בשמים ראש לג

ש"כ לחלוק ע"ד הב"ח לענין משכון דלא מצי הישראל לזכות להעכו"ם באודאיתא דרק לגבות ממנו אמרינן דמהני הודאה שלו אבל אינו מועל האודאיתא לאפקיע איסורא דריבות ע"ש והרי התוס' הנ"ל כ' בהדיא דמהני קנין אודאיתא גם לענין איסור דאורייתא לחלל מע"ש עליו וצע"כ עכ"פ נתבאר מדברי התוס' דהיכא דבאמת יש לו קרקע מהני קנין אודאיתא ושיכול להקנות אג"ק זו גם להפקיע איסור דאוריתא ואינו דין כאן בהחמץ בכתב לו והקנתי לו ד' אמות בחצרי דהוי קנין גמור נמי למקני אג"ק זו להחמץ ואשר לכן נפלאתי ע"ד מעלתו ש"כ להקשות על הא דקנין אג"ק ש"כ התוס' ב"ק דף י"ב וכן בנתיבות סר"ב דל"ה רק קנין דרבנן דהיכא מהני בבכור כמבואר בהטור ואף דהוי דאורייתא דהרי זה מבואר מדברי התוס' שהבאתי דקנין אג"ק אף דס"ל להתוס' דהוי רק דרבנן מ"מ כ' דמהני לפדות מע"ש ד"ת ומלבד זה הרי כבר ביארו זה קמאי דקמאי דקנין דרבנן מהני לדאורייתא וביוחד אינו מבין דברים שמביא בשם הטור שכ' דהמובחר שבקנינים שיקנה לו המקום וכו' ולכן הקשה עליו דאג"ק אינו רק דרבנן במחולה מכ"ת שגה בזה דבאמת פי' דברי הטור אינה מטעם אג"ק רק מתורת חצר ורק שראה בט"ז ביו"ד סש"ך שמביא דבריו של הטור בלשון אגב המקום וכוונתו ע"י המקום ולא אג"ק ורק מדין חצר וזה הוי קנין דאוריתא כדילפינן לה מקראי ורק בענין חצר לעכו"ם שדייק כבודו אף דחצר דגברא מטעם שליחות ואין שליחות לעכו"ם הנה לפי שכ' המג"א בסתמ"ח והש"ך בחו"מ בסרמ"ג סק"ה דבעכו"ם לעכו"ם יש שליחות וע"ש בהש"ך שכ' דנפ"מ לחב"פ וא"כ הרי לא גרע חצר לעכו"ם מעכו"ם לעכו"ם דמהני בהו שליחות וכן מבואר גם בכאן גבי בכור בטור הנ"ל וכבר ביארו זה באחרונים וגם אני ביארתי במקום אחר בראיות ברירות יתנו עדיהן דיש חצר לעכו"ם והדברים עתיקין ואכ"מ בזה להאריך

וגם בלאו כל הנ"ל נראה בריר דהכא שפיר נקנה הקרקע להנכרי מתורת השטר גופו דחשיב קנין גמור בודאי דכאן קונה השטר לחודא מטעם דלגבי החמץ הוי כמוכר שדהו מפני רעתה דאף בלא דמים גמור ומקנהו המוכר להקרקע להלוקח בשטר גופו כדי להמלט מאיסור החמץ דמקנהו ע"י הקרקע ועיין בתוס' ע"ז דף ע"א סד"ה ר"א אמר היטב ואף גם שזוקף עליו במלוה הרי מבואר בהנתיבות דהשטר לחודא קונה בכה"ג ע"ש וא"כ כיון שכתב הישראל ומסר להשטר מכירה להנכרי בשעת ההיתר ואף ששכח אח"כ מלקבל האדראהן ה"ז גמור ומקנהו דאגב איסורא גמור ומקנה כנ"ל וא"כ שטר לחודא קנה להקרקע להנכרי וממילא דהחמוצים נקנים לו מדין קנין אג"ק ותורת חצר כנ"ל

גם ראיתי שרצה מעלת כ"ת לדייק ולומר על ההאנדשלאג אף דבמקומו שהמנהג דקונים באסטומתא זו של האנדשלאג מ"מ כאן גרע טפי מפני דחזינן שלא נתכוין להקנותו בקנין אסטומתא לחודא דלמה מכר לו אג"ק וש"ק וע"כ דדעתו היה שלא יקנה בהאנדשלאג רק בהם וכיון שלא יקנו לו הנ"ל מצד של"ה נתינות המעות גם בהאנדשלאג לא יקנה להחמץ במח"כ לא דק בזה דניהי דמצינו בש"ס ב"מ דף י' ע"א דכיון דנפל גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד' אמות לא ניחא לי' דליקני דרק התם שאני דהרי הוא מראה ומגלה דעתו לעינינו דלא נתכוין כלל לקנות בד' אמות שתקנו חז"ל דאלו כן ל"ל שנפל עליו הרי מאליו יקנו לו הד"א שלו משא"כ כאן הרי אדרבה שלולי לקנין נתכוין ל"ל ההאנדשלאג שעשה וע"כ דנתכוין אגב איסור החמץ לעשות עוד קנין זה שנוהגין בו הסוחרים דאטי יאמר כבודו דגבי חמץ שנוהגין העולם להרבות בקנינים שאלו נפל חד קנין מהקנינים אזדו כל הקנינים וא"כ יגרע עוד בקנינים המרובים שעושה רק דהאמת יורה דרכו שמתכוין לקנות בקנין זה וגם בקנין אחר שיכל לתפוס עליו קנין כדי שינצל מפחד איסור חמירא דחמיר טיבא ועל כל חדא וחדא מהם מתכוין הישראל להקנות להנכרי גמור וגם שהאדראהן ש"כ בהשטר שקבל ושכח מלקבלו מסתמא לא הי' רוצה בו להיות ע"י כעייל ונפק אזוזי רק עוד לקנין נתכוין כמובן וכיון דקנה הנכרי באידך הקנינים שפיר דמי והש"ס דב"מ הנ"ל התם שאני דגלי דעתו שלא נתכוין לקנות בד"א שאמרו חז"ל וכאן אפכה מגלה ישראל דעתו דרק לקנין נתכוין לחומר הנושא של החמץ כנ"ל וכן מוכח ומבואר לנו נמי מהש"ס דב"ב דף ע"ז גבי זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר דרך בא"ל על מנת שתכתבו לו את השטר הוא דחוזר בין בשטרבין בשדה אבל בלא על מנת לא אמרינן דחוזר בשדה משום טעמא דשמא לא גמור להקנותו בק"ס לחודא רק בהשטר הרי לעינים דבלא התנה דאמרינן דכיון דק"ס חשיב קנין לקנות השדה דגמור והקנה בלא השטר השדה ורק דחוזר בשטר מטעם שכ' התוס' שם עיין

אך דעוד זאת נשאר בידי לענות לכבודו מה שהיטב כ"ת לשאול דהיכא דהוי אונס על המכירה בשסבר שמכר גמור ול"ה הקנין קנין דמהני הביטל ואמאי לא נימא דאין דעתו לבטל ולהפקר מה שמכר דומיא דמצינו בש"ם נדרים דף מ"ג דאמרו דאין דעתו של הנודר על מה שהפקיר בפרט לדעת הסוברים דהפקר מטעם נדר הנה לכאורה יפה דייק מעלתו ומהראוי לענות אבתריה אך י"ל לפע"ד דזה יונח לפי דברי הת"ש בחידושי' לפסחים בטעמא דמהני מכירת חמץ להנכרי אף דהוי בהערמה משום דמדאוריתא בביטל בעלמא סגי ורק דרבנן היא דאצרכו בדיקה ולכן כיון דהוי רק מדרבנן הם אמרו והם אמרו דמהני גם מכירה כזו ומעתה לפ"ד ת"ש הנ"ל ע"כ אתה צ"ל כאן דדעתו בהביטל הי' גם על מה שמכר דלולי כן גם המכירה לא מהני ולכן א"ש דאמרו דהיכא דהוי אונס על המכירה דמהני הביטל שפיר משום דדעתו הי' ע"כ גם על מה שמכר בהביטל שלו מטעם הנ"ל וא"ש ודו"ק

סימן יא

וגם בנידן השנית בדין המצרנות אשר שאל כ"ת במכתבו קראתי במרחבו לבבי ואענגו כפי קוצר יד משיגי וזה דבר שאלתו שנית ב"א שהי' לו שני דירות והושב בנו בהדירה השני' זה כמה שנים ועתה טוען הבן שאביו קנה הדירה שהוא דר בתוכה לשמו ורק הכעת מחמת כעס וקטטות של אביו עליה ועל כלתו הלך ומכר הדירה לאיש אחר והבן בא לזכות בהדירה זו בטענה הנ"ל אי אם לא יזכה בטענה זו דאפשר לומר דאב לא קפד על בנו כמבואר בחו"מ סקמ"ט ס"ג וס"ח מ"מ רוצה לזכות הבן מטעם דינא דבר מצרא ולסלק יד הלוקח מהדירה. עכת"ש

ואלה הם הדברים אשר עלו ע"ג חרשי חורשי רעיוני להשיב לכבודו כיד ד' הטובה עלי והנה אם כי זה פשיטא דהדירה בחזקת האב קיימא