בשמים ראש מז

המצוה להנות רק לעול על צוארינו וכמו שפי' רש"י ועיין בחידושי הרשב"א בסוכה דף ל"א ד"ה והאמר רבא שכ' בזה"ל וטעמא דיצא משום דמצללה"נ ואע"ג דמתהני בעשיות המצוה שמקבל שכר בעוה"ז ובעוה"ב ל"ח באיסורי הנאה אלא כשנהנה מגופו של איסור אבל כל שלא נהנה מגופו אלא שגורם לו הנאה וריוח ממקום אחר אינו הנאה מן האיסור וכו' עש"ה וביוחד נלע"ד בטעמא דרבא ע"ד שכתבנו למעלה משום דעיקר המצוה לא להנאתו הוא דצריך האדם לעשותה רק מגזירת המקום ית' בעיקר ושלא ע"מ לקבל פרס והיינו שעיקרה לא להנאה נתנה רק לעול על צוארינו ורק שהנאתו ממילא הוא באה לו ועיקרו עושה לגבוה וזו ל"ח הנאה באה"נ כמש"כ למעלה בביאר נכון עיין עליו ובזה יהי' גם דברי רבינו הרמב"ם ז"ל מדייקים שכ' בשופר של עולה אם תקע יצא דאין בקול דין מעילה וא"ת הלא נהנה והיינו מה שנהנה ממצוה גופה שיצא בהשופר דזו בודאי הנאה חשיבה הוא דרק בקול אין בה דין מעילה דאין בה ממש אבל זו הנאת המצוה שיוצא בודאי הנאה גדולה הוא זו כנ"ל ע"ז אמר דזו שרי משום דמצללה"נ וכמו שביארנו דעיקרה לא להנאה היא רק לגבוה והנאה ממילא הוא דאתיה ליה ושרי

סימן טז

בהיות בזה בל אמנע להעלות עלי לוח עוד דבר אחד מדברי חידושי בסוגיא זו דשופר של עולה דק"ל לכאורה בהא דקאמר אמר ר"י בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא מ"ט עולה בת מעילה הוא כיון דמעל בה נפקא לחולין וכו' אמאי יהי' חייב קרבן מעילה והא קיי"ל השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו אינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו ומעתה תקשה הרי השתא כשהי' שוגג ומעל ונפקא לחולין ע"י מעילה וכיון דנפקא לחולין שפיר קאמר ר"י דיוצא בשופר של עולה ואולם אם במזיד יתקע דבמזיד אינו מתחלל ל"ה נפק לחולין ול"ה יוצא המצוה בהשופר וממילא דל"ה עבד איסורא כיון דהאיסור בא רק ע"י דאמרינן דיצא ונהנה ממה שיצא המצוה לר"י וא"כ מצד האיסור בודאי ל"ה נמנע מלתקוע במזיד דליכא איסורא וכיון דאינו שב מידיעתו מצד האיסור הרי אינו מביא קרבן על שגגתו וכיון דאין קרבן מעילה לא נפקא לחולין ואמא קאמר ר"י דיוצא בשופר של עולה דנפק לחולין ע"י המעילה הרי לא נפק לחולין אך נראה ביישב קושיא זו

דלכאורה עוד קשיא לי ע"ד הש"ס דהכא מדברי התוס' קידושין דף נ"ה ע"א בד"ה אין מועל אחר מועל וכן בב"מ שכתבו דהיכא אמרינן דנפקא לחולין ע"י מעילה ה"ד כשנתכוין להוציא מרשות לרשות דסבר שהוא של חבירו ומתכוין לגזלו היא דאמרינן דאין מועל אחר מועל דנפק לחולין ע"י המעילה ראשונה משא"כ בסבר שהיא שלו כיון שאינו מתכוין להוציאו מרשות חבירו בכה"ג יש מועל אחר מועל גם בקדשי בדק הבית דלא נפקא לחולין ע"י המעילה ועיין באס"ז בב"מ דף צ"ט שהביא ג"כ דברי התוס' ופי' דבריהם דסבר שהיא של חבירו נפק כולו לחולין ולא הנאה לחודא כמו שפי' האחרי' רק כשסבר שהיא שלו לא נפק לחולין כלל כן ביאר באס"ז שם דברי התוס' וע"ש ומעתה קשה בנ"ד היכי מיירי אי נימא דמיירי באינו מתכוין להוציא השופר מרשות מי שהיא רק בסבר שהיא שלו היכי קאמר ר"י דנפק לחולין ע"י המעילה הרי בכה"ג לא נפקא לחולין ואלא דנימא דמיירי בסבר שהיא של חבירו ומתכוין להוציאו מרשות חבירו דבכה"ג שפיר נפק לחולין ע"י המעילה הרי בכה"ג תיכף משהוציאו מעל ומדאגבי' קנין למעול כמבואר במעילה דף י"ח ומאי אקשי' לי' רבא אימת מעל לבתר דתקע כי קתקע באיסורא קתקע והרי כבר הוא מעל משעה שהגביהו ע"מ להוציאו מרשות לרשות ונפק לחולין מעיקרא וכי קתקע בהיתרא קתקע והיא קושיא עצומה ונפלאה לכאורה

ומהנראה לע"ד ביישב קושיות אלו דבאמת דברי הש"ס ג"כ צריכין ביאור היטב הא דקאמר ר"י בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא מ"ט עילה בת מעילה היא וכו' ופריך לי' רבא אימת מעל לבתר דתקע וכו' דקשה וכי ר"י לא ידע הא דלא מעל רק בתר דתקע וכי קתקע באיסורא קתקע ואמרתי דיבא הכל על נכון בס"ד די"ל דלעולם דמיירי הסוגיא דשופר של עולה בסבר שהוא של אחר ורק דאין מהצורך למוקמי בנתכוין לגזלו ולהיות שלו כיון דשופר לא בעי לכם ורק די"ל דאיכא מעילה דסבר שהוא ש"ח ושאלו שלא מדעת חבירו לצאת בו דגם שואל שלא מדעת קיי"ל דהוי גזלן וכדאית לי' לרבא הכי ג"כ בש"ס ב"ב דף פ"ח וכיון שכן שפיר אית לי' לר"י דמעל והיינו דמעל תיכף משהוציאו שלא מדעת חבירו דנעשה גזלן ורק לרבא ס"ל דשואל שלא מדעת לא נעשה גזלן רק משעה שאשתמש כמש"כ התוס' בש"ס ב"מ דף מ"א ע"ב לרבא ע"ש ולכן שפיר כי קאמר ר"י דיצא בשופר של עולה משום דתיכף משעת הגבהה הוא מעל כיון דשואל שלמ"ד גזלן ובהקדש כיון דאסור פשיטא דל"ש הסברא דניחא לי' למעבד מצוה בממונו דאדרבה דכהדיוט מדעת דמי וכמוחה בידו מלקיים בו המצוה דמי כיון דאסור בשל הקדש וא"כ כיון דמכי אגבי' מעל ונפק לחולין מעיקרא כי קתקע בתר הכי בשופר דהיתרא קתקע וע"ז אתקיף ליה רבא דה"ז שואל שלא מדעת לא נעשה גזלן רק משעה שאשתמש דהיינו משתקע וכדס"ל לרבא הכי בהדיא וא"כ אימת מעל לבתר דתקע וא"כ כי קתקע באיסורא קתקע וע"ז משני דלעולם דלא מטעם מעילה היא דיצא ואפי' אי מיירי בסבר שהיא שלו מ"מ הוא יצא משום דמצללה"נ ומעתה מיושב היטב גם קושיא זו הראשונה משום דהוי שפיר שב מידיעתו משום דאלו הוי במזיד שואל שלא מדעת הוי גזלן והוי אסור בין לר"י בין לרבא שפיר להיות שואל שלא מדעת הקדש ולכן שפיר קאמר הש"ס דמעל ונפק לחולין ובזה א"ש נמי דלא קשה תו מה שהקשו ע"ד הש"ס ר"ה דהרי בפסחים בפרק כ"ש קאמר דאין מעילה בקול והיכי קאמר הכא בשופר דמעל אך לפ"ד א"ש כיון דמעל מטעם הוצאה מרשות לרשות ולא משום הקול כנ"ל

סימן יז

נשאלתי מאת כבוד בני הרב הגדול החריף