בשמים ראש קכט

מקנה דשלבל"ע כי כל אחד נעשה שכיר ופועל לחבירו וע"ש והיינו לפי שנשהתנו שיהיה שותפים בהריוח שיהיה אע"ג דהוי דשלבל"ע ה"ל כאלו כל א' מהם הקנה ושעבד גופו להריוח דמהני כש"כ המהרי"ט הבאתיו לעיל בסמוך ועיין בהג"ה בסקע"ו גבי אומנין דלענין מה שהרויחו סגי רק בהתנו בדיבור בעלמא ולא בעי קנין וע"ש בנתיבות ואולם בנידון שלפנינו הרי כיון דדין פועל כדין עבד לענין דמהני בי קנין כסף לחודא ועיין בקצה"ח בר"ה שכירת פועלים וכן ראיתי במחנה אפרים בשכירת פועלים וע"ש ולכן כיון דהוי בכאן כסף בודאי נתקיים השותפות אף לענין מה שירויחו להבא מטעם ששעבד ראובן גופו להריוח דהרי מה שמשעבד אדם גופו לדשלבל"ע הוי נמי מטעם עבד ועיין בראב"ד פ"ד מה' שותפין הלכה בב' ב' שכ' שם וז"ל ורבותי הורו שאדם יכול להקנות עצמו לחבירו בקנין כדין עבדים כשם שמצינו באומר יקדשו ידיך לעושיהן והלכך בכאן בודאי מהני קנין כסף כמו דמהני בעבד כנ"ל ואפילו להבא שלא יוכל לחזור בו קודם שיבא לעולם הריוח כמש"כ הש"ך בסימן קי"ב סק"ב לענין דאקנה דא"י לחזור בו עוד אחר ששעבד גופו ואפילו קודם שקנה ע"ש

אלא דיש לדון לכאורה דהרי באמת הקשה בסמ"ע בסר"ג על מה דשם בסעיף יו"ד בהג"ה הביא ג' דעות לענין החליף מעות ומטלטלין ע"י ק"ס די"א דהואיל ואצל המעות נתבטל הק"ס נתבטל נמי אצל המטלטלין ונתבטל כל הקנין וי"א דכל הקנין נתקיים מטעם מגו דמהני אצל המטלטלין מהני נמי אצל המעות וי"א דקנה מחצה ונתקיים אצל המטלטלין ולא נתקיים אצל המעות וע"ז הקשה בסמ"ע מההוא דסימן ר"ט ס"ד במקנה דבר שבא לעולם עם דשלבל"ע דלא כ' שם אלא דעה אחת דקני מחצה הדבר שבא לעולם ומ"ש

ואמרתי ביישוב הדברים ע"פ המבואר במחבר בסימן קפ"ב ס"ט בא"ל מכור בית סאתים ומכר לו בית סאה דהרי הלוקח יכול לחזור בו מהכל לפי שלא הי' רק דעתו על סאתים ביחד וכיון שחסר לו מסאתים ה"ז יכול לבטל מקחו וא"כ ה"ה במעות ומטלטלין בק"ס ע"י קנין אחד אמרינן שפיר דכיון דנתבטל הקנין אצל המעות נתבטל גם אצל המטלטלין דלא סמכו דעתיהו למקני רק תרויהו בהדי הדדי ולכן פליגי שפיר דיש אומרים דמטעם זה דנתבטל קנינו אצל המעות לא קני נמי המטלטלין וי"א דע"כ דבכה"ג כיון דאילו תאמר שלא יקנה א' יתבטל הכל לכן אמרינן מגו ונתקיימו תרויהו ודעת שלישית דאפילו בכה"ג אמרינן דמאי דחזי למתפיס ביה קנין מתפיס לפי שכן היה בדעתם בקנין וכל אחד כקנין בפני עצמו וכפי' הרשב"ם בב"ב ואולם בההוא דסימן ר"ט במקנה דבר שבא לעולם עם דשלבל"ע התם אמרינן שפיר לכל הדעות דקני רק מחצה ונלע"ד דה"ט לפי מה דקיי"ל בש"ס קדושין דף מ"ו דהמקדש במלוה ופרוטה דמקודשת משום דדעתה אפרוטה הרי כיון דמלוה להוצאה נתנה לכן לא קפדה האשה למימר דלא סמכה רק דעתה נמי על המלוה וכיון דבמלוה לא מתקדשה גם בפרוטה לא תתקדש ואמרינן דרק דעתה הוי אמה שהוא בעין וכן בשטר לקמן קאמר התם הש"ס שמין את הנייר אם יש בה שו"פ מקודשת וכו' היא נמי מטעם זה וא"כ ה"ה בדשלבל"ע כיון דלא סמכה דעתו כמבואר בב"מ דף ט"ז א"כ אין לומר דדעתו היה רק גם על הדשלבל"ע עם הדבר שבא לעולם כיון דלא סמכה דעתיה ולא היה בדעתו בעיקר רק אדבר שבל"ע לפניו בעין לכן שפיר פסק רק התם בהג"ה דקני מחצה דל"ש התם לומר אידך טעמים שלא יקנה או שיקנה הכל

ומעתה בנ"ד לכאורה כיון דהקוויטל לא נקנה לו בהכסף ורק שנשתעבד גופו להריוח שיהיה בשותפות ומעתה לכאורה אמאי לא נימא דכיון דדעת הלוקח מסתמא היה גם שיהיה לו קנין בגוף הקוויטל כדי שלא יכול ראובן למכור הקוויטל לאחר לפי שלא נשתעבד ראובן אליו רק כשיהי' ריוח בהלאטריע ומעתה כשימכור אותם קודם הגרלה לאחר שוב נסתלק השעבוד הגוף מעליו ורשאי היה למכור הקוויטל קודם הגרלה לאחר וא"כ בודאי שמעון בשעתא שקנה היה ברצונו רק שיתקיים כל המקח וגם בהקוויטל יהיה לו מחצה ונמצא כשנתבטל הקנין כסף אצל הקוויטל יבטל ממילא הכל לדעת הי"א בסימן ר"ג דבטיל כל הקנין ואולם דלאחר העיון י"ל כאן שפיר דהרי איתא בש"ס קדושין דף כ"ז בכתבו השטר למוכר והחזיק הלוקח בהקרקע נקנה אליו השטר בכל מקום שהוא דהשטר אפסרא דארעא הוא ואף דאיתא בש"ס ב"ק דף מ"ט גבי המחזיק בשטר לחודא של גר דנקטינן דכיון דדעתו נמי אשטר לכן קני השטר לצור ע"פ צליחותו והנה אם דזה ניחא דלפי שלא נותן הקונה כלום רק מחזיק בשל גר ל"ש לומר דאין דעתו לקנות רק יחד כמובן ואולם דצריך להבין בקדושין דלמה לא אמרינן דהשטר הוי של המוכר לצור ע"פ צליחותו כמו בב"ק התם וא"כ גם כשיחזיק זה בקרקע היכי יקנה להשטר ע"י הקרקע אך דזה אינו דכיון דהתם דדעת המוכר להקנותו גם להשטר בשעת קנינו לכן אמרינן דא"צ לעשות קנין מיוחד בשטר ורק כיון דאפסרא דארעא קני ליה בכלל הקרקע ולפ"ז ה"נ אמרינן כיון דדעת ראובן המוכר להקנותו גם המחצה בהקוויטל גופא כמו שמכר לו