בשמים ראש לח

עליו מההוא דסתמא בעכו"ם שהלוה לישראל על חמצו וא"ל הישראל אם לא אפרע לך בר"ח אייר יהיו מעכשיו שלך דמותר החמץ דמ"ש מהא דמתנה על מנת להחזיר דל"מ שכתב הרדב"ז בטעם שכבר עבר קודם קיום התנאי ולא נפקע הב"י למפרע אחר שכבר עבר ואמרתי דהנה באמת בהבין דברי הרדב"ז גופה נראה לי ע"פ דברי התוס' בש"ס ב"מ דף ל"ד ד"ה אי נמי ע"ש שכתבו לחלק בהא דאומר תהא פרתי קנוי' לך מעכשיו סמיך לגניבה מהא דבא אחד וקדשה מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקדשה מעכשיו ולאחר ך' יום וכו' אפילו הן מאה כלהו תופסין בה דכל חד וחד רווחא לחברי' שבק וכתבו התוס' דרק בקדושין אלימו וכיון דאשכח רווחא תו לא פקע אבל לענין גיזות וולדות אהני מעכשיו לקנותן למפרע עש"ה ולפ"ז א"ש דברי הרדב"ז די"ל דאף כשמקיים העכו"ם להתנאי ומחזירו אח"כ מ"מ כבר אשכח הלאו דב"י רווחא ועבר עליה הישראל קודם קיום התנאי בעוד שהוי החמץ שלו ותו לא נפקע לאו דב"י אחר שכבר עבר ומעתה י"ל דא"ש דברי הרמב"ם דמוקי דמיירי בנכרי שהלוה בהרהינו ובמעכשיו ואולם בהגיע הזמן קודם הפסח ולא בעי מעכשיו רק לענין דלא להוי אסמכתא אבל אם הוי הגיע הזמן לאחר הפסח הוי אמינא דל"מ מעכשיו להפקיע הלאו דב"י לפי שכבר עבר הישראל מקודם שהגיע הזמן בפסח בכל עוד דהוי עדיין שלו ועבר עליו ותו לא נפקע הלאו שכבר עבר אח"כ למפרע וכדברי הרדב"ז דגם אף דדעתו הוי על מנת שלא לפדותו לא מהני כיון דמקודם שהגיע הז"פ הוי רק כפקדון אצל הנכרי והוי ברשות הישראל להשביתו מיד וכנ"ל ולכן שפיר לדעת הרמב"ם ז"ל בהגיע הז"פ לא ה"פ לא מהני מעכשיו וכבר עבר עליו בב"י ונאסר נמי בהנאה בעוד שהוי החמץ של הישראל לפי שעבר עליו ותו לא נפקע דרק לאביי דס"ל דלמפרע גובה ונמצא של"ה רווחא לב"י דהוברר הדבר למפרע דגבאי הנכרי מעיקרא עוד בשעת הלואתו והוי החמץ של הנכרי מעיקרא משא"כ במעכשיו כיון דעבר עליו בב"י כנ"ל הרי נאסר החמץ בהנאה ג"כ ותו לא פקע ואולם דעת המחבר בסימן תמ"א אינו כן דבמעכשיו מתיר החמץ בהנאה בנכרי שהלוה לישראל על חמצו ולענ"ד נראה לומר טעמא דמסתבר בדעת המחבר דמחלק מההוא דמתנה על מנת להחזיר ואף לטעמו של הרדב"ז והיא די"ל דרק התם במתנה עמ"ל שאני דכיון שקודם קיום התנאי של החזרה קעבר עליה הישראל בב"י וגם עכשיו לאחר קיום התנאי הוי החמץ של הישראל ג"כ לכן שפיר הוא דקנסו להישראל אחר שעבר עליה בב"י לאסור חמצו בהנאה משא"כ בנכרי שהלוה וכו' דאף דעבר עליו הישראל בב"י ואשכח רווחא וחייל ותו לא נפקע לאו דב"י וכדברי התוס' ב"מ לענין קדושין שהבאתי מ"מ לענין לאסרו בהנאה אין מקום לקנוס כיון דהחמץ באמת של הנכרי למפרע כפי שהתנה הישראל מעכשיו שיהיה של הנכרי ואיך שייך לאסרו בהנאה להחמץ זה של הנכרי שמקודם פסח ומדי דהוי אגיזות וולדות שכתבו התוס' שם בב"מ ולכן נ"ל להמחבר טעמא דמסתבר לחלק ההוא דנכרי שהלוה וכו' לענין היתר הנאה של החמץ מההוא דמתנה עמ"ל שפיר

ומעתה לפי כל הצעה הנ"ל אפשע לן דבר השאלה דעל קוטב שלה כל דברינו אלה יסבו בלכתן בההוא מעשה דנכרי שמכר חמצו להישראל קודם הפסח בתנאי שאם לא יסלק הישראל לזמן המוגבל אחר הפסח המעות יהי' המכירה בטילה למפרע בזה פשיטא בשלא יסלק הישראל אח"כ המעות להנכרי דאין כאן בית מיחש לומר דהרי לע"ע קנהו הישראל ועובר עליו בב"י ותו לא פקע הב"י למפרע משום דגם מעיקרא הוי בחזקה בתנאי זה דבשב ואל תעשה שלא יקיים בודאי הישראל התנאי דכשיקיים התנאי יעבור עליו בב"י למפרע ויהיה נאסר החמץ בהנאה וכמו שהבאתי למעלה מדברי הר"ן והתוס' בגיטין וגלל כן לא עבר הישראל מעיקרא קודם שהגיע הזמן פרעון ועוד שבכאן בודאי י"ל היטב לפי שבודאי הי' בדעתו שלא יסלק המעות לאחר הפסח ומפני האיסור ב"י ואה"נ של החמץ ולכן ה"ל כמשהה חמץ על מנת לבערו דלא הי' שייכות אצלו לעבור עליו מעיקרא בב"י דכאן מובן דלא הי' בידו להשביתו כיון דדעתו היו שלא לפדותו אחר הפסח וא"כ ה"ל החמץ של הנכרי למפרע ואיך היה בידו להשבות חמצו של נכרי וא"כ כיון דהוי משהה חמץ רק עמ"ל בודאי דאינו עובר עליו זילת כשיסלק להנכרי ויקיים תנאי זה של המכירה נמצא דהוי המכירה גמירה למפרע ולכן לכל האופנים נמצא דלמפרע עבר עליה בב"י והחמץ הוי של הישראל גמור ונאסר בהנאה כל זה ראיתי לבאר מה שעלה ברוחי בנידן השאלה ובנידן הדין הנני לגבי דמר אבא מו"ר נ"י רק כחלא לגבי דחמרא וכיהודה ועוד לקרא ואמינא רק טעמא דידי והנראה לפי ענית דעתו כתבתי

סימן י"ג

ע"ד אשר דרש נדרשתי מאת כבוד הרב החריף וכו' כש"ת מוה' דוד שלמה טענינבום ני' בק"ק זאלישטשיק יע"א בנידן א' מכר כל חמצו שהיה לו במרתף שלו עם המרתף לנכרי קודם הפסח כדת ושכח לכתוב בהשטר חבית ווישניק הנעשה מוויינשיל עם י"ש בלי שום תערובות מי דבש והן הובא לפניו השט"מ והי' כתיב בו בזה"ל והי' תנאי מפורש עם הערל הקונה שאם המצא תמצא בהמרתף הנ"ל הנמכר להערל איזה מין חמץ אשר לא נכתב בהשטר מחיוב הערל הנ"ל לקבלו בדמי שויו וע"פ שימת בקיאין איזה שירצה הערל והרי שלו מעכשיו עכת"ש

והנה אם בעסק תועלת המכירה אנו אין לנו שום צד לקיים המכר מאחר דבעינין שיהיה מינו ידוע וכדמבואר בסר"ט בחו"מ אכן יש לצדד בכחא דהיתרא דעדיפא מטעמים שאבאר באר היטב דהנה ידוע דעת התוס' בטעם הבדיקה שלא יבא לאכלו ואולם רש"י ז"ל כ' בריש פסחים דהטעם של הבדיקה שלא יעבר בב"י וב"י והנה הר"ן ז"ל שם ביאר דרש"י דאף דהבודק צריך שיבטל כק' התוס' מ"מ הצרכו חכמים בדיקה משום דחששו שמא לא יבטלנו בלב שלם ואולם דבאמת צריך ביאור דהיכי חששו חז"ל להכי הרי כ' התוס' בכ"מ וביוחד בש"ס ב"מ דף ל' ע"ב גבי גיגות נר וקדרה דאנן סהדי דמפקר להו שלא יעשה איסר שביתת כלים הרי דאפילו כדי שלא יעשה איסור שביתת כלים הק"ל אמרינן דאנן סהדי דמסתמא אפקירי מפקר להו ואינו דין במקום חמץ החמיר דודאי