בשמים ראש כב

אמרתי די"ל דל"ד זה לסוכה שא"ר לשבעה בעלמא דמ"מ סוכה זו ראוי' לשבעת הימים ע"י צירוף וכיון דחזי לאצטריפו היא חשובה שפיר ראוי' לשבעה דל"ד לעושה סוכה בחולו של מועד או לעושה סוכתו ע"ג בהמה דעשוי' זו איננה ראוי' בשום פנים לשבעה אבל הכא הרי עשוי' זו ראוי' לשבעה עכ"פ ע"י צירוף ומעתה י"ל גם בנ"ד חשובה שפיר גם במתנה עמ"ל כדי לצאת ראוי' לשבעה אצל המקבל בשעה שיוצא כיון דראוי לקנותה מיד הנותן לגמרי וה"ל כעין חזי לאצטריפי דראוי להיות כמות שהיא עתה ראוי לשבעת הימים שפיר כן יש לחלק לכאורה ואולם לאחר העיון ז"א לפי פי' רש"י בפסחים דף ל"ח גבי מצה ראוי' לשבעה דהיכא דלא נשחט עליהן הזבח אע"ג דעכשיו יש לה היתר לשבעה מיהו כי עבדה ל"ה מצה העשוי' לשבעה דכי עבדה אדעתא לאפסילי ביום ובלילה עבדה ומעתה ה"נ כיון שהתנה עמו רק להחזירו תוך החג הרי תחלת עשיותה ל"ה לשבעת הימים דרק בסוכה שעשאה ע"ג פסי ביראות היא די"ל שגם תחלת עשייתה הוי כדי לאצטריפי ולעשותה כראוי בשאר הימים עכ"פ משא"כ בנ"ד ותיקו קשית התוס' הנ"ל גבי סוכה אכתי

אברא לאחר העיון י"ל וליישב נכון בפשיטת דבאמת מאן ס"ל דבעינן סוכה הראוי' לשבעה ר"א ור"א ס"ל בש"ס סוכה דאינו יוצא בסוכתו של חבירו והשתא לר"א א"ש דל"ק קשיות התוס' דלר"א שפיר אצטרך לך למעוטי שאיל אך לרבנן דס"ל דיוצאין ידי סוכה בסוכתו של חבירו הרי ס"ל דלא בעינן סוכה הראוי' לשבעה כדאיתא התם בש"ס סוכה הנ"ל וא"כ לדידהו פשיטא דל"ק קשית התוס' דסוכה דשפיר י"ל דאצטרך לך למעט גזילה בגוונא שכתבנו למעלה במתנה עמ"ל לצאת בו גם בתוך ימי החג ולא החזירו לצאת בו בשעה שהתנה עמו או שנאנס והחזירו דמי' דלקיום התנאי ל"ה קיום ולאו דידיה הוי רק דהלאו דלא תגזל נתקן שפיר ותו ליכא משום מצהב"ע כנ"ל ומיושב הטיב קשיות התוס' דסוכה ודלולב דשפיר אצטרך קרא למעט גזול ולדברינו אלה ג"כ א"ש דלא קשיא תו הקושיא הנ"ל בעושה סוכה ע"ג פסי ביראות שהקשתי דהוי סוכה שא"ר לשבעה אך א"ש די"ל גם התם דלא איירי אליבי' דר"א רק אליבא דרבנן דלא בעו סוכה הראוי' לשבעה

אמנם דלאחר ישובי בדעתי והתבוננתי הטוב בענין הנה סעיפי ישבוני לאמר דגם בלאו הא שנוי' דמתנה עמ"ל שכתבנו לישב קשיות התוס' דסוכה הנ"ל ורק בדרך שכתבנו למעלה ג"כ הנה בידינו לישב קשיות התוס' אלו דהנה באמת כתב הרא"ש בב"ק דף ס' ע"ב בהא דאיבעי' להש"ס התם מהו לאחלופי שעורין דישראל בעדשין דפלשתים וכו' וכ' הרא"ש דמיירי שהעדשין ל"ה עוד מזומנים בעת שרצו ליקח שעורין דישראל ורק שרצו ליקח גדושים דשעורין דישראל ע"י כשיזדמן להם גדושים דעדשים דפלשתים יחזרו להם הוא דאסור אבל כשהי' גדושים דעדשים מזומנים בעת ההוא בכה"ג אפי' אם אין בעלי השעורין דישראל לפנינו מותר לזכות להם הגדושין דעדשים דעדופי טפי ע"י אחר ולקחת השעורין שלהם דזכות הוא להם וזכין לאדם שלא בפניו עכ"ד הרא"ש שם ועיין בש"ך חו"מ ריש ה' גזילה שהביא בשם הטור שפי' דהרא"ש מיירי בגוונא דידוע דזכות היא לו דהיינו בדבר שעומד למכור אבל בחפצו ביתם לא וגם נראה לי עוד דלדברי הרא"ש בכה"ג שמזכהו ע"י אחר באופן דזכות היא לו אזי החפץ שלו לגמרי משום דהרי הוא כקנה החפץ מהמוכר וכדרך שמצינו בש"ס ב"ב דף פ"ח דהיכא דקייצי דמייהו של הקרא דהאי דשקל קרא דהוי שלו גמור ע"ש ברשב"ם ועיין ברמב"ם בפ"ו מ"ה עירכון הלכה כ"ה דהוי כפסיק המוכר דמי' והיא שלו וא"כ ה"נ כשמזכהו ע"י אחר באופן דזכות היא לו למוכר ה"ל כפסיק המוכר דמי' וקנהו הלוקח ונעשה שלו ממש והשתא לפ"ז י"ל דלעולם דשפיר אצטרך קרא למעט גזילה גבי סוכה ולולב בגוונא שכתבנו למעלה כשהשיב לו אח"כ הגזילה וקיים מ"ע דוהשיב אם בהשבת הגזילה גופה בעינא או אם בחזרת דמי' דהלאו דלא תגזל הרי הוא נתקן שפיר ול"ה מצהב"ע ורק דשלו ל"ה אז בשעה שיצא כנ"ל ואי משום דהוי קשה דהרי גם משום מצבה"ע הוי בשעה שיצא מטעם דהוי דיחוי ובידו להשיב ל"ה דהוי בעי לצאת ביה וכיון שאז אכתי הוי בעי להשיב לו רק את גוף החפץ לקיים מ"ע דוהשיב וגוף החפץ ל"ה בידו להשיב לו אחר שרצה לצאת בו וא"כ נימא דכיון דאדחי וכו' דז"א השתא דלעולם דשפיר בעי הקרא למעט גזילה דאי משום מצהב"ע ומטעם דהוי דיחי' כנ"ל הרי שפיר מצי מיירי בגוונא שגם אז לשעתא דעשיות מצותו הוי מצי לזכות לו ע"י אחר להנגזל ביותר משויו הדמים כשהנגזל הוא גברא דעביד למזבין ול"ה בעי לעצמו לצאת בי' באופן דדמי' יתירם זכות לו דשפיר דמי לפי דברי הרא"ש הנ"ל וחשיב השבה גמירה וא"כ כיון דהוי בידו לעשות כן ואף דהוא לא עשה כן מ"מ כל שבידו ל"ש דיחוי וא"כ אלו מטעם מצהב"ע כשהשיב לו גוף החפץ הגזול או דמי' כשנאנס אח"כ הוי חשיב תיקן הלאו של לא תגזל והוי יצא שפיר לכן שפיר אתי קרא למעט גזיל דמ"מ אינו יוצא בו כיון דהוא לא עשה כן בשעה שבא לצאת בי' לזכות לו אז להנגזל ביותר משיוי הדמים ע"י אחר באופן דהוי זכית' להנגזל כדברי הרא"ש הנ"ל וא"כ הרי ל"ה שלו ולא יצא בו

והשתא דאתינו להכי הנה מה טוב ומה נעים בזה לישב נמי דברי רש"י דתמיהם טובא מה דפי' גוזלי ארעתא מישראל דוקא דהנה הקשתי ושוב מצאתי באחרונים קושיא זו על הא דקאמר הש"ס ליגזוזי אינהו כי היכי דליהוי יאוש בידיהו וש"ר בידיכו הרי כיון דקיי"ל דסתם גזילה ל"ה יאוש בעלים בפרט גבי גזלן עכו"ם א"כ היכי קאמר כ"ה דליהוי יאוש בידיהוי וכו' ואולם אמרתי די"ל דלהרא"ש שהבאתי א"ש דהרי באמת גם הכא אית ליה עצה ותשועה זו לקנות לעצמו האסא באופן זה של היתר ע"י שיזכה להנגזל בשעת שלוקח האסא ע"י אחר ביותר משויו הדמים באופן דזכות להנגזל דזכין לאדם שלא בפניו דבכה"ג שרי והאסא זו נעשה שלו גמור כנ"ל ואולם כ"ז יתכן רק קודם יאוש דאז שפיר יש תקנה זו בידו לזכות להישראל הנגזל ע"י אחר ונעשה האסא כאלו קנה אותה מיד הנגזל ומוכרה לו בעבור דמי' שפסק עלי' כנ"ל ואולם לאחר היאוש מאי אהני לן הזיכוי שלו שמזכהו ע"י אחר לקנות אצל עצמו עי"כ האסא זו כיון שאין יד הנגזל עוד בהאסא זו אחר שנתיאש כאחר יחשב עליה. ול"מ אחר יאוש שום קנין אחר לקנות האסא בלתי אם ע"י ש"ר שעם היאוש ומיד הנגזל לקנותה ע"י זיכוי זו הנ"ל אין ביד הנגזל למכור אותה ולהקנותה אחר היאוש ומעתה יתבאר ויתישב הכל ע"נ משום