בשמים ראש מג

ואמר דל"ה ברשותי' ולפ"ד א"ש דהני פריך ולבטלה בשית היינו כיון דמ"מ מדאורייתא מהני הביטל והוא עומד להתבטל א"כ ה"ל שפיר כהפקירו קודם הפסח ולא יעבור עליו תו בב"י ומשני שפיר כיון דאיסורא דרבנן עליו כדאורייתא דמיא דהפקר ב"ד הפקר כפי' רש"י והיינו הוא אשר דברנו דאתי הש"ס לאשמעינן כיון דגם מדאורייתא ל"מ הביטל א"כ כיון דל"ה עומד להתבטל החמץ הנשכח מתחלת שש בעוד שמדאורייתא הוי שרי הרי כיון דצריך לבער מן העולם או להפקירו ד"ת מקודם ז"א וזה שמצא החמץ בתחלת השש ולא עשה הביטל דגם מה"ת נ"מ כנ"ל וכיון דל"ה עומד להתבטל ל"ה הפקר כלל מקודם הפסח ולכן עובר עליו וצריך לבטלו רק בשעת הבדיקה

סימן טו

הן ראיתי בספר בר לואי למר אבא מו"ר הרב הגאון האמיתי נ"י במ"ק לאו"ח סכ"ט שנשאל על הא דאמרו הראשונים ז"ל דדעת התוס' כדעת הרשב"א דגם בהנאת הגוף בה"מ נמי אמרינן מצללה"נ ולכן שאל השואל מההוא שהקשו התוס' בשבועות דף מ"ד גבי מודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה וכן המודר הנאה מן המעיין וכו' והא קמתהני פרוטה דרב יוסף כיון דאם יבא העני בעידן שעוסק בהמצוה יפטר מלמתיב לי' ומעתה אי נימא דהתוס' כהרשב"א ס"ל מאי קקשיא להו הרי אף גם שהגוף נהנה בהדי עשיות המצוה מ"מ מצללה"נ וע"כ דדעת התוס' כדעת הר"ן ז"ל דהיכא דאיכא הנאת הגוף בהדי מצוה אמרינן דמצות להנות נתנו ומש"ה יפה מקשים דיהיה אסור בהנך דמצוה נמי משום דקנהנה גופו בה"מ הנאת פרוטה דר"י הרי לעינים דלהתוס' לא ס"ל כהרשב"א עכ"ת דברי השואל

ואומר אני דנראה לע"ד דגם דברי התוס' עם דברי הרשב"א יחדיו יהיו תואמים אך בטרם מוכרח אני להאריך קצת ולבאר סוגיא דשופר של עולה והיא בש"ס ר"ה דף כ"ח ע"א אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע, ואם תקע יצא, בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא מ"ט עולה בת מעילה היא כיון דמעל בה נפקא לחולין שלמים דלאו בני מעילה נינהו איסורא הוא דרכיב בהו מתקיף לה רבא אימתי מעל, לבתר דתקע כי קתקע באיסורא קתקע וכו' הדר אמר רבא אחד זה ואחד זה יצא מצות לאו להנות נתנו וכו' ע"ש בכל הסוגיא ובתוס' שם היטב והנה גם דברי רבינו הרמב"ם ז"ל תמיהם וצריכין ביאור שכ' בפרק א' מ"ה שופר ה"ג וז"ל וכן שופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא דאין בקול דין מעילה וא"ת והלא נהנה מצללה"נ וכו' ע"ש וע"ש בלח"מ שעמד בדברי רבינו ז"ל כיון שכ' דאין בקול דין מעילה ומש"ה הוא יוצא בשופר של עולה אמאי הדר וכ' וא"ת הלא נהנה דמאי ק"ל לרבינו הרי כבר אמר דאין בקול דיו מעילה

אך לבאר וליישב הדברים ראיתי להרחיב קצת וגם ראיתי ליישב קושית התוספות בד"ה אמר ר"י בשופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא והקשו דמ"ש משלמים דס"ל דלא יצא משום דמצלה"נ וכן קשה על הא דשופר של עיר הנדחת דקאמר ר"י דלא יצא מטעם דכתיתי מכתית שעורי' ותיפוק לי' משום דסבר מצלה"נ מש"ה לא יצא בשופר של עיר הנדחת ול"ל הטעם דכתית מכתית שעורי' ומהנלע"ד ביישב הדברים דהן הקשה בספר כפ"ת לדעת כלבו שכ' גבי מודר הנאה משופר דאחר תוקע לו ולא הוא משום דמתגאה בהקול וכיון דנהנה גופו גם לרבא ומצללה"נ א"כ בשופר של עולה הכי יצא לרבא הרי אית לי' הנאה דמתגאה בקול שופר דהרי הכא ל"ש אחר תוקע לו כיון דשופר של עולה לכ"ע אסור ואמאי קאמר רבא דאם תקע יצא ואמרתי דהרי באמת ידוע דבהאי דינא דהנאת הגוף בה"מ אי מצלה"נ אי לא איפלגי בה הר"ן והרשב"א ז"ל בש"ס נדרים דף ט"ו גבי הנאת תשמישך עלי דהר"ן ז"ל סובר דה"ט דאסור כיון דמתהני גם גופו בהדי דמקיים מצות פ"ור בכה"ג אמרינן מצלה"נ כיון דאית לי' הנאת גופו לבד המצוה ורק בשהנאה אחרת ליכא זולת הנאת המצוה הוא דאמרינן ויצללה"נ משא"כ היכא דאית לי' הנאה מיוחדת לבר מהמצוה הנאה זו אסורה ול"ש לומר ולהתיר הנאה זו משום המצוה שמקיים בהדה ולומר בכה"ג מצללה"נ אולם דעת הרשב"א התם בחידושיו אינו כן ודעתו דגם באיכא הנאת הגוף בה"מ נמי מצללה"נ ורק התם בהנאת תשמישך עלי ה"ט דאסור כיון דיכול לקיים המצוה של פ"ור בהיתר הנאה ע"י אשה אחרת שאינה אסורה עליו בנדר. דבכה"ג באפשר לקיים בהיתר היא דאמרינן דמצללה"נ ואסור, משא"כ בעלמא היכא דא"א לקיים בהיתר גם בבה"ג בה"מ נמי מצללה"נ כן היא דעת הרשב"א בחידושיו שם ומעתה נלע"ד לחדש בדעת הכלבי דגם הכלבו כהרשב"א דגם בהנאת הגוף בה"מ אמרינן מצללה"נ זולת באפשר לקיים המצוה בהיתר בכה"ג הוא דאסור ומצלה"נ בכה"ג ולכן שפיר כתב הכלבו במודר הנאה משופר דאחר תוקע לו והיינו משום דאפשר לו לקיים בהיתר ע"י אחר שיתקע לו ולא יהיה לו הנאת גופו של מתגאה בהקול לכן לא יכול לצאת מצות השופר זולת ע"י אחר שיתקע לו דבבכה"נ היכא דאפשר בהיתר לכ"ע הנאת הגוף בה"מ מצלה"נ וכדעת הרשב"א ואולם גבי שופר של עולה לא תקשה לדעת הכלבו קישת הכפ"ת דהרי מתגאה בהקול והיכי קאמר רבא דיצא משום די"ל דע"כ דמיירי התם בלית לי' שופר אחר של היתר זולת השופר זה של עולה והיכא דאי אפשר לקיים המצוה בהיתר שפיר אמרינן דאפי' בהה"ג בה"מ מצללה"נ לדעת הכלבו וכדעת הרשב"א

וגם העירותי ביישב קושית בעל ברית אברהם שהקשה על דברי הרשב"א ל"ל סמיכין בכלאים בציצית להתיר מטעם עשה דוחה ל"ת הרי בכלאים רק דרך הנאת לבישה היא דאסרה רחמנא וא"כ לדעת הרשב"א תקשה כיון דלדעתו גם בהה"ג בה"מ מצללה"נ א"כ ל"ל מטעם עשה דוחה ל"ת תיפוק לי' דבלא"ה שרי כלאים בציצית משום דמצללה"ב ואין כאן הנאת לבישה, וליכא משום כלאים אכן אמרתי ביישב קשיתו דהרי באמת בטעמא דלדעת הרשב"א גם בהה"ג בה"מ מצללה"נ אמרתי לפ"ד התוס' בש"ס