ מדאורייתא הוא יצא שפיר כיון דמדאורייתא ל"ש מצהב"ע כיון דל"ה האיסור רק מדרבנן ואשר לפי"ז הי' נראה בעיני לכאורה ליישב קושית זקני הח"צ זצל"ה בסימן א' שהקשה על דברי המהרי"ט שכתב בטעמא למניעת האוננת מחליצה להרב מהראנ"ח משום דהיא מצוה ואונן פטור מכל המצות ולכן תמה אבי זקני הנ"ל בזה"ל אם כדבריו אין לך אשה שכשירה ליבום שהרי הוא והיא נעשים אוננים ואף היבום הוא א' ממ"ע וקיי"ל כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עלי' הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה וכו' ואין לומר דא"כ איסור אשת אח נמי ליכא דודאי בעונשין ואזהרות לא שני בין אונן לאחר וע"ש ולפ"ד הנ"ל יש לומר כיון דמ"מ מדאורייתא אנו קוראין בה בשעת נפילה יבמה יבא עלי' ולכן כשירה ליבום אבל מ"מ המהרי"ט ופה כתב בטעמא למניעת האוננת מחליצה להרב מהראנ"ח משום דאינן פטור ואסור בהמצות מדרבנן אלא שלכאורה בהשקפה הראשונה איכא למדחי הא מהעלות אריכה וישוב לקושית אבי זקני הח"צ והיא דאיכא למימר כיון דמ"מ מדרבנן אסורי האוננים ביבום א"כ גם מדאורייתא יהי' חשוב אין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עלי' כיון שנמנע מ"מ מלבא עליו בשעת נפילה ויהי' ע"י איסור דרבנן שאסרו עליו חז"ל לבא עליו באוננתו וכדרך שמצינו וכו"ב דאמרו בש"ס יומא דף ע"ד לענין משחק בקוביא אף דל"ה רק גזלן מדרבנן מ"מ מדאורייתא אינו מחיוב קרבן שבועה בשבועת העדות משחק בקוביא דחשיב מ"מ מדאורייתא אינו ראוי להגיד ורחמנא אמר ואם לא יגיד וכו' והאי לאו בר הגדה הוא כלל כיון דלא מהני עדותו לבע"ד ולא מקבלונן מיני' סהדותי' מדרבנן וע"ש ברש"י וא"כ ה"נ יש לומר כיון שנמנע מדרבנן מלבא עלי' הרי אין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עלי' כיון שלא יוכל לבא עלי' מ"מ ואולם דלאחר ישובו בדעת נכון ראו ראיתי כי זה לא ניתן להאמר דהרי באמת הקשו התוס' בריש יבמות בד"ה ואחות אשתו דנדה תאסר ליבם אע"פ שמטהרה אח"כ כמו אחות אשתו שאינה מתייבמת אפילו אם מתה אשתו אח"כ וע"ש ואמרתי דלפע"ד החילק מבואר דעד כאן אמרינן כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עלי דאסורה עליו גם אח"כ רק היכא דרחמנא פטרו להדיא כמו באחות אשתו דרחמנא פטרו מיבום מקרא דאשה אל אחותה לא תקח לצרור וכו' וכדאיתא ביבמות דף ג' דגלי רחמנא בהדיא דלא נאמרה יבמה יבא עליה אצל אחות אשתו בשעת נפילה כלל לכן אמרינן שפיר דכיון שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה וכו' וכן גבי קטן שמא ימצא סרים מחשש שלא נאמרה גבי' יבמה יבא עלי' היא דאיכא למימר כל שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה וכו' אבל גבי נדה שלא מצינו קרא למעט נדה בהדיא וא"כ הרי יבמה יבא עלי' נאמרה שפיר ושאם בא עלי' יבם קנאה כדאיתא בש"ס פסחים דף ע"ב וא"כ כיון דבדיעבד בבא עלי' יבם קנאה הרי אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה וא"כ ה"נ באונן ליבום דניהו דלכתחלה אסור לבא עלי' מדרבנן מ"מ כיון דבדיעבד אם בא עליה יבם קנאה דבר תורה כיון דגם מטעם מצהב"ע הרי כיון דהעבירה אינה רק מדרבנן הרי שפיר מדאורייתא אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבק עליה ונתקיימה המצוה שפיר דדמי לנדה וכמש"כ א"ז הח"צ שם לענין זמן הבחנה דל"ש אין אני קורא בה בשעת נפילה וכו' וע"ש וה"נ יש לומר באונן ומטעם הנ"ל והנה לפ"ד הנ"ל לכאורה ל"ה מקום לקושית זקני אכן נתישבתי דגם ז"א ודאצתמד קושית אבי זקני על דברי המהרי"ט הנ"ל משום דזה נראה בריר דכל היכא דמצינו שהעמידו חז"ל דבריהם במקום מצות של תורה לעקור אותם בשב ואל תעשה הנה לפי שחכמינו אסרו עליו ופטרו אותו מלעשותם א"כ כיון דנאנס בתקנת חז"ל הרי הוא פטור מהם אפי' ד"ת באופן שאם יעשה אותם האדם לית לי' שום מצוה גם מן התורה ועיין בתוס' שבת דף ד' ע"א בד"ה קודם שכתבו דכל היכא שהעמידו דבריהם במקום כרת כמו בפסח לית עליו חיוב כלל הואיל ורבנן היא דאסרו עלי' הרי הוא אניס בתקנת חכמים ולפ"ז הא דאמרו דבשוא"ת קעקרו לדאורייתא היינו משום דלגמרי עקרו ואפילו אם יעבוד גם מדאוריתא לא יעשה מצוה במקום שאמרו דבריהם על דברי תורה ועיין בתוס' סוכה דף ג' ד"ה דאמר לך שכתבו להדיא דהיכא דב"ה מחמרי מדרבנן וב"ש מוקמו לה אדאורייתא לא יצא י"ח והיינו נמי נלע"ד