בשמים ראש כט

ולמימר וכתישה ביו"ט מי שרי ונדחקו לתרץ וע"ש ולפ"ד א"ש ול"ק קושית התוס' דלפ"מ שכתבנו הש"ס דפריך אמתני' דיש חורש וכו' בכל גוונא דנימא דמיירי מתני' ואפי' אם נוקמה נמי בסומא מ"מ פריך הש"ס שפיר דנימא הואל וחזי לכיסוי ד"צ ועל הדרך שכתבנו דנימא להסומא חטא וכו' וכנ"ל דעל דרך הזה שרי להסומא ואצל האחר משלחו המחייב במ"ע דכיסוי ה"ל חרישת שליחו דכמותו חרישה בארעא דלאו דיליה מלאכה שא"צ לגופה החרישה דשרי והיכי הוי מצי הש"ס לשנויה וחרישה ביו"ט מי שרי וע"ז קאמר שפיר וכתישה ביו"ט מי שרי דהשתא הוי האי שנויה שנויה העולה לכלנה דגם אצל האחר שאצלו המ"ע דכיסוי הוי מלאכת הכתישה מלאכה הצל"ג והוי אסור לי' משום דיו"ט עשה ול"ת דלא נתנו לדחות שניהם אצל העשה דכיסוי וממילא דלא הותר להסומא דל"ש חטא בשביל שיזכה חבירך כדהוי אסור לחבירו משום ל"ת ועשה וליכא זכות לחבירו והוי שנויה דכתישה ביו"ט מי שרי שנויה העולה בכל גווגא למאי דפריך אמתני' דוש חורש תלם אחד לזה משני הש"ס שפיר וכתישה ביו"ט מי שרי דה"ל מלאכת הכתישה עשה ול"ת דלא נתנו לדחות אצל העשה דכיסוי וגם דהוי מלאכה הצל"ג שפיר וכנ"ל

סימן ז

ובהדי שיתא אסיים בדבר טוב אחד מיוחד מחדושי בסוגיא דהואיל הנ"ל והיא דאיתא בש"ס ביצה דף י"ב ואף ר' יוחנן סבר במתוך וכו' פליגי ב"ש וב"ה דתנו תנא קמיה דר' יוחנן המבשל גה"נ בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש לוקה משום מבשל וכו' ולוקה משום הבערה א"ל פיק תני לברא הבערה ובישל אינה משנה ואת"ל משנה ב"ש הוא דאמרו דלא אמרינן מתוך וכו' דאי ב"ה כיון דאמרו מתוך וכו' ה"נ נימא מתוך שהותרה הבערה לצורך וכו' ודברי הש"ס אלו תמוהים דלמה לא מסיים דאי ב"ה וכו' ה"נ נימא מתוך שהותרה הבערה ובישל לצורך וכו' ומ"ש דבתחלה קאמר הבערה ובישל אינה משנה ואת"ל משנה וכו' ה"נ מתוך שהותרה הבערה לצורך וכו' ולא מסיים בבישל כלל למכלל נמי בישל למימר מתוך שהותרה הבערה ובישל לצורך ומ"ש דשינה הש"ס לענין מתוך לסיים רק בהבערה לחודא וכמו שהעירו על דברי הש"ס במפורשים ועיין בצל"ח ביצה התם וגם הקשו התוס' וא"ת מה צורך קצת איכא במבשל גיד הנשה בחלב כיון שהיא אסור ותירוצם דחוק כמש"כ המפורשים

ולכן אמרתי לבאר הדברים ויעלה הסוגיא נכונה מהרבם קשיות שיש להעיר עלי' והיא דקשיא לי נמי הא לפ"ד התוס' בש"ס ביצה דף כ"א ד"ה הואיל ואי מקלעי ליה אורחים וכו' שכתבו דלהכי ברודה חלות דבש ביו"ט סופג את הארבעים ולא אמרינן הואיל ומקלעי אורחים וכו' משום דמיירי שתלש חלות דבש סמוך לחשיכה ולא היה שהות אפי' אם באו אורחים וא"כ קשה הש"ס דפריך בפסחים הנ"ל על הך דמבשל גה"נ בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש ואי אמרת הואיל אהבערה לא ליחייב וכו' דלפי דברי התוס' ביצה הנ"ל קשה מאי פריך הא שפיר משכחת לחייבי' בבשל הגה"נ והבעיר בסמוך לחשכה דל"ה שהות להאורחים לבא דל"ש הואיל ואי מקלעי לי' אורחים והיא קושיא עצימה לפע"ד

ובהיות כן אמרתי להאיר עינים בסוגיא זו דהואיל במלתא חדתא ובפילפלתא טבא דהנה באמת מאן דדייק וגריס שמעתתא דפסחים הנ"ל דקאמר הואיל וחזי לצרכו ולא קפריש ואמר הואיל ומקלעי ליה אורחים וכו' ומ"ש דהואיל וחזי לצרכו דנקט לזאת נהירא לי לפרש דברי הש"ס בפי' נכון ונאות דהרי לעיל התם בפסחים קפריך על האי דיש חורש תלם אחד וכו' דאי אמרת הואיל אחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכיסוי דם ציפור וכו' ה"נ נלע"ד לחדש ולומר דה"נ הש"ס דפריך א"א הואיל אהבערה לא ליחייב הואיל וחזי לצרכו היינו לצורך כיסוי ד"צ והיינו דאי הוי צריך לעפר שריפת העצים לצורך כיסוי הד"צ אזי הוי שרי ההבערה דל"ה שייך לומר הבערה ביו"ט מי שרי כי קושית הש"ס דהתם בפסחים וכתישה ביו"ט מי שרי משום דהוי אמרינן דשרי מטעם מתוך שהותרה הבערה לצורך וכו' משום דהמצוה שצריך לכסות הד"צ חשיב צורך קצת כמש"כ התוס' בפסחים דף ה' ובכתובות דף ז' דצורך מצוה חשוב צורך קצת ומצות הכיסוי הוי ע"כ ג"כ צורך היום דע"כ מוכרח לכסות היום ביו"ט דוקא דבלא"ה יבלע הדם בארץ ולא יהיה רשימו ניכר ועיין ברא"ש ביצה דף ח' וגם שמדברי התוס' בפסחים לעיל התם מבואר הכי להדיא דל"ה אפשר לקיים שניהם לענין עשה דכיסוי דוחה ל"ת דיו"ט וע"ש ומהשתא תו ל"ק קשיתינו על האי דפסחים דפריך א"א הואיל אהבערה לא ליחייב וקשיא לן דמצי מיירי בסמוך לחשכה דל"ש הואיל ואי מקלעי לי' אורחים וכו' כנ"ל ולפי שפרשנו דרך עיקר פירכת הש"ס הוי רק דנימא הואיל וחזי לצרכו לצורך כיסוי ד"צ א"ש ול"ק ולא מידי כיון דלא מקשי כלל משום אי מקלעי ליה אורחים. אמור מעתה יתישב היטב נכון קושית התוס' הנ"ל שהקשו דמאי צורך קצת איכא במבשל גיד הנשה וכו' כיון שהוא אסור ואולם לדרכינו א"ש כיון דהכא נמי הש"ס דקאמר הא מני ב"ש הוא דאי ב"ה הא אמרינן מתוך יתפרשו נמי הכי לפי דברינו הנ"ל דר"ל דאע"ג דכעת ליכא צורך קצת מ"מ כיון דקים לן דאמרינן הואיל וחזי הבערה לצורך כיסוי הד"צ דכיון דאי מתרמי ליה ד"צ הוי שרי ההבערה לב"ה מטעם מתוך וכו' כיון דאז איכא שפיר צורך היום קצת דמצות כיסוי הדם חשיב צורך היום קצת כנ"ל ולכן קאמר הש"ס שפיר דע"כ דהך דמבשל גה"נ וכו' לוקה משום הבערה ב"ש הוא ולא ב"ה כיון דלב"ה דאית להו מתוך וכו' ל"ש מלקות משום הבערה כיון דאמרינן הואיל וחזי לצורך כיסוי הד"צ דאז שריא הבערה מטעם מתוך וכו' כיון דאז איכא צורך קצת וכנ"ל ולכן אזדא קושית התוס' וא"ש השתא נמי לפי דברינו אלה הא דלא קאמר הש"ס מתוך רק על הבערה ולא אבישל כיון דגבי בישל דליכא צורך קצת ל"ש מתוך וכו'

ולפי דרכינו השתא יש לפרש נכון דברי הריב"א בפסחים שם בתוס' ד"ה אהבערה דתמוהם טובא למעיין דכ' הריב"א על הא דפריך לרבה דא"א הואיל אהבערה לא ליחייב וכ' בזה"ל מכאן מוכיח הריב"א דרבה דאמר הואיל היינו אפי' לב"ש אמרינן ע"כ וכוונתו לכאורה מבואר דה"פ דלב"ה בלאו הואיל הבערה לא מצות אמרת לחייבי מטעם מתוך וכו' כדאמרו בביצה ורק לב"ש לכן פריך דלרבה מ"מ מטעם הואיל אהבערה לא ליחייב ועיין פנ"י אבל תמיה לי טובא דמ"ש דרק מכאן מוכיח הריב"א דרבה דאמר הואיל לב"ש אמר הרי מגוף דברי רבה מהאי דאופה מיו"ט לחול דהוי התם עיקר מלתא דרבה מהתם שמעינן דל"ל לרבה מתוך ורק לב"ש אמר למלתיה דאי מטעם מתוך שרי ותו דקשיא קשותינו הנ"ל דמאי פריך א"נ כב"ש אמר למלתיה אהבערה לא ליחייב ורק מטעם הואיל ומקלעי ליה אוראים וכו' לפי' הריב"א כמובן מעתה תקשה דלמא מיירי בסמוך לחשכה דל"ש הואיל ומקלעי לי'