בשמים ראש לד

ואין ביד הבן לזכות בנכסי האב ולהוציאה מחזקתו בלי שום ראיה רק בטענה כזו שאין בה ממש ורק לנגד הלוקח שקנה להדירה ובא הבן לסלק להלוקח בטענת מצרנות והנה מפני שהוא בן פשיטא שאין לו טענה של מצרנות בפרט לסלק להלוקח שקנה כבר הלא זה מבואר בש"ע דכ"ע ס"ל דאין הבן יכל לסלק להלוקח כמבואר בסעיף ל"ז שהביא כבודו וע"ש בסמ"ע אך מצד הטענה שבח לסלק להלוקח אחר אשר ישב בהדירה כמה שנים והנה אם דהוי הדירה שאול להבן מהאב כמה שנים לאשר ישב בה בהסכמתו שנ האב והיה בהשקפה ראשונה נראה לדמות דין זה נדין שוכר שפסק הסמ"ע בס"ק קמ"ז דדין שוכר כדין משכנתא שפסק הרמ"א דיכל המלוה לסלק להלוקח וה"ה נמי שוכר דיכל לסלק הלוקח ע"ש והנה ראיתי שמביא כ"ת מדברי הט"ז לפסוק כן ונפלאתי ע"ד שהרי בע"ז מבואר להיפך זה דהרי הט"ז דייק וכתב דהשוכר מסלק להשוכר הא לסלק להלוקח לא שמענו דאדרבה דשייך טעמו שכתב לעיל בסמיך דהשוכר רק מצרן עראי והלוקח קנה קנין עולמות ואיך יתכן שהשוכר יכול לסלקו ורק שהסמ"ע הוא שפסק כן שהשוכר מצי מסלק להלוקח וגם שבנתיבות לא הביא דין זה רק בשם הסמ"ע

אך באמת צריכין אנו להבין דעת הט"ז דמחלק החי דשוכר מההוא דמשכנתא דפסק בהג"ה דהמלוה מצי מסלק להלוקח והרי גם המלוה לא קנה המשכנתא זו קנין עולמית כמו השוכר והיכי מסלק להלוקח שקנה קנין עולמית וגם מאי איכא בין הסמ"ע להט"ז דהסמ"ע השוה דין שוכר לדין משכנתא והט"ז חונק ונראה להבין הדברים דהנה באמת בטעמו של הסמ"ע דהא דאמרינן במשכנתא דיש למלוה דין מצרנות הנה כמו שאמרו בב"מ דף ק"ח דמשכנתא דשכיני גביה ועיין באס"ז בש"ס ב"מ דף ס"ו ד"ה בשעת מתן מעות שהביא בשם הראב"ד ז"ל וז"ל דמשכנתא כמכירה ומאי משכנתא דשכיני גבי' דמכירה לשנה היא או לזמן שפוסק עמו דהרי הוא כמוכר שדהו לשנה וחוזר ולוקחו ממנו לאח"ז ע"ש וכן איתא בש"ס כתובות דף נ"ע דרק לאחר שיפדנו הלוה יכול להקדשו וכן למכרו אבל לא קודם לכן וע"ש בתוס' ובב"מ וא"כ כיון דהוי כמכירה להמלוה עד הזמן זהו הפי' דשכיני גבי' שעד הזמן של משכנתא הוי של המלוה ומש"ה הוי כיש להמלוה קנין בגוף המשכנתא ומש"ה אית להמלוה דין מצרנות ולזה דמה הסמ"ע גם דין השוכר לדין משכנתא כיון דגם להשוכר קנין בגוף הקרקע לשעתה דשכירת ליומא ממכר לענין הונאה כמבואר בב"מ פ' הזהב וע"ש בתוס' וגם לכמה דברים כמבואר בחו"מ כמה פעמים וגם לענין שאין המשכר יכל למכרו לזמן השכירות של השוכר כמבואר בחו"מ סשי"ב וכיון שיש גם להשוכר זכויה וקנין לשעתו בגופה של קרקע ששכר לכן שפיר דמה הסמ"ע שניהם יחד דין שכירות כדין משכנתא לענין מצרנות שיכול גם השוכר לסלק להלוקח כמו הלוה אבל להט"ז לא נ"ל שיכולין לסלק להלוקח שקנה קנין עולמית משום הקנין שלהם דלשעה כמבואר זה בדברי הט"ז לכן נראה בריר דדעת הט"ז במשכנתא דיש להמלוה דין מצרנות מטעם אחר ולא מטעמו של הסמ"ע שכתבנו רק מטעמא לפי שראיתי באס"ז בב"מ דף ק"ח שמביא בשם רבינו ברוך בספר החכמה בזה"ל משכנתא לית בה משום דינא דבר מצרא דכי היכא דעבדבי' המלוה טוב וישר דאוזפי' אית ללוה נמי למעביד הטוב והישר למכור לו אותו המשכון בדמים שרוצים אחרים ליתן לו ושום ב"מ לא מצי לעכב עניו דאיהו מצרן טפי דשכיני גבי' דלהכי מקרי משכנתא עכ"ל הזהב עש"ה ומעתה נל"ב דהאי טעמא היא דנראה להט"ז ג"כ במשכנתא ומעתה א"ש דזה הטעם ל"ש רק במשכנתא לומר לפי שעשה לו המלוה הטוב והישר שהלוה אליו וכו' משא"כ גבי השוכר ל"ש האי טעמא לכן שפיר אמרינן דלא מצי השוכר לסלק להלוקח לפי שהלוקח קנה קנין עולמית ולשוכר אין לו רק קנין לשעה וז"ב בעיני

ומעתה אחר כל החזון הזה אחר דאתברר לנו טעמם של הט"ז והסמ"ע הנה לתרויהו לית לן למדין בנ"ד שיכול הבן שישב בהסכמת אביו בהדירה כמה שנים לסלק מכח זה להלוקה שקנה את הדירה דאי לטעם הסמ"ע הרי אין להבן שום זכות וקנין בגוף הדירה דבכ"ע ובכל שעה שירצה אביו יכול לדחותו ולמכרה. וליתנה לאחר כמבואר בחו"מ ר"ס שמ"א בשאלה סתם בשגם דלענין דין שומרים לית גביה קנין בכ"ע שישב בהדירה להתחייב עליה מדין שואל דלית גבי בית דין שומרים כמבואר בחו"מ בבית ששאל ונשרף דפטיר השואל וכיון דל"ה לאותו הבן שום ענין קנין וזכוי' בגוף הדירה להיות כמכר אצלו ואפי' לשעה הרי פשיטא דלהסמ"ע נמי לית להבן הזה היושב בהדירה ההוא דין מצרן כדין המלוה והשוכר שיכול לסלק להלוקח זה שקנה ואינו דין לדעת הט"ז פשיטא דל"ש הטעם של המלוה הכא לפי שעשה עמו טובה דאטי מה שישב בהדירה כמה שנים חנם אין כסף היא הטוב והישר שעשה לו וא"כ פשיטא דאין להבן הזה שום כח ויד לסלק להלוקח מכח טעמים הנ"ל וגם צדקו דברי כבוד מעלתו שכתב להב"י שכ' גבי שוכר דאחר שכלו ימי שכורתו באם אז השכירו המשכר לאחר דאין ביד השוכר לסלק להלוקח עוד ולכן ה"ה כאן מיד שמכר אביו שוב נסתלק תיכף הזכות של הבן והוי של הלוקח והוי זה כלאחר שכלו ימי שכירתו של השוכר אך לדברינו הנ"ל בלא"ה ל"ש גביה מצרנת כלל כ"ז נלע"ד ברור לדינא: סימן יב

בספר בר לואי לכבוד מר אבא מו"ר הרב הגאון האמתי מופת הדור נ"י במ"ק לא"ח סימן ט"ו ראיתי שנשאל בשאלה בישראל שלקח מעכו"ם י"ש קודם פסח וקנאו בקנין גמור כדרך התגרים והעכו"ם יחד לו מקום שהי"ש עומד בתוכו ורק התנה העכו"ם עם הישראל הלוקח שאם לא יפרע לו המעות בעבור הי"ש חדש אחר הפסח אזי המכר ובטל והיה כלא היה למפרע וע"ז הניח הי"ש ממושכן ביד המוכר וגם שהנכרי המוכר קבל עליו אחריות מהי"ש עד זמן המוגבל הנ"ל ועתה שכח ישראל זה למכור להחמץ קודם הפסח ונשאלה אם רשאי הישראל אחה"פ לסלק המעות להנכרי ולקבל הי"ש מהעכו"ם או לא ואם עובר על ב"י על הי"ש עכ"ד השאלה

ואשר חזיתי בקט שכלי מדי שתי מעייני בזה הלא היא דהנה הרמב"ם בפ"ד מ"ה חו"מ