בשמים ראש לה

הלכה ה' כתב וז"ל ישראל שהרהין חמצו אצל עכו"ם אם א"ל אם לא הבאתי לך מעות מכאן ועד יום פלוני קנה חמץ זה מעכשיו הרי זה ברשות עכו"ם ואותו החמץ מותר לאחר הפסח והיא שיהיה אותו הזמן שקבע לו קודם הפסח ואם לא א"ל קנה מעכשיו נמצא אותו החמץ כאלו הוא פקדון אצל העכו"ם ואסור בה נאה לאחר הפסח עכ"ל הרמב"ם וע"ש בהראב"ד שהשיג עליו וגם בהרא"ש בשמעתן שה"ק עליו וז"ל הרא"ש ולא נהירא לי דהא הש"ס קאמר לאביי דל מפרע גובה מש"ה מותר בהנאה דברשותו דנכרי הוי קאי אלמא דאמרינן דכיון דלמפרע גובה ה"ל כאלו כבר קודם הפסח הוי החמץ של הנכרי וא"כ ה"ה לרבא באמר ליה מעכשיו למה לא נימא גם כי הגיע הזמן לאחר הפסח דשרי כיון דלמפרע הוי החמץ של הנכרי כיון דאמר ליה מעכשיו וא"כ מ"ש דהגיע הזמן קודם הפסח דנקט הרמב"ם ז"ל ואם אמנם דזה ס"ל להרמב"ם דבלא מעכשיו הוי גם כהגיע הזמן קודם הפסח החמץ של הישראל והוי רק כפקדון אצל הנכרי מטעם דס"ל להרמב"ם דיש דין אסמכתא לעכו"ם ולכן אי לאו מעכשיו לא קנהו הנכרי להחמץ של הישראל גם קודם הפסח אבל זה תמוה על הרמב"ם דבאמר מעכשיו למה ל"מ גם בהגיע הזמן לאחר הפסח ומ"ש מדאביי דס"ל דלמפרע גובה דהחמץ שרי בשגבאו הנכרי לאחר הפסח משום דהוי החמץ של הנכרי למפרע וה"נ במעכשיו יהיו שרי החמץ גם בהגיע זמנו אחה"פ דגבאו הנכרי למפרע והרי הוא חמצו של הנכרי מעיקרא ולישב דברי רבינו נלע"ד בדרך נכון דעה בינה והשכל וזה החלי

דהנה אמרתי לחדש לפשוט ספקו של בעל השער המלך דאסתפק ליה בפרק ה' מ"ה אשות וז"ל עוד אני מסתפק במי שהלוה לראובן על לולב ואתרוג אי אמרינן כיון דבע"ח קונה משכון חשיב כשלו ויוצא בו י"ח דקרינן בי' שפיר לכם כי היכא דלענין ב"י אמרינן דעובר עליו וחשיב כשלו ויש צדדין לכאן ולכאן וצ"ע עכ"ל ולע"ד נראה דהדברים פשוטים בעיני על פי דעת הר"ן בש"ס נדרים דף ל' ע"א דקנין לזמן אינו רק קנין פירות ומעתה נלע"ד דגם הא דבע"ח קונה משכון כיון דהוי רק קנין לזמן דהיינו עד עת הפדוי' לכן ל"ה קנינו של זה המלוה רק קנין פירות והנה איתא בש"ס ב"ב דף קל"ז גבי נכסי לך ואחריך לפלוני וכו' אתרוג זה נתן לך במתנה ואחריך לפלוני וכו' באנו למחלוקת רבי ורש ב"ג עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ומר סבר לאו כקנין הגוף דמי אלא הכא אי מיפק לא נפק אמאי יהבי' נהליה וכו' ע"ש וע"ש ברשב"ם דכל ענין מה דאמרינן שם דיצא אפילו לר"ל ובין לרשב"ג דקאמר דינא הוי רק משום דאחריך שאני וכיון דיהבי' נהליה רק לצאת בו וע"ש בהרא"ש דפי' דמסתמא יהבי' נהליה באופן המועל במתנה על מנת להחזיר עכ"פ מוכח ומבואר משם דאי לאו משום אחריך ורק משום קנין הפירות לחודא ל"ה מקום לצאת בי' י"ח דל"ה חשיב לכם וא"כ ה"ה כאן במשכון כיון דלית להמלוה רק קנין הפירות ל"מ לצאת בי' בהלולב והאתרוג הממושכן בידו אף גם אי בע"ח קונה משכון

וע"פ דרך הזה הנה מה טוב ומה נעים לי לישב מה שהקשתי על המג"א בסת"מ סק"א שכ' לענין פקדון חמץ של נכרי ביד ישראל וקבל עליו הישראל אחריות דעובר עליו ע"ש שכתב בז"ל ובכל מקום דישראל חייב לבערו ועבר עליו ולא ביערו אם בא העכו"ם אחר הפסח רשאי הישראל ליתן לו החמץ דבזה לא קנסו להישראל שלא ישיב לו רק דמי החמץ דומיא דגזל חמץ ועבר עליו הפסח דאומר לו הרי שלך לפניך אע"ג דאם נאבד צריך לשלם דמי' וקא קשיא ליה בגווי' דהנה נודע ביהודה מה שהקשו בקדמונים על הא דגזל חמץ ועבר עליו הפסח דאומר לו הרי שלך לפניך והא ה"ל פורע חובו באה"נ ואמאי יכל למפטר נפש הגזלן בהחמץ שאומר לו הרי שלך לפניך ותירצו דאי לא תימא הכי דמאי אמרת דיתן לו רק דמים א"כ שוב חבירו הנגזל נהנה מהאיסור הנאה החמץ שלו וא"כ האי מיניהו מפקת לכן הוא אומר לו הרי שלך לפניך ואולם כל זה שייך רק לומר גבי גזל חמץ ועבר עליו הפסח בישראל מישראל לכן שייך לומר כנ"ל ואולם הכא בישראל מעכו"ם שהפקיד עכו"ם חמצו אצל ישראל בכאן יפלא היכי שרי הישראל לומר להעכו"ם הרי שלך לפניך והא ה"ל פורע חובו באה"נ דהכא להיפך לא מצית אמרת לפי שהמפקיד עכו"ם וא"כ קשה ע"ד של המג"א דהיכי מדמה לגזל חמץ וכו' לומר לו הרי שלך לפניך דהרי הכא שאני ואיך רשאי לומר להעכו"ם הישראל הרי שלך לפניך והא ה"ל פורע חובו באה"נ אך יש לומר לפ"ד הרא"ש בריש פסחים שכתב דכיון שמשאיל לו הנפקד ביתו לשמירת ממונו של המפקד לכל קרינן בי' ביתו ורשותו של המפקד ומעתה א"ש דהמג"א דהרי הכא בפקדון של הנכרי ביד ישראל דכיון שמקומו מושאל להפקדון ה"ל כמונח ברשות הנכרי ולאו פורע חובו הוא כלל להנכרי כיון שהחמץ מונח ברשותו והוי בידו של הנכרי לגמרי דרק בגזל חמץ דלא שייך זה דהגזלן ישאל המקום להנגזל כמובן לכן הוי שפיר הס"ד דחשוב פורע חובו והוי אסור אי לאו טעמא דממנ"פ כיון דשניהם ישראלים משא"כ הכא גבי פקדון חמץ של עכו"ם אצל ישראל אף דל"ש תירץ הנ"ל כיון שהמפקד עכו"ם והוי חשיב הישראל כפורע חובו באה"נ מ"מ הרי לאו פורע חובו חשיב דחשיב ממש החמץ של הנכרי אצלו ולאו ברשות ישראל הוי קאי דליחשב הישראל כפורע חובו באה"נ מה שמחזירו להעכו"ם ולכן שפיר כ' המג"א דאין לקנסו לישראל להשיב רק דמי' להנכרי דדמי שפיר לגזל חמץ וכו' דלא קנסינן להגזלן ומצי אומר לו הרי שלך לפניך ואולם דאי קשיא לי הא קשיא לי הא דתירץ ריב"א בתוס' בסוגיין ד"ה אלא דהשתא כי מוקי פלוגתייהו בדר' יצחק מיירי שפדאו נכרי לבסוף והשתא היכי מצי מיירו בהכי דהרי הכא כיון דהישראל קונה להמשכון א"כ ה"ל כממונו בכל ימי המשכנתא ול"ש דהישראל השאיל לו המקום של החמץ להנכרי כיון דהו"ל ממונו של הישראל ולא דמי לפקדון שכ' הרא"ש דחשיב רשותיה של המפקד ע"י שהנפקד משאיל לו המקום לממונו של המפקיד אבל הכא הו"ל ממונו של הישראל דבע"ח קונה משכון והוי כשלו ומעתה תקשה דהיכי מצי הישראל להחזירו להעכו"ם כשפדאו חמץ האסור בהנאה והא הוי פורע חובו באה"נ כשהממשכון עכו"ם דל"ש לומר להיפך כנ"ל ודוחק לומר דמיירי באיסור דוקא כשפדאו והישראל החזירו באיסור דוקא דזהו דוחק כמובן אך לפי