בשמים ראש לא

ונכרי שירשו את אביהם נכרי גר יכול לומר לנכרי טול אתה ע"ז ואני מעות טול אתה יי"נ ואני פירות וכו' וא"א דאורייתא כי לא באו לרשותו נמי כי שקיל חילופי ע"ז קשקיל הרי מבואר דחשוב האה"נ שלו דאל"ה הרי כיון דהע"ז והיי"נ לא ירות מידי דה"ל כהפקר לגביה ואיננו שלו ול"ש לומר על המעות או על הפירות דחליפי ע"ז קשקיל שע"כ כיון דירושה ממילא נפלה ליה וחשיב הגר בעלים של הע"ז מחמת הירושה שירש מהנכרי לא הוי המעות או הפירות חלופי ע"ז שפיר אך דקשיא לכאורה מההוא דש"ס ב"ב דף קכ"ז ע"ב דקאמר יכיר ל"ל אי למיתב חב ליה פי שנים אלו בעי למיתב ליה במתנה מי לא יהיב ליה ע"ש והשתא לפ"ד הש"ס ב"ק וכן לפ"ד התוס' בר"פ כל הזבחים ל"ש באה"נ דין מכירה ונתינה א"כ אצטריך יכיר לאורי' לחה"נ אי חשיב בנו בעלים שלו ושנפ"מ בזה לכמה ענינים דבמתנה אין בידו ליתן לו ובירושה ירות שפיר והוי בנו בעלים שפיר כנ"ל אך גם הא לא קשיא די"ל דהיינו הוא דקאמר הש"ס אי למיתב ליה פי שנים והיינו כיון דמצינו בש"ס ב"ב דף קכ"ד בחלק בכורה דמתנה קרי' רחמנא ואם כן כיון דאה"נ אלו בעי ליתן לו במתנה לא מצי יהיב ליה ממילא דל"ה שייך יכיר לאורי' גם לענין פי שנים לתת לו דליתי במתנה וע"כ דדברי הש"ס ב"ב לא קיימא באה"נ רק בהיתר הנאה ולכן שפיר פריך הש"ס יכיר ל"ל כיון דאלו בעי למיתב ליה במתנה מי לא מצי יהיב ליה כנ"ל

סימן ט

הנה בשואל ומשיב בסל"ט ראיתי שכתב וז"ל אמנם לענין המכירה חושש מעכ"ת למ"ש הגאון ש"ב המק"ח סימן ת"מ דאם משכיר לו הבית עם החמץ ל"מ דשכירת לא קני' והרי כל המכירה אינה רק הערמה וא"כ אם יאבד או יגנב בודאי לא ישלם לו הנכרי זה הלוקח א"כ ה"ל כמקבל אחריות על חמצו של נכרי דל"מ דבשלמא אם מוכר לו הבית ה"ל כמקבל אחריות על חמצו של נכרי בבית של נכרי אבל שכירת ל"מ וכו' ובאמת כשאני לעצמו לא ידעתי התחלה לדברי הגאון במק"ח ואף דהוא רב וקרוב בד"ת דכתיב אמת לא אזלינין בתר רב וקרוב ואני אומר דל"ד דשאני כל מקבל אחריות דחייב באחריות לשלם וא"כ ה"ל דבר הגורם לממון ובחמץ ודאי הוי כשלו דכתיב לח ימצא אבל כחן מה אחריות שייך בכאן רק שאם יאבד יפסד הממון אבל לא שייך אחריות והרי הוא ביטל ומכר כדינו ואף שנפסד החמץ מ"מ ע"מ יעבור ואיך שייך לומר דנחשב כשלו הא באמת החמץ שלו וביטל ומכר ומה לו לעשות עוד ואם יגנב או יאבד בודאי אינו עובר וכ"ז שהוא בעין הרי מכרו ובשלמא כשקיבל אחריות אמרינן דנ"מ מכירתו כיון דעוד לא יצא מרשותו לגמרי דהרי הוא חייב עדיין באחריות וח"כ כ"ז שהוא בעין הרי עדן קצת שלו אבל כאן כ"ז שהוא בעין הרי חל המכירה ולכשיפסד הרי נפסד ולמי יתחייב באחריות רק דנפסד ממונו אבל כ"ז שהוא בעין הרי הוא מכיר בטוב וז"ב כשמש עכ"ל כתוארו וכצירתו

ואומר אני שחלילה לו לענות על רב בפרט לסתור דין זה והוראה זו שכבר נתפשטה בכל ישראל אך בדברים של מה בכך דלמה לא יהא חשיב אחריות הישראל על חמצו של עכו"ם בבית ישראל כיון שע"י חמצו של עכו"ם יפסד הישראל את ממונו ותו דמה זו סברא דהרי המעות הזה הנזקף בהמלוה ה"ל כאלו כבר סלקו העכו"ם להישראל ומה שיעכב העכו"ם המעות ולא ישלם להישראל כשיגנב או שיאבד הוי כאלו הדר קבלו העכו"ם מהישראל המעות עבור זה החמץ שנגנב או שנאבד ולא גרע מעכו"ם אלים כשיכול לכוף להישראל לשלם לו בעד החמץ דחשיב אחריות כמבואר בסת"מ והוי שפיר האחריות ככל אחריות דעלמא והא ליתי שאומר דטעמא דאחריות על המכירה בבית ישראל משום דלא יצא החמץ עוד מרשותו של הישראל דהרי אם יש אחריות הישראל על חמצו של הנכרי סתם וברשותו של הישראל נמי עובר עליו והרי במשכון חמץ של נכרי ביד ישראל אף דאינו קונה משכון של הנכרי מ"מ באחריות עובר עליו בפרט שזה ראיתי מפורש נאמר בבעל קרבן נתנאל שפי' דברי הרא"ש הכי בהדיא גבי משכון בפסחים דף ל"א כמש"כ דאפילו בכה"ג חשוב אחריות גמור וע"ש גבי חמץ של נכרי במשכון אצל ישראל אף דלא קני משכון ישראל מנכרי מ"מ בעינן שלא קבל עליו אחריות היינו שהתנה בפי' שאפי' אם יאבד או יגנב המשכון מ"מ יחזור לו הלואתו העכו"ם להישראל משא"כ בלא התנה הוי כקבל עליו הישראל אחריות הרי מבואר דבר זה הפשוט לכל גם שם באר היטב דזה חשיב אחריות הישראל שפיר ולחנם טרח לדחות בקש דברי המק"ח החמתים האלה בפרט במקום איסר חמץ דחמור טובא

סימן יוד

שלום וברכה לכבוד ה"ה ידידי הרב החריף ובקי זית רענן פרי הלולים חכם ונבון ירא ושלם כש"ת מוה' מרדכי צבי לאנדמאן ני' מו"צ בק"ק מרנפאליע

הן ביום ה' העבר ערב חג השבועות קבלתי יקרתו ומחמת טרדות החג לח היה העת האסף דבר תשיבתו חליו ואחר עד עתה ונפשו בשאלתו הראשונה על דבר א' שהי' לו שדות מושכרות בידו מנכרי א' והיה לאיש ההוא תבואת מחומצים גמורים שגדלו בשנה שרבו הגשמים וגם היה לו שאר חמוצים גמורים וכעת מכר האיש התבואת וגם שאר החמוצים אג"ק ד' אמות שהקנה לו כמבואר בתוס' ב"ב דף מ"ד ובכ"ד וגם בשכירות לנכרי על משך עשרה ימים השכיר לו השפעכליר העומדים שמה מקצת החמוצים ושאר החמוצים שלו לא הי' צבורים ומונחים בהשפעכליר רק מקצתם מחמץ גמורים שלו הי' מונחים על העלי' שבביתו ומקצתם בהגימנע וכדומה והישראל המוכר הנ"ל לגודל טרדתו שכח לקבל אדראהן מיד הנכרי הקונה וגם לא מסר להנכרי המפתח בשעת מכירה רק קודם הפסח אחר זמן איסורו הלך הנכרי בעצמו להישראל ולקח לו המפתח שהיה תלוי ועומד בכותל בית הישראל והלך להשפעכליר לתת מספוא לבהמתו שקנה ג"כ מהישראל ורק שעשה הישראל עם הנכרי האנדשלאג בשעת מכירה הנ"ל ומסר לו לעת ההוא גם השטר מכירה עכ"ד שאלתו

ועתה אמרתי מאפס הפנאי רק להשיבו דברים הנוגעים לדינא להלכה למעשה ואעבור על כל דבריו ומתוך דברי אלה יהיה גם כל דברי מעכ"ת הרמה וצרירות ספקותי' מותרים לנגד עיני באופן שלא ישאר לו עוד שקלי וטריא בדינים אלו בעזה"י וזה החלי דהאמת אצלי כי החמוצים הללו מותרים ואין כאן בית מחיש והנה אם בנידן המפתח בזמנינו אין המפתח מנהג הסוחרים לקנין ורק מסירת המפתח שנוהגים לכתחלה רק למסור להנכרי היא רק מטעם שאמרו בש"ס ב"ק דף נ"ב דכיון שמסר