בשמים ראש לז

החמץ לענין דמחייב בפשיעה עיין ס"פ האומנין ובתוס' ובש"מ שם ממילא אמרינן כיון דשלא בשעת הלואתו קונה אותו לגמרי להתחייב כש"ש כמו שכתב התוספות בכ"ד לכן גם בשעת הלואתו אף דלית ליה רק קנין לחיוב פשיעה מ"מ הוא עובר עליו מטעם הואיל וכו' לפי שאינו מחוסר רק דיבור בעלמא בשכבר קנהו לענין החיוב פשיעה ואם כן עובר עליו מטעם דבכה"ג דלא מחוסר רק דיבור אמרינן שפיר הואיל ואי בעי מקבל עליו האחריות דגניבה וכו'

ועתה נפן לישב דברי התוספות שכתבו דאי הוי הס"ד דנכרי מישראל קונה משכון א"כ אפילו בשעת הלואתו נמי אלים שעבודיה דלא יהא חשיב מצוי אצל ישראל שלא לעבור עליו הישראל בב"י דלכאורה צריך ביאור וטעמא מאי הרי מ"מ גוף החמץ של הישראל וכמו שעמדנו עלה בסמוך

אך נראה דבאמת לכאורה קשיא לי קושיא נפלאה לפ"ד הר"ן בפ' מי שאחזו גבי ה"ז גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז ע"ש שכתב דהיכא דהוי התנאי בשב ואל תעשה כגון בהרי זה גיטך שלא תשתה יין וכי"ב דמתירן אותה לינשא מיד ואין חוששין שמא תעבור על תנאה ועיין בתוס' גיטין דף פ"ב ע"ב ד"ה שר"א בתירץ הר' אלחנן שכתב דרק במאתים זוז היא דאיכא למיחש שמא תפסיד אשר לה ולא תוכל לקיים תנאה וכו' אבל בעל מנת שלא תנשא לפלוני ליכא למיחש שישאנה בע"כ והיינו דבכה"ג דהוי בידה שלא לבטל התנאי ל"ח שתבטל כדי לעבוד איסורא ומעתה קשה הרי דעת ר"י בתוס' פסחים דף כ"ט דהמשהה חמץ על מנת לבערו אין עובר עליו וא"כ תקשה גבי נכרי שהלוה לישראל על חמצו גם כפי מה דנקטינן דנכרי מישראל לא קני משכון הרי כיון דהכא הוי בשב ואל תעשה שלא לפדותו וא"כ בודאי דדעתו של הישראל שלא יפדנו כיון שאם יפדנו הרי הוא אסור בהנאה ומה בצע בהחמץ שיפדנו אחר הפסח מיד הנכרי כיון שהוא אסור בהנאה ושבהיות כן נימא דהו"ל כמשהה חמץ על מנת לבערו לאחר הפסח ואמאי יהא עובר אף א"נ דנכרי מישראל לא קני משכון ומה"ט נמי בודאי אין לחוש לשמא יפדנו כי היכא דלא לעבור עליו. איברא דהא ליתא דלכאורה הקשיתי בריש פסחים דקאמר ש"מ מדר"ע תלת וכו' וש"מ דלא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך וכו' וכ' שם התוס' אף דבעינן צורך היום קצת מה שמבערו שלא יעבור עליו בב"י הנה זה חשיב צורך היום קצת והקשיתי עלה דמה צורך היום הוא זה להתירה להשריפה ביו"ט על ידו הרי לדעת ר"י הנ"ל יוכל להשהותו להחמץ על מנת לבערו אחר יו"ט דהמשהה חמץ על מנת לבערו אינו עובר עליו ואמרתי לתרץ על פי מה דתנן במשנה דכלאים פ"ה מ"ו והובא בתוספות ב"ב דף ב' ע"ב ד"ה נתייאש דהרואה ורק בכרם ואמר כשאגיע לשם אלקטנו הוסיף מאתים מותר לכשאחזור אלקטנו הוסיף מאתים אסור אלמא דכיון דאמר לכשאחזור אלקטנו כיון שיכול ללקטו מיד והוא אמר לכשאחזור אלקטנו הנה זה חשיב שפיר ניחא ליה ואסור ע"ש וא"כ ה"נ כיון די"ל מתוך וכו' ויכול לבערו תיכף ביו"ט א"כ ל"מ להשהותו לבערו אחר יו"ט דמ"מ הוא עובר עליו בב"י אחר שאינו מבערו תיכף עם אשר תמצא ידו ולכן שפיר כתבו התוס' דחשיב שפיר גם היום צורך היום קצת מה שמבערו מיד שלא יעבור עליו בב"י ולפ"ז א"ש דל"ק גם קושייתנו הנ"ל דהשתא דאמרינן דנכרי מישראל לא קני משכון וכיון שכן הרי מצי גם עכשיו למכור או לבטל להחמץ דהיה רק כפקדון ביד העכו"ם וחשיב ברשותו שפיר להשביתו א"כ ל"מ מה שדעתו שלא לפדותו מיד הנכרי לאחר הפסח לענין שיהיה עכשיו בפסח כמשהה חמץ על מנת לבערו שלא לעבור עליו בב"י בשיכול להשביתו עתה וצריך רק להשביתו תיכף דהו"ל כמו לכשאחזור אלקטנו כנ"ל ומעתה נחזה אנן לפ"ד הרש"ל בים של שלמה בב"ק פ"ה סל"ג מובא בקצה"ח בריש סימן רי"א שכתב דבמטלטלין הממושכן א"י למכור ולהקדש דהוי אינו ברשותו דרק בפקדון דלא כפרי' יכול להקדש אבל לא מה שיש לחבירו קצת שיעבוד עכ"ל והשתא י"ל דשפיר כ' התוס' ב"מ דאם הוי הס"ד דנכרי מישראל קונה להמשכון שלא בשעת הלואתו א"כ הוי אלים שעבודיה נמי בשעת הלואתו לענין זה שלא לעבור עליו הישראל בב"י והיינו דהשתא כיון שאלים שעבידיה עכ"פ ואית להנכרי קצת שיעבוד על המשכון מעתה ומעכשיו ה"ל כאינו ברשותי להשביתו עתה בימי המשכנתא מחמת שעבודו של הנכרי דאלים לענין זה כדברי הרש"ל וא"כ ממילא אף דהוי גוף החמץ שלו ומחוסר רק פדוי' מ"מ לענין זה הוי שפיר משהה חמץ על מנת לבערו לאחר הפסח כשיגיע הז"פ כיון שבדעתו בודאי שלא יפדנו מיד הנכרי שלא יאסר בהנאה ולא יעבור עליו בב"י בשגם כי היא בשוא"ת ובידו שלא לפדותו כנ"ל ומש"ה א"ש דשפיר כתב התוס' דאינו עובר עליו כיון שאין בידו להשבית החמץ עכשיו קודם הפסח בכל עוד שמשועבד החמץ להנכרי ורק אם אין מציות להיות נכרי קונה להמשכון מישראל ואפי' שלא בשעת הלואתו א"כ ליכא למימר אצל הנכרי שיש לו איזה קנין בהחמץ ואפי' קנין של אלים שעבודו בשעה"ל כיון דל"ש אצל הנכרי שום קנין וזכוי' בגוף החמץ של הישראל הממושכן בידו וממילא נמי דלא שייך לומר אלים שעבודי' וה"ל רק כפקדון אצל הנכרי והוי מצי שפיר הישראל להשביתו מיד דהוי ברשותו ועבר עליו בב"י אף שבדעתו שלא לפדותו אח"כ כיון דמצי להשביתו מיד ל"ח משהה חמץ על מנת לבערו דה"ל כמו לכשאחזור אלקטנו משא"כ בשייך קנין אצל הנכרי במשכון הישראל שלא בשעה"ל שפיר שייך לומר נמי דאלים שעבודי' לענין דל"ה יכול הישראל להשביתו תיכף ושפיר ה"ל משה חמץ על מנת לבערו במה שהיה בדעתי שלא לפדותו מהנכרי אח"כ ולכן שפיר כתבו התוס' דאינו עובר עליו הישראל ודוק היטב

והשתא אחר כל החזון הזה נשיבה לישב דברי רבינו הרמב"ם ז"ל שהקדמנו מה דתמוהים טובא כמו שתמהו עליהם אך י"ל לפ"מ דאיתא בט"ז בא"ח סימן תמ"ח ס"ג דמתנה עמ"ל ל"מ להנכרי בשנתנו הישראל להחמץ קודם הפסח וכתב הרדב"ז הובא במג"א שם בטעמא דמלתא בזה"ל דכל זמן שהתנאי תלוי הוי כפקדון ואם נתקיים התנאי אע"פ שנמצא שלמפרע היה החמץ של העכו"ם מ"מ קודם קיום התנאי כבר עבר עליו הישראל ולא יועיל קיום התנאי לבטל הלאו שכבר עבר ע"כ והמג"א שם הקשה