בשמים ראש לו

דברינו האמורים למעלה יתיישב דלכאורה קשה לפ"מ שהעלנו בסמוך דקנין המשכון דלזמן חשיב רק קנין פירות והנה ידוע מה שכ' התוס' ב"ב דף נ' ד"ה קסבר וכן בש"ס יבמות דאפילו אי קנין הפירות כקנין הגוף דמי מ"מ ל"מ הקנין פירות לעקור לגמרי לקנין הגוף וא"כ לכאורה תקשה ה"נ היכי אמרינן דכיון דהישראל קונה להמשכון החמץ ועובר עליו לכן נאסר בהנאה הרי כיון דאה"נ אין לו בעלים וא"כ ע"י הקנין הפירות של הישראל נעקר הקנין הגוף של הנכרי והיכי מצינו לאסרו בהנאה להחמץ אולם דז"א דבאמת רק אצל ישראל כיון דלא שרי להנות ממנו הוא דשייך לומר זה דאיסור הנאה אין לו בעלים משא"כ אצל עכו"ם דלדידיה שרי החמץ לאכלו ולמכרו לנכרי הרי אצלו אית בעלים להחמץ ולכן אין כאן עקירה לקנין הגוף של הנכרי לגמרי אמור מעתה בטוב ונועם יתיישב קושיתי שהקשיתי על תירץ ריב"א דהיכי מצי הישראל שקנה להמשכון להחזירו להנכרי הבא לפדותו והא ה"ל פורע חובו באה"נ דזה אינו דמה תאמר ותדון כאן משום דע"י שע"ע הישראל ונאסר בהנאה לא יהא רשאי הישראל להחזירו להעכו"ם גוף החמץ מטעם דהוי פורע חובו באה"נ א"כ הרי קנין פירות של הישראל בהחמץ יעקר לגמרי קנין הגוף של הנכרי דהרי גוף החמץ של הנכרי לא ישיב לו וכזה אין להקנין פירות כח לעקור לקנין הגוף של האחר אלא דלפ"ז תקשה בעיני להלם דברי התוס' בש"ס ב"מ דף פ"א ד"ה והא ע"ש שכ' דאף דבע"ח אינו קונה משכון רק שלא בשעת הלואתו מ"מ כיון דשלא בשעת הלואתו קני ליה לגמרי מדר' יצחק בשעת הלואתו נמי אלים שעבודי' לחשוב מצוי החמץ אצל הישראל לעבור עליו בב"י וכן בנכרי שהלוה לישראל על חמצו אי הוי הס"ד דנכרי מישראל קונה משכון ל"ה נאסר החמץ אפילו במשכנו בשעת הלואתו כיון דשלא בשעת הלואתו קני לגמרי בשעת הלואתו נמי אלים שעיבודי' דנכרי שלא יצטרך לבערו וכו' דל"ח מצוי אבל הישראל וכו' ע"ש ודברי התוספות אלו מרפסין איגרא וקשים להלמם דגם במשכנו שלא בשעת הלואתו בנכרי מישראל אם הוי הס"ד דנכרי מישראל קונה משכון אמאי לא יהא הישראל עובר עליו והרי הוי גוף החמץ של הישראל ולא יהי' רק חמצו של ישראל ביד נכרי ובאחריתו של נכרי נמי קיי"ל דעובר עליו בב"י דא"נ דקונה להמשכון אית ליה רק קנין פירות להנכרי כנ"ל וכיון דלא יכול לעקור הקה"ג של הישראל אמאי אינו עובר עליו הישראל ואינו דין במשכנו בשעת הלואתו והנה אם גם תחלת דברי התוס' בישראל מנכרי שכתבו דכיון דשלא בשעת הלואתו קונה להמשכון ישראל מנכרי גם בשעת הלואתו אלים שעבודי' לעבור עליו בב"י נמי תמוהים בעיני כל עובר מה דתלאן זה בזה בשעת הלואתו בשלא בשעת הלואתו ולמימר הואיל ושלא בשעת הלואתו קונה לגמרי אף גם בשעת הלואתו קונה לענין ב"י דהיכי תלוי הא בהא וכמו שהרבה לתמוה גם בש"ך בחו"מ סע"ב

ואנכי בענית דעתי אענה על מה שעמדנו באחרונה לראשונה מה דקשה בישראל מנכרי שכתבו דכיון דשלא בשעת הלואתו קונה להמשכון בשעת הלואתו נמי קנינו אלים לעבור עליו בב"י וטעמא בעי ואמינא ליישב דהנה כתב הר"ן בסוגיא דנכרי שהלוה וכו' שהקשה על הא דמוקי הש"ס שנכרי שהלוה לישראל וכו' דמיירי כגון שהרהינו אצל הנכרי ובאמר ליה מעכשיו דבכה"ג קם ליה למפרע ברשות הנכרי דשרי החמץ והקשה הר"ן אמאי לא נימא דמ"מ יהא חשיב החמץ של הישראל לעבור עליו בב"י מטעם הואיל ובידו לפדותו כדאמרינן מרינן גבי חלה הואיל ואי בעי ממתשל עלה כדידיה דמי לענין לעבור עליה בב"י ותירץ דל"ד דגבי חלה לא מחוסר רק דיבר בעלמא היא דאמרינן הואיל משא"כ כאן דמחוסר ממון לא אמרינן הואיל ע"ש ומעתה אמרתי דיש לפרש היטב דברי הש"ס בריש פסחים בזה בהא דאמר להו רבא לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא מבתיכו כיון דאלו מגנוב וכו' ובעיתו לשלומי כדלכון דמי וע"ש בהרא"ש ז"ל שהביא בשם בה"ג שכ' דאפי' אינו רק ש"ח מ"מ עובר עליו בב"י ורק שדחק למוקמי הא דאלו מגנוב ומתביד וכו' דקאמר הש"ס בפשיעה קאמר והוא דוחק למוקמי בהכי דפשיט דברי הש"ס לא נראה דמיירי רק בפשיעה אך לולי דבריו ז"ל היה נראה בעיני לפרש דברי הש"ס לדעתו דבה"ג בביאר נכון והוא דבאמת דברי הש"ס אלו כבר פרשו באחרונים דאף דאין דין שומרים בעכו"ם מ"מ מהני בשקיבל הישראל בפי' אחריות ומיירי הש"ס בהכי ומש"ה עובר עליו וגם הנה כתבו התוספות בש"ס ב"מ דף נ"ח גבי הקדישות דנושא שכר אינו משלם דפריך מהאי דשוכר וכו' לשמור את הפרה וכו' ומשני ר"ש בשקנה מידו והקשו התוס' מהא דמתנה ש"ח להיות כשואל אלמא דבדברים בעלמא סגי ולא בעי קנין ותירצו דדוקא התם במתנה ש"ח להיות כשואל דהוי עכ"פ עתה ש"ח לכן מהני שפיר רק התנאי שלו בדיבור בעלמא להיות דינו כשואל משא"כ בהקדש דפטור לגמרי מדין שומרין ע"כ לא משתעבד בלא שום קנין רק בדיבור. בעלמא היוצא לנו מדברי התוס' אלו דרק כשחייב מדין ש"ח הוא דמצי להתנות בדיבור בעלמא להתחייב טפי כדין שואל משא"כ בשאינו עוד שומר ל"מ דיבור בעלמא ובעי קנין להיות דינו כשומר ומעתה נ"ל לדעת בה"ג בביאר דברי הש"ס דפסחים דאם אמנם דלדברי בה"ג מיירי בהני בני מחוזא בשקבלו על עצמם רק אחריות פשיעה אכן שפיר קאמר להו רבא לבני מחוזא דאף אחריות פשיעה לחודא לא סגי להיות ע"ע בב"י מחמת שקבלו על עצמם אחריות פשיעה גם לבה"ג דאכן שפיר ס"ל לבה"ג דבכה"ג עובר עליו מטעם הואיל כיון דהשתא דין ש"ח עליו מחמת האחריות פשיעה שקיבל עליו מהני רק דיבור לקבל עליו גם אחריות דגניבה ואבידה וכיון דמחוסר רק דיבור בעלמא לכן שפיר עובר עליו כשקיבל רק אחריות דפשיעה מטעם הואיל אי בעי מקבל על עצמו אחריות דגניבה ואבידה וכמו דאמרינן דעובר עליו מטעם הואיל ואי בעי מתשיל ולכן שפיר קאמר להו רבא לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא דאף דאתם אינכם מקבלים עליכם רק אחריות דפשיעה מ"מ כיון דמשכחת בשום פנים אצליכם חיוב דתשלומי גניבה ואבידה והיינו ע"י דיבור בעלמא שתקבלו עליכם האחריות דגניבה ואבידה כדלכון דמי גם עכשיו מטעם הואיל וכו' כנ"ל

ולפ"ז שפיר י"ל נמי בביאר דברי התוספות כיון דבאמת גם בשעת הלואתו קונה המשכון