בשמים ראש לב

לו המפתח כמאן דאמר ליה לך חזק וקנה דמי לענין שיהיה יכול הנכרי לעשות קנין גם שלא בפני המוכר ושבזה גילה אליו המוכר דעתו שרוצה בקנינו ובנ"ד שהיה גם שטר שבפי' אמר לו עם השטר לך חזק וקנה א"כ בודאי שיכול הנכרי להחזיק שלא בפני המוכר ודי בזה זולת מה דאסתפק ליה מצד שהחזיק הנכרי בקנינו אחר זמן איסורו דכיון דאז אסור החמץ בהנאה ד"ת וכל עוד שלא החזיק בו הוי החמץ של הישראל דהרי הוא כמוכרו לו ואז איך חל הקנין והמכירה באה"נ שאינו ברשותו והנה אם אמנם שאין מקום לומר דישראל המוכר בעת מכירתו אחר שאמר לו לך חזק וקנה עם השטר הנ"ל תיכף אסתלק ידו מהחמץ בעוד שהי' שעת היתר ושוב מצי העכו"ם לזכות גם אחר ז"א כזוכה מן ההפקר דז"א דגם בש"ס ב"ב דף נ"ד ע"ב גבי נכסי עכו"ם הרי הם כמדבר מטעם דנכרי מכי מטי זוזי לידי' אסתלק לי' ישראל לא קנה עד דמטי שטרא לידי' הוי הפי' כפי' הרשב"ם משום דאצל הנכרי די בקנין כסף לחוד לקנין לכן אמרינן דכיון דהנכרי נסתלק בקנינו דלגבי' חשוב קנין ול"ה של הנכרי עוד לכן עד דמטי השטר לישראל הוי הפקר דהרי בישראל הלוקח מישראל חבירו עד דלא מט שטרא ליד ישראל הקונה אמרינן דברשות המוכר קיימא ולא מצי אחר לזכות בנתים דהוי של המוכר כ"ז שלא החזיק הלוקח בקנין ושיכולין שניהם לחזור בהם והרי הוא חשוב עדיין ברשות מוכר כמש"כ הרשב"ם וע"ש וכן עיין בתוס' גיטין דף ל"ב ד"ה מביטלת ולפ"ד הפנ"י שם בענין מקבל מתנה שאמר אחר שבאת מתנה לידו אי אפשר בה דהוי הפקד דקאמר הש"ס בכריתות דכי יהב איניש מתנה אדעתא דלקבלי' מיניה ואי לא לא נתיאש הנותן מ"מ זהו רק אליביה דרשב"ג אבל ר"ל ור"ש כרבנן דאמרינן דהבעלים נתיאשו והוי הפקר וכל הקודם זכי וחולם כ"ז רק אחר שבאה המתנה ליד המקבל אבל קודם לכן ליכא שום צד לומר שנתיאש הנותן להיות הפקר והוי של הנותן ע"ש בפנ"י וה"נ קודם שזכה בו העכו"ם בהחמץ בקנינו הוי של המוכר הנה לכאורה יפה רצה כ"ת לדייק דלא יהי' מועל הקנין של העכו"ם מה שזוכה בו אחז"א לפי שאז אין ביד הישראל המוכר למכרו לו החמץ האסור בהנאה אך זאת לדעת לכ"ת כי הישראל באמת מכרו להעכו"ם בשעת ההיתר ובהיתר הי' אופן מכירתו להחמץ ומה שקנהו העכו"ם וזכה בו לאחז"א שנאסר בהנאה זה פשיטא דשרי דזה דומה ממש לדברי הנ"י בש"ס ב"ק לענין הדלקת נרות בע"ש הדולקות בשבת אף דאשו משום חציו מ"מ שרי דה"ל חציו דהיתר כיון שבעת ההדלקה היה שרי להדליק ה"ה כאן בשעת המכירה הי' שרי למוכרו ולא אכפת לן מה שזוכה בו העכו"ם לעצמו ממילא בעידון איסורא אך בנידן חלות המכירה וזכוי' אצל העכו"ם בשעתא דאיסורא דאסור החמץ בהנאה ד"ת הנה גם זה מבואר בפמ"ג לא"ח ססתמ"ג באשל אברהם ע"ש ש"כ בזה"ל והוי יודע דמשמע דאם עבר ומכר חמץ בפסח לעכו"ם ממכירה ואלך אינו עובר בב"י דקנה הנכרי אע"פ דהוי אה"נ מ"מ בשיש ידים זוכות קונה ומקנה והוי המכירה מכירה שפיר ע"ש ואין להקשות מדברי התוס' דר"פ כל הזבחים שהקשו על הא דשור הנסקל שנגמר דינו מכרו אינו מכור לרדיא אין הפי' התם דהוי הס"ד של התוס' לפי דהוי אה"נ ל"ש בי' מכירה ורק התם הוי הס"ד של התוס' דאינו מכור מטעם דהוי מקח טעות דמסתמא לא ידע הלוקח שהוא שור הנסקל דאסור בהנאה ועיין בתוס' ב"ק דמ"ה ד"ה מכור וע"ז כ' דלעולם דמחיים מותר בהנאה ורק דאינו מכור משום דאסור לענות דינו וגם שהלוקח א"י לזכות בי' כיון שצריך לסקלו עש"ה וכן הא שכ' התוס' לקמן התם בא"ד שהוכיחו מהא דגנב שור הנסקל וטבחו משלם דו"ה וא"א דשור הנסקל נאסר מחיים בהנאה הא ליתא במכירה ה"פ דליתי במכירה מפני שאסור למכרו שאסור בהנאה זה חשיב ליתי במכירה אבל לענין דיעבד לא שמענו בעבר ומכרו דלא להוי מכירה וכן מבואר ד"ז מדהרמב"ם ז"ל דפסק דקנה חמץ בפסח לוקה והשתא אי לא דל"מ המכירה והקנין בחב"פ דאסור בהנאה אמאי לוקה זה והנה אם אמנם דכבר הקשו ע"ד הרמב"ם הנ"ל דאמאי לוקה ונימא כל מלתא דאמר רחמנא ל"ת אי עבד ל"מ ואיך תועל המכירה והקנין והא הוי מקח שנעשה באיסור ב"י וע"ז תירץ המקנה בקידושין דף נ"ו דבאמת דאמרינן דל"מ ורק הא דלוקה משום דעבר אממרא דרחמנא וכדאיתא בריש תמורה אבל כ"ז אי הוי הס"ד דרק מצד האיסור שנעשה בהקנין לא יהי' תועלת המכירה אמרינן שפיר דמ"מ הוא לוקה משום דעבר אממרא דרחמנא אבל כשנימא דאין דין מכירה כלל באה"נ ואפי' בדיעבד ל"ה מקום להרמב"ם לפסוק דילקה וע"כ ש"מ כדברי הפמ"ג דבדיעבד הוי מכירה והפי' דאמרו בחמץ שאינו ברשותו מפני שאסור בהנאה לפי שאסור למכרו והתורה השיב ידו מהחמץ שלו ואפ"ה כתבה רחמנא לעבור עליו בב"י כיון דמ"מ שלו הוי וכ"כ הקצה"ח דאה"נ חשיב אינו ברשותו אבל שלו הוי והארכתי בזה במק"א ואכ"מ וכן משמע נמי מדברי הרא"ש בקידושין בסוגיא דהמקדש בערלה שהקשה על הא דמכרן וקדש בדמיהן מקודשת והרי הני זוזי לאו דידי' הוי שצריך להחזיר הדמים שהרי מכר לו אה"נ ותירץ לחד תריצא דמיירי שמכרו לנכרי וע"ש והשתא אי נימא דבדיעבד ל"מ מכירה באה"נ הרי אכתי ל"ה המעות של הישראל כיון דאין כאן חלות מכירה א"כ המעות של הנכרי עדיין וע"כ דמהני מכירה שפיר בדיעבד באה"נ וכדהפמ"ג וא"כ ה"נ שפיר מהני זכיתו של העכו"ם לאחז"א בהחמץ בפרט דכאן הוי מכירתו של הישראל בהיתר גמור כנ"ל

אך מה שכ' מעלת כ"ת דגם קנין אג"ק אין כאן דהרי לא קנה הקרקע לא ידעתי דהרי כתב כבוד מעלתו דכ' בהשטר שמכר להחמוצים אג"ק ד' אמות כמש"כ התוס' ב"ב דף מ"ד והנה אם שכ' ר"ת מובא בתוס' בכ"מ דמה שכותבין בהרשאות והקנתי לו ארבע אמות קרקע בחצרי דמהני מטעם הודאת בע"ד אף שאנו יודעים שאין לו ואינו דין כאן דאנו יודעים שיש לו כנאמר בהשאלה בודאי דמהני מטעם קנין אודאיתא דאודאיתא חשוב קנין ועיין בתוס' ב"ק דף ק"ד ע"ב ד"ה אגב אסיפא דביתיה שכ' דהאי דהי' עומד בגורן בשם ב"מ דף מ"ו דפריך דלקני' ליה המעות אג"ק לחלל עליה מע"ש ומשני דלית ליה ארעא והקשו דהרי גם על שקר מהני בהודאה אע"פ שאין לו קרקע כנ"ל מטעם הודאות בע"ד וכו' דומיא דאודאיתא דאסור גיורא וע"ז כ' התוספות דעל שקר ל"ה מצינו למקרי' מעותיו מדאורייתא שיהיה מצי לפדות בהן מע"ש דרק לענין לגבות מהני שפיר מטעם ההודאה שלו ואף דהוי שקר של"ה לו קרקע מהני מ"מ דמצי מחייב נפשו מטעם הודאתו אבל לקנין לפדות בהמעות מע"ש מדאורייתא בענין שיהיה לו קרקע באמת ואז מהני אג"ק ומטעם קנין ההודאה שלו על הקרקע דחשיב קנין שפיר וכן עיין בתוס' ב"מ דף מ"ו שהקשו התם דלקני ליה המעות גופו בהודאה דמהני לענין לפדות בהו מע"ש וע"ש בפנ"י ולכן תמהתי מאד ע"ד הט"ו יו"ד סקס"ח סקי"ד ע"ש