בשמים ראש מב

וכי תימא כיון דמנטר אגב ביתי' חשיבי והא תניא סופי תאנים ומשמר שדהו מפני ענבים וכו' בזמן שאין בעה"ב מקפיד עליהן מותרין משום גזל ופטורין משום מעשר אמר רבא גזירה שמא ימצא גליסקא יפה ודעתי' עלה ופי' רש"י חשיבה הוא בעיניו וחס עלי' לשרפה ומשהה אפי' רגע א' ונמצא עובר עלי' בב"י וב"י וה"ק בתוס' דלפי' רש"י קשה מאי פריך וכי משכחת לה לבטלה הרי חם עלי' ונלע"ד ביישב קושית התוס' דלכאורה קשה עוד דמה משני דלמא משכחת בתר איסורא ולאו ברשיתי' קאי לבטלה ולמה לא משני משום דלמא משכח בתר איסורא ויעבור עלי' בב"י ואמרתי דהרי באמת לפי פי' רש"י הנה הסוגיא איירי באחר זמן איסורא וכמו שפי' וחס עלי' ומשהה אפילו רגע א' ויעבור בב"י והשתא כי הדר פריך עלה וכי משכחת לה לבטלה פריך נמי אלאחר זמן איסורא אך דאכתי הוי הס"ד דהש"ס דברשיתי' קאי גם לבטל לכן פריך דלבטלה לכי משכח וע"ז משני דלבתר איסורא ל"מ הביטל דלאו ברשותי' קיימא כן נראה ביאר דברי הסוגיא דהתם ולפ"ז אמרתי דלפי' רש"י שפי' על ודעתי' עלי' לפי שחס עלי' מלבערו ומשהה אפי' רגע א' ועובר עלי' בב"י והנה אם יעבור בב"י א"כ לפ"ז דקיי"ל כר"ש יהי' החמץ גם לאחה"פ אסור בהנאה מטעם קנס והשתא י"ל דהכי פריך וכי משכחת לה לבטלה דאי משום דתחיש שיחוס עלי' נמי מלבטל ז"א דהרי כיון דס"ס גם אם לא יבטלנו יהי' החמץ אסור בהנאה א"כ הרי בודאי לא יבטלנו גמור ומיד כדי שינצל מפח יקוש של איסר ב"י ולא ישהנו אפי' רגע א' כיון שאם יחוס עליו מלבטלו יהיו נאסר החמץ בהנאה גם לאחה"פ ומה בצע בהחמץ ועוד יעבור עליו בב"י א"כ בודאי מבטלו גמור תיכף כשימצאנו וע"ז משני דלבתר איסורא לאו ברשיתי' קאי ול"מ הביטל דהשתא תו ל"ש לשנוי' מטעם דיעבור עליו בב"י דהרי לא יעבור עוד מאחר שבטלו

אך הנה הרא"ש כ' שם אי נימא משום פירורין דאע"פ שאינו רואה החמץ עובר עליו דהא לא כתיב לא תראה חמץ אלא לא יראה דמשמע אע"פ שא"י שהוא בביתו לא יהא לך חמץ משמע במקום הראוי לראי' הוא עובר משום ב"י ולכן צריך לבטל ופי' שמא ימצא גליסקא יפה ודעתי' עלי' דחיישינן שמא בא' מהזוית ימצא גליסקא יפה שדעתו עלי' ולא בטל ממילא ולכך צריך לבטלו ע"ש אך לדבריו ז"ל קשה דמה פריך הש"ס וכי משכחת לבטלה הרי אכתי איכא למיחוש דלמא לא משכח ולא יבטל ונמצא שיעבור עליו בב"י במקום שהוא אף שלא יראנו ולא ידע היכן הוא כמש"כ בעצמו הרא"ש כנ"ל ואשר מכח דלא תקשה זה הכרח התוס' בר"פ כל שעה לפרש דבשא"י החמץ היכא הוא אינו עובר עליו דאל"כ מה פריך וכי משכחת לה לבטלה ע"כ דאי לא משכח לא יעבור ע"ש אכן שוב ראיתי בפמ"ג שהקשה כן על הרא"ש והניח בקושיא ולתרץ דברי הרא"ש אמרתי דהנה מה שהכרח להרא"ש לפרש דברי הש"ס דצריך לבטל משום החמץ שא"י ולא יראה אותו די"ל דקשיא לי' קושית הפנ"י מהא דאין חוששין שמא גוררה חולדה דא"כ אין לדבר סוף א"כ מאי קאמר הכא הש"ס מ"ט הרי הצריך להביטל משום חשש דגוררה חולדה דל"ש א"כ אין לדבר סוף דהרי יש לדבר סוף ע"י הביטל וא"כ מש"ה צריך ביטל שפיר ולכן יפה פי' הרא"ש דהיינו דקאמר רבא גזירה שמא ימצא גליסקא יפה ודעתי' עלי' היינו דצרך ביטל משום הגליסקא יפה שלא בטל ממילא כפירורין דחיישינן שיש בא' מהמקומות ע"י גוררה חולדה או בשום פנים גליסקא יפה ולכך צרך ביטל דהשתא יש לדבר סוף אך לישב דברי הרא"ש מהא דקשה עליו ממה דפריך וכי משכחת לבטלה דמשמע דכל כמה דלא משכח אינו עובר עליו נלע"ד להבין דברי הש"ס לפי דברי הרא"ש לפ"מ דאיתא בש"ס בב"מ דף כ"א ע"ב בסוגיא דיאוש שלא מדעת דפליגי אביי ורבא דלרבא הוי יאוש ופריך מההוא דקביעות בדרך וכו' וכן תאינה הנוטה לדרך ומצא תאנים תחתיו מותרות משום גזל ופטירות מן המעשר ופריך אלא סיפא לרבא קשיא דקתני בזתים ובחרובים אסור הרי דאע"ג דכי ידע מיאש ל"ה יאוש מהשתא ומשני שאני זית הואיל וחזיתו מוכיח עליו ולא מיאש ופריך אי הכי אפי' רישא נמי בתאנים אמאי מותרות משום גזל ופטירות ממעשר ומשני תאנה עם נפילתה נמאסת וע"ש בא"ז דפי' דכיון דעם נפילתה נמאסת שוב אין חזיתה נכרת ואיאש לאחר הידיעה ע"ש וע"ש בתוס' ומעתה לפ"ד הש"ס ב"מ הנ"ל הרי לרבא דיאוש שלא מדעת הוי יאוש והיינו כיון דלכי ידע מיאש א"כ כיון דהדבר עומד להתיאש כשידע ממילא גם השתא שלא ידע הוי כמו סופי תאנים בזמן שאין בעה"ב מקפיד עליהן וה"ט הוא דה"ל כהפקר גמור להיותן מותרים משום גזל ופטורין מן המעשר ומעתה ה"פ דברי הש"ס בפסחים לפ"ד הרא"ש על הא דקאמר רבא גזירה שמא ימצא גליסקא יפה ודעתו עלי' והיינו דחוששין שמא ימצא באיזה מהמקומות גליסקא יפה שדעתו עלי' ומקפד עלי' ואינה בטילה ממילא כמו פירורין וכמו שפי' כן הרא"ש בהדיא התם דברי הש"ס וכמו שהבאתי בסמוך וע"ז פריך הש"ס לרבא כיון דלכי משכחת לה לבטלה בודאי משום שלא יעבור בב"י וכמש"כ לעיל בפי' רש"י וא"כ אם אך כיון דלכי ידע מיאש רואין אנו דס"ל לרבא דהוי כהפקר גמור מטעם זה גם מקודם היאוש מטעם שאין בעה"ב מקפיד עליו ולכן מותר משום גזל ופטור מן המעשר א"ד כאן אם גם כי משכח לה יבטלנה דהוי כפירורין שאין בעה"ב מקפיד עליהן וא"כ יבטל ממילא גם מעיקרא מקודם הביטל ויהי' כהפקר גמור ע"ז משני דהכא שאני דבשלמא התם לפי ידע מיאש ותהני היאוש לבסוף א"כ מכח זה חשיב גם מעיקרא מקודם היאוש דבר שאין בעה"ב מקפד עליו כנ"ל משא"כ כאן דלמא משכח לבתר איסורא דאז הוי הביטל שלו כמאן דליתי' דאינון מועל הביטל לאחז"א א"כ ל"ה עומד להתבעל ממנו לבסוף וכיון דגליסקא יפה מצד עצמה ה"ל דבר שבעה"ב מקפיד עליו ואינו בטיל ממילא לכן יעבור עלי' ומוכרח לבטלו רק בשעה שהוא בודק דרק אם הוי עומד להתבטל מקודם הפסח הוא דהוי חשיב שפיר כהפקירו קודם לכן דהוי כפירורין דממילא בטלו דהוי דבר שאין בעה"ב מקפיד עליו משא"כ כשאין עומד להתבטל מקודם הפסח דמכי אשכחי' משש ולמעלה ל"מ הביטל תו ל"ה מפקירו מקודם הפסח ועובר עליו בב"י ומעתה א"ש דל"ק תו קושית מהרש"א אי נימא דפי' משש ולמעלה מתחלת שש א"כ מה פריך ולבטלה בשית דהרי כבר