בשמים ראש ל

אורחים וכו' כנ"ל אך לפ"ד יתפרשו היטב דברי הריב"א והוא דאי מהאי דאופה מיו"ט לחול מעיקר פליגתא דרבה ורב חסדא ל"ה שמעינן מידי דהוי מצינו למימר לעולם רבה כב"ה אמר למלתיה ורק דהתם משום דליכא צורך קצת ל"ש לומר מתוך והוצרך להואיל שפיר ואולם כאן שפיר איכא לפריש דברי הש"ס כמו שפרשנו דפריך לרבה אהבערה לא ליחייב דנימא הואיל וחזי לצרכו היינו לצורך כיסוי ד"צ אלו מתרמי ליה כיסוי ד"צ והוי חזי לי' מטעם מתוך דהוי המצוה דכיסוי צורך היום קצת וכנ"ל וא"כ ע"כ לרבה דאית ליה הואיל ע"כ שמענו מכאן דמתוך לית לי' מדמחייבי מתניתין נמי משום הבערה והיינו דמדייק הריב"א בדבריו לומר מכאן מוכיח הריב"א היינו שפי' שעיקר קושית הש"ס אהבערה לא ליחייב להוכיח מכח מתני' דע"כ רבה לב"ש אמר למלתיה ולא קשיא עלי' תו ממתניתין כלל דאלו מטעם הואיל ומקלעי ליה אורחים בודאי ל"ה קשה לרבה דאיכא לאוקמא מתניתין דמיירי בסמוך לחשכה דל"ש הואיל ואי מקלעי ליה אורחים וכו' ורק כשנפרש כמו עיקר פירושנו דפריך מטעם הואיל וחזי לצרכו לצורך כיסו הד"צ דאי כב"ה אהבערה דיו"ט לא ליחייב ע"כ רבה לב"ש אמר למלתא דהואיל דלית לה מתוך ולכן שפיר אהבערה ביו"ט מחייבי מתניתין וא"כ ע"כ מוכיח הש"ס מכח קשייתן שהקשו לרבה דלב"ש אמר למלתיה שפיר והיינו דפי' הריב"א דמכאן מכח פרכא זו מוכיח הש"ס דרבה דאמר היינו לב"ש והיינו דמאופה מיו"ט לחול מעיקר מלתא דרבה ל"ה שמעינן מידי ורק מכאן מוכיח הריב"א שפיר כנ"ל וע"ז קאמר הש"ס דמ"מ ליכא להוכיח מינה מידי משום דאיכא למימר הבערה אינה משנה ואפיק הבערה וכו'

סימן ח

על אשר מסתפק הפמ"ג בח"ח סתמ"ח במשבצות זהב סק"ג באה"נ אי סתמו הפקר אם לאו ונפ"מ לענין חמץ הגר ע"ש

הנה בראשית השקפה רציתי לפשוט לה מן הדא דתנן בקידושין דף נ"ו ע"ב המקדש בערלה וכו' אינה מקודשת והקשו בתוס' דילמה אינה מקודשת בהנאת אפר דשרי כדין כל הנשרפין אפרן מותר ומעתה אי נימא דסתם אה"נ הוי הפקר הרי א"י לקדשה כיון דאין הערלה של הבעל דהוי הפקר וה"ל כמקדש בשאינו שלו אם לא דנימא דניהו דהערלה אינו שלו מ"מ מקודשת כיון דאתי לידה הנאת פרוטה זו של האפר ע"י של הבעל ומקודשת שפיר האשה אע"ג דנותן לה הבעל דבר שאינו שלו ואפשט לן מזה מה שמסתפק בעל המל"מ ברפ"ה מה' אישות בתועלת הקידושין באה"נ בכה"ג היכא דלהבעל אינו שוה מידי ולדידה שרי האיסור וש"פ אצלה דהוי קידושין וראיתי בשו"מ סקצ"ב שה"ק על קושית התוס' קידושין דהיך תהיה מקודשת בהאפר הא ה"ל דשלבל"ע דלשיטת רוב הקדמונים דאה"נ אין להם בעלים הרי כ"ז שהיא בעינא ל"ה לי' בעלים ולכשישרף ונעשה אפר שוב ה"ל דשלבל"ע ע"ש שהאריך לישב אבל לא זכיתי לדעת ולהבין זאת דכי מה ענין דשלבל"ע לכאן הכי בהאפר הוא מקדשה הא בהערלה גופה מקדשה והעיקר אצלי בפי' קושית התוס' וגם בשאר הקדמונים שהקשו כן דה"פ כיון שיש להבעל עכ"פ בהאה"נ זה זכות אפר תהיה מקודשת בהערלה בהנאת האפר השרי ואין ענין דשלבל"ע לכאן דלאו לאחר שיעשה אפר בהאפר לכשיולד הוא מקדשה הא אינו מקדשה רק בהערלה בעינא דאית ליה בגווה זכות אפר של היתר הנאה ולפ"ז אין לפשוט גם ספק המל"מ הנ"ל מכאן כמובן

ולענין אה"נ נלע"ד ברור דגם למ"ד דאה"נ אין לו בעלים מ"מ ז"א רק לענין דלא חשיב לכם כמו גבי לולב ואתרוג וכי"ב דבעינן לכם שיהי' שלו להנות בו דרכי הנאה וכמו דלמאן דבעי היתר אכילה הוי הביאר לכם לכל דרכי הנאה ואפי' להיתר אכילה אין ה"נ למ"ד דבעינן היתר הנאה ואפי' אם אסור באכילה חשיב לכם מ"מ בעי שיהי' יכול להנות בו דרכי הנאה ואם לא יכול להנות בהאי אה"נ ל"ח לכם לענין שיהי' שרי לצאת בו אבל בכל גוונא שלו הוי ואינו חשיב הפקר גמור והראי' מדברי הש"ס גיטין דף כ' דאיתא התם גט שכ' על אה"נ כשר אף דבעינן שיה'' הנייר שלו זה חשיב שלו שפיר לענין נתינת הגט דלא בעינן נתינה חשיבה של שו"פ וע"ש בתוס' אלמא דל"ח האה"נ הפקר ואינו שלו לגמרי וכן נמי יש להוכיח מדברי הש"ס ב"ק דס"ו דפריך מגזל חמץ ועבר עלי' הפסח אומר לו הרי שלך לפניך וא"א יאוש קונה כי מטי עידן איסורא וכו' דמי מעליא בעי שלומי לי' והשתא ל"ל משום דמטי עידן איסורא מיאש הרי בלא"ה כיון דנאסר בהנאה תו ל"ש הרי שלך לפניך דלאו שלו היא דה"ל הפקר דפשיטא דאינו מצי לחזור לו דבר שאינו שלו האסור בהנאה כשגזלו דבר המותר בהנאה ודמי מעליא בעי שלימי לי' אלא ע"כ דאע"ג דנאסר בהנאה מ"מ שלו הוא ומש"ה שפיר יכול למימר לי' הש"ל וכן נראה מבואר מכ"מ בש"ס ואף שכ' הר"ן בנדרים דף פ"ה לענין אם אוסר עליו בנדר בהנאה דחשיב הפקר ז"א רק בנדר דהואיל ואוסר עליו בהנאה שוי' עליו עפרא והוי כהפקירו בעצמו משא"כ בסתם אה"נ ל"ח הפקר וכ"כ בש"ס ב"ק דע"א ע"ב דקאמר אה"נ היא ולאו דמרי' קטבח היינו דל"ה דמרי' להנות דרכי הנאה ומ"מ הפקר ל"ה

וכן נמי יש להוכיח מהש"ס דפסחים ד"ו דקאמר דחמץ הוי אה"נ ואינו ברשותו ורק דעשאו הכ' כאלו ברשותו ומעתה אי נימא דאה"נ כחב"פ הוי הפקר גמור ורק דעשאו הכ' כאלו ברשותו תקשה לכאורה הרי כיון דאמעטי של אחרים וש"ג מקרא דלך הרי לך דלא צותה התורה לעבור בב"י בשאינו שלו וכן נמי מדכ' רחמנא תשביתו לביטל דמטעם הפקר א"כ קשה דנימא מדכתב רחמנא ב"י בחב"פ ע"כ דגלי לן רחמנא בזה דחמץ מותר בהנאה בפסח והוי שלו ולאפוקי מדחזקי' ור"א וכמו דקאמר הש"ס בפסחים כ"ב לריה"ג דחב"פ מותר בהנאה ס"ל מקרא דלך אין ה"נ נימא דע"כ דמותר בהנאה דאי אסור בהנאה ה"ל הפקר ול"ה שייך ב"י בשל הפקר אלא ע"כ ש"מ דגם חב"פ אף דהוי אה"נ מ"מ אה"נ שלו הוי ול"ח הפקר ומש"ה שפיר י"ל דגלי רחמנא דבכה"ג דהוי שלו אף דלא חשיב שלו לכל דרכי ההנאה מ"מ עובר עליו בב"י והיינו דקאמר דאינו ברשותו רק דעשאו הכ' כאלו ברשותו

וכן מבואר מדברי הש"ס ב"ק דף ק"י דקאמר בעי רבא כהנים בגזל הגר יורשין הוי או מקבלי מתנות הוי וקאמר נפ"מ כגון שגזל חמץ שע"ע הפסח דא"א יורשין הוי היינו האי דירתו מורת וא"א מקבלי מתנות הוי מתנה קאמר רחמנא דנתיב להו והא לא קיהב ליה ולא מידי דעפרא בעלמא הוא הרי דאע"ג דהוי אה"נ מ"מ ה"ל בעלים שפיר מדורשו הכהנים להגר

וכן מהמבואר בקדושין דף י"ז מהא דהוכיח הש"ס התם דגר את הנכרי אינו יורש ד"ת מדתנן גר