בשמים ראש כג

דשפיר קאמר הש"ס סוכה הנ"ל ממנ"פ לא מבעי' אי לא איאשו בעלים עוד כאן א"כ הרי שפיר אית לי' תקנתא זו שכתבנו לדעת הרא"ש שיזכהו להנגזל הישראל ע"י אחר ביותר משיוי הדמים של האסא באופן שיהי' זכות לו דהשתא יהי' האסא שלו כנ"ל ורק לפי דמ"מ למחיש מיהו בעי דלמא נתיאשו בעלי' דמידי ספיקא לא נפקא דרק לא סתם גזילה יאוש בעלים אבל מ"מ ספק הוי דלמא נתיאשו בעלי' ואכתי ל"מ תקנה זו לאחר יאוש כנ"ל ע"ז שפיר נסיב להו ר"ה עצה להאוונכרי דליגזוזי אינהו כ"ה דליהוי יאוש בעלים בידיהו וש"ר בידיכו להיות נקנה לכו מטעם יאוש וש"ר ומעתה יהיה דברי רש"י ז"ל מחוורים בעינינו כמעשה לבנת הספיר דהשתא כיון דסתם גזילה ל"ה יאוש בעלים וא"כ צריכין לתקנתא דא של הזיכויה ע"י אחר וכדברי הרא"ש הנ"ל כדי לתקן אי ל"ה הכא יאוש בעלים ואולם זה שייך רק אי הוי הכותים גוזלי ארעתא מישראל א"כ שפיר איכא תקנה זו שיזכהו ע"י אחר לישראל הנגזל ביותר משיוי הדמים כנ"ל ויהי' חשיב שלו שפיר כנ"ל ואולם נחזה אנן אלו הוי הכותים גוזלי ארעתא מעכו"ם הרי כיון דדעת התוס' בש"ס נדרים דף ל"ו וכן בכ"ד דזכוי' היא מטעם שליחות וכיון דאנן קיי"ל דאין שליחות לעכו"ם וא"כ הרי לעכו"ם בודאי דלא מהני הזיכויה ע"י אחר קודם יאוש כיון דזכוי' מטעם שליחות ואין שליחות לעכו"ם וא"כ ל"ה כאן עצה לקיום המצוה אי ל"ה כאן יאוש ולזאת הוצרך רש"י לפרש גוזלי ארעתא מישראל דוקא דאז שפיר איכא עצה דזיכוי' ע"י אחר ומטעם ומנ"פ מהני כנ"ל

סימן ג

ואף גם זאת מדי היותי בזה ראיתי להציג גם מה שנלע"ד לחדש דבר בדבר השאלה אשר ראיתי בספר שאגת אריה ס' צ"ב וצ"ג שהאריך ע"ד בכמה בני אדם שאופין מצות מצוה בתנור אחד ויש לחוש שמא יחלפו המצות של זה בשל זה ואין אדם יוצא י"ח במצה גזילה עכת"ד השאלה

וע"ש בשאגת אריה שהביא מדברי הג"מי בפ"ו מ"ה ח"ומ בשם הרוקח שטוב ללמוד לומר כל מי שיגיע לידו מצה שלי הרי הוא לו במתנה כדאמרינן בר"פ לולב וערבה מלמדין אותן לומר כל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו במתנה ע"כ וע"ש בש"א בסוף ס' צ"ג שסיים דיכול גם אחר שבאו המצות שלו ליד חבירו במר דידי' ליתן לו במתנה דמהני וכ' דל"ד להא דאר"י גזל ולא נתיאשו הבעלים דשניהם א"י להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו משום דשאני התם שבאו ליד הגזלן בתורת גזל לפיכך יצא מרשות בעלים אבל בלולב ומצה לא באו ליד חבירו מצתו ולולבו בתורת גזל אלא בטעות נתחלף של זה בזה לא יצא מרשות בעלים ושפיר יכל ליתן במתנה לכל מי שירצה וכתב שם וז"ל ועיין בתוס' בקדושין דף נ"ו בד"ה מתקיף מה שכתבו בשם ר"מ ותמצא כדברי עכ"ל ופליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל אותה להבין דשם בתוס' בשם הר"מ לא נמצא מדי דלפ"ד התוס' אדרבה גם זה שפיר דמי לההוא דצניען שכתבו דל"ש לומר דהוי שליח הגזלנים שהגזלנים עצמם א"י לתקן כלים דלאו שלהם הוי וכיון דאינהו לא מצו עבדו לא מצי גם לזכות להם מטעם זכויה דזכויה מטעם שליחות וה"ה כאן פשיטא דל"ש לומר דנעשה זה שליחו של חבירו לזכות מצה של חבירו שבידו לעצמו מטעם זכוי' דמטעם שליחות כיון שהוא גופו א"י ליתן לו המצה זו לחבירו אחר שאינה עתה ברשותו ואיך מהני שליחות חבירו לו וכדברי התוס' דהתם ע"ש ולכן לא יכלתי להבין דברי הש"א הללו מה שהביא מדברי הר"מ בתוס' לכאן וא"כ לפע"ד אי משום הא לא אומר ר"י ולא אמינא רק שיכל להקנות לחבירו מקודם שנתחלף ביד חבירו והוא הדבר המבואר בהמשנה שם בר"פ לולב וערבה וכן בהרוקח דמלמדין אותן לומר קודם לכן בעוד שהחפץ שלו בידו וברשותו כל מי שיגיע לידו לולבו או מצה שלו הר הוא לו במתנה אבל לאחר שבא ליד חבירו לא שמענו שיוכל זה ליתן המצה שאינה ברשותו לחבירו במתנה מדברי התוס' ולפי שראיתי בספר קצה"ח בסימן שנ"ד אות ד' שהוכיח מדברי התוס' דב"ק התם דכל דאתי לידיה בטעות דין וכדומה אע"ג דציית דינא לא דמי לפקדון דאמרינן דחשיב ברשותיה דמריה להקדיש ולהקנות דרק בפקדון הוי דבר שברשותו דכל אימת דבעי מפקיד שקל ליה אבל כל היכא שיש לנפקד איזה טענה דלא מהדר ליה למפקיד כל אימת דבעי א"כ ה"ל דבר שאינו ברשותו ואין הבעלים יכולין להקדיש ולהקנות ע"ש שהאריך להוכיח זה ופסק כן להלכה ולפי"ז גם בכאן לכאורה כיון דלא מצי להדירו דאינו יודע איזהו לולב או מצה שלו ול"ש לומר דהוי ברשותו להדירו כל אימת דבעי ל"ש לדמותו לפקדון שיכל להקנותו לחבירו במתנה אחר שבא ליד חבירו כיון דהוי דבר שאינו ברשיתו אך דלפע"ד נראה דבאמת כל טעמא דאמרינן גבי פקדון שיכל להקדישו וכן להקנותו אף שהיא ברשות הנפקד ה"ט דמסתמא מקנה לו הנפקד מקום להחפץ של המפקד והוי ברשיתו שפיר ולא דמי לגזל ולא נתיאשו הבעלים וכו' דשם ל"ש דהגזלן מקנה לו המקום להנגזל עיין בש"ס ב"ב דפ"ח וברשב"ם שם גבי האי גברא דאייתי קרי לפומפדיתא וכו' דאי לאו דקייצי דמייהו הוי קדשו ועיין בהרא"ש בריש פסחים דכתב נמי שהנפקד משאיל להמפקד מקום לשמירת הפקדון דידיה דקרינן בי' ביתו ורשיתו של המפקד וכיון שכן דטעמא דהמפקד יכל להקנותו משום דחשוב מונח ברשותו מטעם שהנפקד מקנה לו המקום לבעל הפקדון מעתה י"ל ה"נ בנידן שלפנינו לפ"מ דאיתא בש"ס בכורות דף י"ח גבי חצר בעה"ב ורועה כהן דאקנויה קמקנה ליה בעה"ב להרועה מקום בחצרו דניחא ליה דלתעבד מצוה בממונו וע"ש בתוס' ד"ה אקנויי וא"כ ה"נ מהני גם אחר שבא לד חבירו הלולב או המצה להקנותו במתנה מטעם כיון דניחא ליה דליעבד מצוה בממונו וגם שחבירו מזכה לו המקום וגם הוא יצא עי"כ בשל חבירו ולכן אקנויי יקנה כל אחד לחבירו המקום בביתו ששם מונח המצה או הלולב של חבירו ושבהיות כן יוכל כל אחד ליתן לחבירו לולבו או מצתו במתנה גם אחר שבא לרשות חבירו כיון דהוי ברשותו שפיר מטעם הנ"ל כ"ז היה נראה בהשקפה ראשונה

ואולם לאחר העיון בלא"ה י"ל דלא בעי להקנות במתנה אחר שבא ליד חבירו בשאין בידו עוד להחזירה לידו דהרי נתיאש כל אחד ממצתו או לולבו וקניא חבירו ע"י יאוש וש"ר דמצינו בש"ס סוכה בר"פ לולב הגזול גבי אוונכרי דמהני שפיר יאוש וש"ר להיות שלו גמור לצאת בו ואף גם לפ"ד הא"ח