בשמים ראש מה

ליה הנחה של פרוטה דר"י ומש"ה שרי ומעתה לפי"ז י"ל דל"ק תו קושית האחרונים שהקשו בהאי דשופר של עולה וכו' לרבא אמאי יצא והרי התם קשה דהרי נהנה גופו הנאת פרוטה דר"י דמסתמא התם ל"ש לומר שמכוין לתקוע במקום שאין עניים באותה שעה דוקא כיון דמיירי בשוגג דהרי מעילה בשוגג הוי וא"כ תו תיקו קושית התוס' לדוכתא דשבועות הנ"ל הרי נהנה גופו הנאת פרוטה דר"י וא"כ לרבא היכי יצא אך לדרכינו הנ"ל א"ש דאדרבא התם כיון דמיירי בשוגג הרי ל"ש לומר דאפשר בהיתר להתכוין לתקוע באופן שלא יהנה פרוטה דר"י במקום שאין עניים שם באותה שעה ולהוכיח מדלא עשה כן דנתכוין להנאתו ול"ה עיקרו למצוה והנאת גופו ממילא בע"כ ולפיכך יהיה אסור גם אי דעת התוס' כהרשב"א כנ"ל דבכה"ג גם להרשב"א מצלה"נ בהה"ג בה"מ דנ"ש בכה"ג טעמי הרשב"א בהה"ג בה"מ דמצללה"נ כנ"ל אך בכאן כיון ששוגג ל"ש לומר זה דהוי אפשר בהיתר ושעי"כ מוכח שמתכוין להנות פרוטה דר"י כמובן ומש"ה שפיר לרבא דאמרינן דיצא מטעם מצללה"נ דהוי עיקרו למצוה והנאת פרוטה דר"י ממילא בע"כ היא דאתי' ליה וגם אמנה שדעת התוספות כדעת הרשב"א בהה"ג בה"מ שפיר ואין סתירה למו דשפיר מקשים התוס' על הא דמודר הנאה כנ"ל

אמור מעתה לפי כל הצעה הנ"ל יתבאר היטב ביאור דברי התוס' דמנחות דף מ"א דמעתה י"ל דה"פ דברי התוספו' התם דרק בכלאים בציצית דעשוי להנאתו שעיקרו להנאת לבושה שאם אין לו בגד המחייבת בציצית הרי אינו מחייב לקנות לו בגד המחייבת כדי להתחייב בציצית ואעפ"כ התורה התירה לבישת הבגד כלאים בציצית לכן שפיר אמרינן דע"כ דלגמרי שרי רחמנא כלאים בציצית ואפי' בלילה בזמן שפטור מן הציצית מטעם הואיל ואשתרי וכו' משא"כ גבי כהנים שכל עיקר לבישת הבגדי כהונה אינו רק לשם המצוה ואינו להנאתו ולא שריא הנאת לבושה רק משום מצללה"נ הלכך תו ל"ש לומר הואיל ואשתרי הנאת לבושה בעידן עבודה שלא בעידן עבודה נמי אשתרי דלא אשתרי הנאת לבושה כלל ורק דל"ח הנאה בעידן עבודה משום דמצללה"נ ומש"ה שלא בעידן עבודה דהוי אחר עשיות המצוה אסור הנאת לבושה כדברי המאיר"י משא"כ גבי כלאים בציצית דשם ל"ש מצללה"נ גם לדברי הרשב"א כמו שבארנו ורק דע"כ דשריא רחמנא הנאת לבישת כלאים בציצית ולכן אמרינן שפיר הואיל ואשתרי הנאה זו של כלאים בזמן החיוב דלגמרי אשתרי ואפילו בלילה דלאו זמן ציצית ודברינו אלה מדייקים היטב בדברי התוס' מנחות שם שחלקו בין האי דבגדי כהונה לכלאים בציצית דרק בטלית שעשוי להנאתו היא דחייב הכ' כלאים והיינו כיון שעיקרו להנאתו כנ"ל לכן שייך לומר הואיל ואשתרי וכו' משא"כ בבגדי כהונה שאין עשוין להנאתן ושעיקרן רק לגבוה והנאה ליכא דמצללה"נ לכן זהו רק שייך בעידן עבודה אבל שלא בעידן עבודה דליתי להמצוה הנאתן אסירה כדברי המאיר"י

ומעתה בדרך זה תמצא כקן ידי לישב קשיתו בההוא דמנחות דף מ"ה שהקשתי לעיל דהנה אמרתי בביאור דברי התוס' דהתם ד"ה הואיל ואשתרי מליקה ושוב מצאתי בספר ישועות יעקב ליו"ד להגאון מלבוב שביאר ג"כ דברי התוס' הסתומים למראה עין שהקשו שם על הא דקאמר סד"א הואיל ואשתרי מליקה אע"ג דלעיל אמרינן שכן מצותו בכך מ"מ וכו' ולמ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת פרשתי בחולין דלכאורה דברי התוס' בזה סתומים הא דקאמר ולמ"ד וכו' אך נראה דביאר דבריהם דהנה כתבו התוס' בחולין דף כ' דלמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת דליכא משום נבילה ורק משום טריפה דע"כ דהוי הפי' הואיל ואשתרי מליקה אשתרי נבילה דלאו דוקא נבילה רק טריפה ע"ש והנה בש"ס דנזיר דף כ"ט ראיתי שהקשו בתוס' על הא דאיתא התם דלמ"ד הלכה בנזיר א"ש ולמ"ד משום חינך מצוה צ"ל דס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת וליכא במליקה של עוף משום נבילה להכי מצי כהנים לאכול מליקה אך דלפי דבריהם בחולין הקשו דס"ס היכי מצי כהנים לאכול מליקה למ"ד משום חינך מצוה והלא אסור משום טריפה וכתבו דמצי סבר כמ"ד בחולין אף מחזיר סימנים לאחורי העורף דליכא גם איסר טריפה במליקה ע"ש ומעתה ה"פ דברי התוס' במנחות שהקשו על הס"ד דהתם לומר הואיל ואשתרי מליקה וכו' והא מצותו בכך ע"ז תירצו התוס' מעיקרא מה שתירצו וכ' עוד די"ל נמי דרבינא אמר למלתיה למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ואליבי' הוי הפי' כמו שפי' התוס' בחולין הואיל ואשתרי מליקה אשתרי נמי טריפה ונבילה לאו דוקא כנ"ל ומעתה אליבא דמ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה תו ל"ש לאקשוי' דלמא מצותו בכך שאני דלאו מצות מליקה בכך דוקא דאפשר נמי ע"י חזרת סימנים לאחורי העורף דליכא נמי משום טריפה ולפי כל האמר הנ"ל אש"ה דהשתא תו ל"ק קשיתינו הנ"ל משום דשפיר ס"ד לומר הואיל ואשתרי מליקה אשתרי נמי טריפה משום דאין לומר דלמא רק בעידן עבודה שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים היא דאשתרי טריפה דמליקה דהרי רואין אנו דלאו רק משום המצוה היא דחשתרי דהרי אפשר עשיות המצוה בלאו אכילת טריפה ע"י חזרת הסימנים ואפ"ה שרי רחמנא לאכול מליקה טריפה הרי דלגמרי אשתרי ואפי' שלא בעידן עבודה טריפה לכהנים דאמרינן הואיל וחזינן דשריא רחמנא אכילת הטריפה לכהנים במליקה אף דאפשר מליקה דלאו טריפה ע"י חזרת סימנים לאחורי העורף ואפ"ה שרי רחמנא דטריפה הרי דאשתרי טריפה לכהנים לכן אמרינן הואיל ואשתרי וכו' ולכן שפיר קאמר הש"ס במנחות התם דהוי הס"ד להתיר טריפה לכהנים לכן אצטרך לאסור מקרא דוכל נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים

ומעתה אחר כל החזון הזה נפן ליישב קושית התוס' בר"ה שיעדנו למעלה שהקשו לר"י אמאי בשופר של ע"ז יצא מאחר דס"ל מצלה"נ וכן בשופר של עיר הנדחת ל"ל לר"י הטעם משום כתיתי מכתית שעוריה תיפוק ליה משום דסבר מצלה"נ ואמרתי לולי החילק שכתבנו בסמיך לחלק דבשוגג ל"ש לומר דאפשר בהיתר אך לפמש"כ לעיל מנה דאקימנא דהא דשופר של עולה מיירי באין לו שופר אחר של היתר דבלא זה הרי כיון דמתגאה בקול לדעת הכלבו ה"א גם לרבא מצלה"נ ואפי' לדעת הרשב"א ודהכלבו כהרשב"א ולכן כיון דא"א בהיתר דמיירי באין לו שופר אחר של היתר גם דמתגאה בקול שרי דבכה"ג מצללה"נ לדעת הרשב"א וגם הנה כ' התוס' בזבחים דף פ"ו ד"ה אתי' דהך דשופר של עולה ושלמים מיירי כשהפרישו לדמי עולה וכן של שלמים לדמי שלמים וא"כ מהני בהו פדיון ולפ"ז לכאורה הדר תקשה קושית הכפ"ת הנ"ל לדוכתא לדעת הכלבו דאמאי בשופר של עולה ושלמים יצא לרבא הרי מתגאה בקול שופר ואי משום דמיירי בלית לי' שופר אחר של היתר דבכה"נ שרי גם לדעת הכלבו דכהרשב"א ס"ל ובכה"ג מצללה"נ כנ"ל מ"מ הרי השתא כיון דמהני בי' פדיון הרי הוי אפשר