בשמים ראש קל

א"כ שפיר הוי השטר אפסרא דהריוח דכל עיקר הקוויטל לראיה על הריוח כמו התם דהוי השטר לראיה על הקרקע ואם דנקנה אליו הריוח ע"י שנשתעבד גופי' של המוכר להריוח שיבא נקנה אליו הקוויטל מחמתו ואם דיש לחלק מהתם דרק התם בכל עת הוי השטר אפסר הקרקע משא"כ כאן באם ימכור הקוויטל לאחר אזי נפסק הקנין שעבוד שלו כיון שלא שעבד גופו רק בשיהיה לו ריוח של הגורל ומעתה כשימכור הקוויטל ויהיה שייך לאחר הריוח תו ל"ה הקוויטל אפסרא דהריוח וכמובן

אך זה נראה ברור דבכה"ג כ"ע מודים דאמרינן מגו דמהני קנין כסף אצל שעבוד גופו מהני נמי להיות השטר אפסר של הריוח ונקנה עמו מטעם מגו וכל הדעות יודו בזה דאמרינן מגו בכה"ג עכ"פ כמובן זה היטב וגם עיין בנוב"י מ"ק לחו"מ סכ"ו ד"ה ולפ"ז ודו"ק היטב

וא"כ פשיטא דנקנה גם השטר גופא להלוקח לחלק המחצה שלו לענין שלא יכול המוכר למכרו לאחר אליבא דכ"ע וגם פשיטא דבכה"ג במשעבד גופו לדבר שלבל"ע דל"ש אסמכתא מצד המוכר דהרי גמר אדם ומשעבד נפשיה לדבר שאינו בעולם עוד ואינו מצוי כלל שיבא לידו בפרט כאן דהוי מלתא דלא שכיח כלל שיגריל אדם בלאטריע בודאי דאמרינן דגמיר ושעבד נפשו המוכר וא"כ בודאי דאין המוכר יכול לחזור בו משום אסמכתא ולכן שפיר אמרינן דכיון דמהני הכסף לקנין שעבוד הגוף של המוכר מהני נמי לענין השטר גופא מטעם מגו וכנ"ל וא"ל דלדעות הסוברות בסימן קי"ב גבי דאקנה דקודם שקנה מצי לחזור בו משעבודו וע"ש וא"כ הכא אפי' באינו חוזר המוכר קודם שיצא הגורל ואשתעבד גופו להריוח של הגורל מ"מ אמאי לא נימא כיון דלגבי הלוקח הוי אסמכתא דלא סמך דעתו הלוקח דדלמא יחזור בו המוכר וא"כ נימא דלא יקנה הקוויטל מכלל הקנין שעבוד הגוף דניהו דבגוף ל"ש אסמכתא גם אצל הלוקח דמ"מ ממילא משתעבד גופו לו אבל הקוויטל לא יקנה מטעם דלא סמך הלוקח דעתו עליו ויהיה ביד ראובן למכור הקוויטל לאחר ויסתלק שעבודו דלא אשתעבד רק כשיהיה לו ריוח וכנ"ל אכן נראה דגם זה ליתא דלא שייך אסמכתא גם אצל הלוקח כיון דעכ"פ לענין מי שפרע מהני קנין כסף של הקוויטל וא"כ שפיר ליכא משום אסמכתא דשפיר סמך דעתו שלא יחזור בו המוכר ולא ימכור לאחר הקוויטל מצד איסור מי שפרע וכמו שמצינו בסימן ר"ז בת"כ ושבועה דל"ש אסמכתא דהשבועה מחזק הקנין דל"ה אסמכתא וע"ש וה"נ האיסור מי שפרע שע"י קנין הקוויטל בכסף מחזק הקנין שסמך עליו הלוקח ולית בי' משום אסמכתא וגם זה ידע כבודו דגם לדעות אלו הסוברות בדאקנה קודם שבל"ע דהיינו קודם שקנה מצי לחזור בו מ"מ כאן בשיצא עליו הגורל רק קודם שקבל המעות בודאי דאין ראובן יכול לחזור בו לומר בפני עדים לעצמו אני מציל הממון שאקבל בהלאטריע דכיון שיצא הגורל הרי כבר בא לעולם הריוח ונעשה הריוח של שניהם ובשום פנים א"י לחזור אחר אשר יצא עליו הגורל וז"פ ומעתה מכל הלין טעמים שבארנו באר היטב נלע"ד דשמעון זכה בחלקו המחצה

והנה ראיתי במכתבו הביא לפני העתקה מה שכתב אליו הרב מלבוב וז"ל העתיק כל התשובה שלו ולענין דינא לפע"ד שמעון זכה בחלק מחצה שלו דהנה הלאטריע הוא הגורל וכבר כחב החוות יאיר סימן ס"א דגורל הנעשה כהוגן בלי טעות ובלי פעולה אנישיות השגחה עליונה דבוקה בו להוציא לאור אמתתו ע"ש וא"כ כיון שדינו בהשגחה אלקית א"כ היתה השגחה על שניהם גם יחד ומאן מפיס שהיה השגחה רק על ראובן בלבד וע"כ ברור שגם שמעון יש לו מחצה בזה וז"ב ופשוט ולרוב הטרדא דברי מעטים דברי וכו' עכ"ל תשובת הרב הנ"ל העתיק אות באות והנה מלבד שאין בדברים כאלו די לפסוק ד"ת כמובן גם לכבודו אף לא ניתן להעלות עלי לוח דהרי ע"ז גופא אנו דנין הדין עם מי ואם הדין הוי רק עם ראובן ממילא דל"ה ההשגחה רק עליו והנני ידידו דו"ש

סימן סא

ראיתי בשואל ומשיב סימן י' בנידון ראובן ושמעון ששכרו יחד הפריפנאציע על משך שלשה שנים והקאנטראקט נכתב על שם ראובן וראובן נתן קאפציע בעת שנתנו לו הקאנטראקט ושמעון נתן לראובן חלקו המגיע ממנו לקאפציע סך מאה ריי"כ מזומן גם ש"ט בעד מאה ריי"כ והמותר נשאר חייב לו אח"ז עלה מורא על ראש ראובן זה שפו"מ דשם לא יקלקלו העסק ויפסד הרבה לזה הלך ראובן ומכר חלקו וחלק שמעון לאחר שהחזיקו שני חדשים והיה היזק גדול בהעסק דהיינו שמכר בפחות הרבה ממה שקיבל העסק ועוד חוץ לזה היה לראובן הוצאות והיזקות וכעת תובע ראובן לשמעון חלקו ההיזק המגיע לפי חלקו ואומר ראובן שהיה מוכרח למכור חלקו וחלק שמעון יען שכוונתו היה לטובת השותפות שאם ל"ה מוכר הפו"מ היו מקלקלים העסק ול"ה שוה הסך ששוה כעת ועוד טוען ראובן שהיה מוכרח למסור חלק שמעון כי בתבעו לשמעון חלקו לתשלום הקאפיע