בשמים ראש כז

לאו זה דתמורה לאו הנל"ע מטעם זה ואשר בזה השתא יתבארו לן דבריו ז"ל ונתישבו מכל מה שעממו בהם האחרונים למעיין היטב

ועפ"ז אמרתי לישב נמי קושיא א' ראיתי מובא בשו"מ סימן קכ"ו שהקשה לו אחד הא דנסתפק הש"ס בשלהי חולין אי ר"י אית ליה לאו הנל"ע אין לוקין עליו או לא ולכן הקשה דהרי ר"י ס"ל דסומא פטור ממצות ושיטת הר"י מטראני בספר המכריע דרק ממ"ע פטור סומא אבל לא ממצות ל"ת והשתא קשה לדעת הרמב"ם דתמורה הנ"ל היכי נימא לר"י לאו הנל"ע אין לוקין עליו והא הוי הלאו כולל יותר מהעשה כיון דהלאו כולל גם סומא משא"כ העשה דפטור סומא ממ"ע אבל י"ל דלק"מ לפמש"כ בדברי הרמב"ם דגבי תמורה ע"כ העשה לאו לנתיקי לאו הוא דאתי דאל"כ דאתי העשה לתקן הלאו ה"ל לתקן גם אצל השותפים כיון דאיכא הרבה עשין דשותפים חייבים בהו ומדמעיטא רחמנא לעשה זו דתמורה בשותפים ע"כ דלאו רק לתקן הל"ת הוא דאתי ורק לעשה לחודא היא דאתי דאם המר ביחיד מימר לאפוקי שותפים אין עושין תמורה משא"כ בסומא כיון דפטור מכל מ"ע אף ח"נ דהעשה רק לנתיקי לאו הוא דאתי ולתקנו באה מ"מ גבי סומא כיון דלא משכחת ביה עשה בשום פנים לחיובא לא מצי העשה לתקן הלאו כיון דסומא פטור ממ"ע מדי דהוי אאונס שגירש אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר דהוי לאו הנל"ע אצל ישראל משום דל"ש התם הלאו כולל יותר מהעשה מטעם הנ"ל כיון דהתם לא מצי לנתק העשה כל הלאו אפי' גבי כהן לחזור גרוש' האסיר' לו לכן שפיר הוי לאו הנל"ע ורק אצל כהן דלוקה היא רק משום דרבה בהו הכ' מצות יתירות כמו שפי' רש"י בריש תמורה ומעתה הכא בסומא דל"ש דרבה הכ' מצות יתירות לא ילקה גם הסומא כיון דניתק מקצתו ניתק לכולו וחשיב לאו הנל"ע שפיר אפי' לגבי הסומא דלא ילקה עלי' וכ"כ נראה דמה"ט ל"ק על הרמב"ם דתמורה הנ"ל גם מההוא דנותר אפי' א"נ דדעת הרמב"ם כדברי התוס' בקדושין שהבאתי דנשים פטירות מהעשה דוהנותר דהוי מ"ע שהז"ג אפ"ה שפיר חשיב לאו הנל"ע הלאו דלא תותירו וכו' מטעם שכתבנו משום דל"ד לתמורה דגבי תמורה ע"כ דהעשה לאו רק לנתיקי לאוי הוא דאתי מדמעט רחמנא שותפים דגביהו נמי היה שייך העשה וע"כ דלאו להכי היא דאתי משא"כ בנותר ליכא הוכחה דלא אתי העשה דוהנותר לנתק הלאו דלא תותירו כיון דבנשים ל"ש כלל העשה דהוי מ"ע שהז"ג דנשים פטירות אבל הלאו שפיר הוי נל"ע ואין לוקין עליו גם נשים וגבי נשים נראה עוד אפי' לדברי הר"י בתוס' בתמורה התם ע"ש לא ילקו על הלאו כיון דלא לקו עלי' האנשים וכל עיקר עונש הנשים הוי רק מדהשוה הכ' אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכיון דהאנשים פטורין ממלקות משום דהוי לאו הנל"ע ממילא דאין לוקין עליו הנשים

ועוד אפשר לומר ביישב קושיא הנ"ל לדהרמב"ן שהבאתי לעיל בסמוך דבאמת כיון דבלאו הנל"ע דהלאו עיקר והל"ת לא באה רק לתקן הלאו וכנ"ל גם סומא יהיה חייב בהעשה זו שבאה רק לתקן הלאו כמו שחייב על הלאו כיון דהעשה לא באה רק משום הלאו וכנ"ל ודו"ק

סימן ואו

ובהיותי בזה הענין חל עלי חובת עוד דבר אחד טוב מחדושי להעלות עלי לוח לפני אוהבי ד' לשמח בפילפולי וישבעו ויתענגו מנועם זיו החכמה ואשר גם מאת זה יסתעפו דברים הנוגעים לדינא ואשר כל זה מטרת כוונתינו והיא דהנה הקשתי ע"ד המהרי"ט הנ"ל שחדש לן דרק ממ"ע פטור סומא לר"י אבל לא ממצות ל"ת וא"כ קשה הא דפריך בפסחים דף מ"ז תנן יש חורש תלם א' וחייבין עליו משום שמונה לאוין וכו' ואי אמרינן הואיל אחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכיסוי דם צפור וכו' והשתא מאי פריך דלמא אשמיענן תנא דמתניתין דיש חורש תלם אחד דמחייב עליו משום שמונה לאוין בסומא דל"ש אצלו הואיל וחזי לכיסוי דם צפור כיון דפטור הוא ממ"ע דהכיסוי ורק משום הלאוין חייב ומתני' כר"י דפוטר סומא ממ"ע ולעולם דאמרינן הואיל אבל אמרתי דיש לומר כיון דמצינו בתוספות שבת דף ד' בד"ה וכי אומרים לו לאדם חטא וכו' דבההוא דריש תמיד נשחט דאמרינן לכהנים חטא בעשה דהשלמה בשביל שיזכה חבירך בהעשה דפסח שיש בה כרת ודחי עשה דהשלמה וביתר ביאר כתבו בריש תמיד נשחט התם התוס' דאף דאין עשה דוחה עשה מ"מ פסח דהוי עשה שיש בה כרת דוחה שפיר לעשה דהשלמה ולא בעינן נמי בעידנא וע"ש הרי לעינינו מדברי התוס' דהיכא דשייך דחוי עשה לל"ת בכה"ג שפיר אמרינן לזה חטא בשביל שיזכה חבירך וא"כ ה"נ יש לומר דשפיר פריך דא"א הואיל א"כ קשה אחרישה לא ליחייב דנימא הואיל וחזי לכיסוי ד"צ והיינו דאף א"ל דמיירי מתני' בסומא מ"מ הרי שפיר משכחת לחרישה זו דיו"ט דחזי לכיסוי ד"צ של חבירו ומטעם דאמרינן ליה להסומא חטא בחרישה דיו"ט בשביל שיזכה חבירך בהעשה דכיסוי דאין לומר היכי נימא ליה חטא בחרישה דיו"ט והא ה"ל יו"ט ל"ת ועשה ואין חד עשה דכיסוי דוחה לל"ת ועשה דיו"ט דבכה"ג דלא ניתן לדחות ל"ש לומר חטא וכו' כנ"ל דז"א דהרי כבר הבאתי לעיל דכיון דאמרינן דסומא פטור ממ"ע הרי הוא פטור גם מהעשה דיו"ט וכמש"כ התוס' בקידושין שהבאתי לענין נשים דפטורי ממ"ע דיו"ט ובל"ת חייבים הנשים וה"נ סומא ועיין לעיל בדברינו וא"כ כיון דאצל הסומא דליכא רק ל"ת דיו"ט דבכה"ג אלו הוי חייב נמי בהעשה דכיסוי הוי הל"ת נדחת שפיר מפני העשה וה"ה נמי דאית לן למימר שפיר חטא בהל"ת לחודא דיו"ט בשביל שיזכה חבירך בהעשה דכיסוי כיון דלית כאן כי אם עבירת ל"ת לחודא במקום מ"ע דכיסוי דניתן לדחות אמרינן חטא וכו' אלא דלכאורה אכתי איכא למדחי ועדיין תקשה לכאורה קושיתינו הנ"ל לדוכתא

דהנה ראיתי באחרונים שנסתפקו בהא אי סומא איתא בכלל ערבות אי לא ואני הוכחתי זה מדברי התוס' בש"ס עירובין דף צ"ו שרצו להביא ראיה התם על נשים דיכולין לברך אמ"ע שהז"ג מההוא דרב יוסף דקאמר מעיקרא מאן דאמר לי הלכה כר"י עבידנא יומא טבא לרבנן וא"א דבמקום שפטור מהמצוה אסור לברך אמאי קאמר דהוי עבד יומא טבא לרבנן והרי מפסיד הברכות שעל המצות דאסור לברך עליהן וא"כ הוכיחו דאע"פ שפטור מ"מ רשאי לברך ודחי התוספות ראיה זו דאין להביא ראיה מסומא לאשה דסומא מחייב עכ"פ מדרבנן וע"כ שמח רב יוסף משום דמדאורייתא לא מפקד ועושה והוכיחו דמחייב מדרבנן סומא מההוא דערבי פסחים דקאמר סומא פטור מלומר אגדתא ופריך מרב יוסף ורב ששת שהיה אומרים הגדה והוציאו בני ביתם ומשני קסבר מצה בזה"ז דרבנן הרי דמחייבי מדרבנן ומש"ה שפיר היה יכולים להוציא בני ביתם ועל זה כ' התוס' בזה"ל ומיהו יש לדחות דאפי' רשות יכול להוציא בר חיובא דרבנן כמו קטן מברך לאביו וגם כתבו התוס' בברכות דף מ"ח ד"ה עד לחלק דרק קטן שאינו