בשמים ראש קכז

בעסק הלאטריע אינו כן דיכול להיות שלא יגריל שום אדם וישאר המעות בהקאסע ול"ש ס' הנ"ל אכן נראה פשוט דאפ"ה לית בה משום אסמכתא ע"פ המבואר בסימן ר"ז סט"ו בהג"ה דכל דדינא דמלכותא דינא לית בה משום אסמכתא וא"כ כאן פשיטא כיון דעסק הלאטריע הוי דבר הנוגע לנמוסי המדינה ויש הנאה ועסק עמה למלך הרי כתב הש"ך חו"מ סע"ג דבכה"ג בודאי דאמרינן דינא דמלכותא דינא ולית בה משום אסמכתא ולכן קנהו קנין גמור ע"י שהקאסע שעבדו גופם להמוציא הקוויטיל לתת לו כפי הגורל אשר יעלה עליו

ומעתה נפן לענין שלפנינו ראיתי מה שכ' כבודו דאם היה שמעון נותן לראובן המחצה טרם שלקח ראובן הקוויטיל הנה אם דהוי ראובן שליחו של שמעון לחלקו עכ"ז פקפק מעלתו לפ"ד התוס' בש"ס ב"מ דף ע"א ד"ה בשלמא דנימא נמי הכא דאין שליחות לעכו"ם במחילה מכבודו שגה בפי' זה דהתוס' התם לא כתבו רק לפי שהעכו"ם מחויב לשלם להמלוה הלואתו ולכן נעשה כשהעמידו אצל ישראל האי שמקבל מהעכו"ם שליחו של העכו"ם לתת להמלוה המעות ולכן שפיר כתבו דאין שליחות לעכו"ם אבל הכא מה שייכות לעכו"ם שמקבלים ממנו הקוויטיל עם הישראל המשלח לדון דראובן נעשה שלוחו של העכו"ם לתת למשלחו הקוויטיל למימר אין שליחות לעכו"ם שהעכו"ם לא ידע ממשלח כלל ורק את זה שקיבל ממנו הקוויטיל ולכן פשוט דלא נעשה ראובן רק שליח שמעון ולא שליח עכו"ס

ובהיותי בזה עמדתי משתומם על בעל נוב"י בחו"מ ס"ל במ"ק ע"ש דכתב ע"ד השואל וז"ל ומה שכ' עוד וכו' אפי' היה בבירור שליח לגבות חובו מן העכו"ם וגבה יכול לחזור משליחתו דטעמא משום זכיי' דמטעם שליחות אין שליחות לעכו"ם ועל זה כ' בעל הנוב"י ודברים בטלים הם דהא דאין שליחות לעכו"ם היא רק שאין זכות לישראל לזכות לצורך עכו"ם או שעכו"ם יזכה לצורך ישראל אבל שישראל יזכה לישראל אחר מעכו"ם ודאי יש שליחות וכו' ע"כ ע"ש ופליאה בעיני איך הי' בהעלם מעינו הבדולח דברי הסמ"ע בסימן ק"ה סק"ב בראובן ששלח שליחו ליקח מהעכו"ם יין בחובו וכן עשה ומשכו וכו' וכשהביא לעיר נתנו לשמעון שסי' העכו"ם חייב גם לו דזכה שמעון וע"ש בבאר הגולה היטב משום דאין שליחות לעכו"ם הרי דגם בכה"ג אפילו מן העכו"ם שחייב לו בעשה שליח לקבל חובו אמרינן נמי דאין שליחות לעכו"ם וכן משמע נמי מדברי התוס' ב"מ הנ"ל למעיין היטב דגם בכה"ג היכא דהעכו"ם חייב להמשלח דאמרינן דנעשה שליח העכו"ם ואין שליחות לעכו"ם אך בנ"ד בואדי דהוי רק שליח הישראל ול"ש אין שליחות לעכו"ם

אך הנה נתעוררתי מתוך דברי כבוד מעלתו לעיין באותן הפרימעסין דהיינו מה שלוקחי הפרימעסין יקחו חלק בריוח של הלאזין מה שיעלה עליהם בגורל כשיקחם ראובן בשליחתו או בשותפות עם שמעון דאיך מהני בהו שליחות והא הוי ראובן תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דלא קני חבירו שמעון לדהתוס' בב"מ דף יו"ד דגם בעשאו שליח אמרינן התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קני והנה מלבד די"ל דמטעם מגו דזכי לנפשי' וכו' מהני שפיר אך י"ל דבלא זה א"ש לפ"מ שכתבו התוס' בב"מ שם ד"ה ר"נ בההוא דביצה דמילא מים ונתן לחבירו דפליגי התם ר"נ ורב ששת ולר"נ הוי כרגלי מי שנתמלאו לו ומסיק דקמפלגי במגביה מציאה לחבירו ור"נ סבר קני חבירו ול"ה תופס לבע"ח וכו' וכ' הר"ת דהתם סבר ר"נ דקני חבירו דל"ה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לפי שיש הרבה מים בבור ומעתה ה"נ ל"ש כלל תופס לבע"ח אצל ראובן דאינו חב לאחריני שיש הרבה פרימעסין למצוא לקנות באותה שעה שקנה ואולם די"ל לפי דאח"כ כשהגרילה הלאזע של פרימעסע זו אגלי מלתא דהצלחה כזו לא הי' בנמצא לקנות ונמצא דלמפרע הוי חב לאחריני ונימא דלא קני לחבירו אך גם זה אינו לפ"ד הפנ"י בכתובות דף פ"ד שכתב בטעמא דתופס לבע"ח וכו' לא קני חבירו מטעם דאין שליח לדבר עבירה והשליחות בטיל ואולם בנ"ד ל"ש אין שליח לדבר עבירה לפי שבשעה שקנה הפרימעסע עוד לא נודע שיגריל הנומר של הלאזע זו ובהיתר גמור לקח לשם חבירו כיון דהוי עוד פרימעסין אחרים למצא לקנות באותה שעה ול"ש דברי הרב וכו'

אך בנידון שלפנינו אילו הוי נתן שמעון קודם מחציתו לראובן וראובן הלך וקנה לשם שניהם הקוויטל דפשיטא דקני לחבירו חלק המחצה ודבר שפתים בזה אך למותר

אך בהאי עובדא שלפנינו אחר שכבר קנה ראובן הקוויטל בא שמעון ונתן חלק המחצה להיות הקוויטל בשותפות עמו בהא מלתא צריכנא לעיין אם קני המחצה ואם קני במאי ואיך יקנה והנה אם מצד קנין הכסף פשיטא דלא קני דניהו דדמי ה"נ לכל שטר שכ' לכל מי שמוציאו דהיינו כיון שהקאסע משתעבדים גופיהו בהקוויטל שנותנים ע"י עושי רצונם לכל מוציא ומביא הקוויטל כשיגריל לפניהם ולא בעי כומ"ס כמ"שכ הש"ך בסימן ס"ו דלא בעינן רק מסירה לחודא בשטר כזה מ"מ כיון דכל שטר לא נקנה בכסף לחודא מדינא וכש"כ התוס' בב"ק ומובא