בשמים ראש קכו

דאמרינן איידי דבעי למקני גמרו ומקנו משא"כ בא' יודע אבל לא לענין אונאה דהכא משום אסמכתא בלא"ה ליכא כיון שכתבו התוס' ב"מ דף ס"ו ד"ה מניומי לענין קנס שדוכין דלית בהו משום אסמכתא דכל העולם נוהגין בהו וה"נ הרי מנהג הסוחרים למקני בהו וליכא בהו משום אסמכתא בהפרימעסען שנוהגין הסוחרים לקנות א' מחבירו

אלא דראיתי דדבר זה מבואר בתשובת גאוני בתראי סי"ט גבי מכור לי באלו שקנה ומחזיר אונאה דרק התם לפי שהלוקח ידע ואינה אותו וכיון שאמר בלשון מכירה לכן שפיר אית בי' אונאה משא"כ בששניהם א"י וזה בתוכו דכל א' רוצה להרויח ואינו מתכוין להונות חבירו כיון דלא עבר על לא תונו אין בו אונאה כמו בחליפין וע"ש וא"כ השתא התם שידע המוכר שהלוקח יודע וי"ל דנתרצה מ"מ שייך אונאה אינו דין כאן שסבר שגם הלוקח אינו יודע בודאי דהוי אונאה ובטיל מקחו גם בכה"ג כשימכרו על הספק אחר הגרלה כשהלוקח ידע מדה שעלה עליו הגורל ולכן נלע"ד דבכל גוונא הוי הכא ביטול מקח והפרימעסע זו בחזקת המוכר עומדת

סימן ס

לכבוד ידידי ה"ה הרב החריף וכו' כש"ת מוה' יוסף מרדכי הלוי ני' אבד"ק אולאשקוויץ

יסלח לי כבודו אשר עצרתי עד כה מלענות לו כי כאשר ידע כבודו כי טרוד אנכי כעת בעסק הוצאת חבורי השו"ת לאור וכי רוב חבורי זה כמעט חברתי ואספתי בקיץ ההוא ועלי הי' כל המלאכה המרובה כתובה וערוכה לגמור ואין עוזר לי ולכן נתתי את לבי להרבה ענינים אשר בהם נשאתי ונתתי ומחשבותי היו נעים עמם מקדם ולא יכלתי לקרא דרור וחופש לנפשי לפנות מהמה עד אם עשיתי כאשר הי' עם לבבי ואשימם בספר וכתוב ואחר אשיב אל דברו דבר השאלה אשר ראיתי כתב אלי כבודו בדבר המשפט אשר בא לפניו בדבר ראובן העמיד על הלאטריע סך עשרה צ"ל חדש ובא שמעון חבירו ונתן לראובן חמשה צ"ח על הקוויטל להיות עמו העסק הזה בשותפות וכעת הגריל ראובן והצליח ועלו הנימרין האלה גם עלה ועתה בא שמעון ותובע המחצה לחלקו אך ראובן מאן לתת לו ועתה יבא כבודו בשאלה איך לידיין להאי דינא אם זכה שמעון בחלק המחצה אם לאו ולכן אמרתי לעיין בי' והנני להשיבו כיד ד' הטובה עלי אך בדברים הנוגעים לענין דינא מאפס הפנאי והנה בתחלה אנחנו מחויבים לדעת ולהבין כח כל קנינה של הלאטריע ובמה ואיך ואימתי מתקיים הקנין אשר יעלה עליו הגורל אם בשעת הגרלה ואם קודם לכן והנה אם זה מבואר בסימן קע"ב בחו"מ לענין שותפים החולקים בגורל דיש שני דעות אם הגורל קונה דאמרינן איידי דמפייסי אהדדי לחלוק בגורל גמרו ומקנו אהדדי וא"ב שוב לקנות שום קנין בחלקו זו שנפל לגורלו מחדש ואולם דדעת הרא"ש מובא בהג"ה שם דגורל אינו קנין רק מברר החלקים ואם החזיק אח"כ אחד בחלקו אזי החלוקה קיימת אך נראה בנ"ד לדון דלכל אלה הדעות נתקיים קנין למקני בי' ואם דנימא דהגורל קונה לפי שהקאסע מקנהו בגורל אגב זוזי לזה שמוסרו לו הפועל עושה רצונם הקוויטל בנימרין שלו לכן מקנהו הקאסע המעות של הנימרין כמה שיעלה עליהם הגורל ולכן בודאי דאין כאן משום אסמכתא ומקנהו אל בעל הקוויטל המעות קנין גמור בעת צאת הגורל בהנימרין ורק דעדיפא מנה י"ל וכן האמת דבהוצאת השטר היא הקוויטל שיתנו ע"י פועלם נותני הפיתקין שלהם לעת ההיא כבר נשתעבדו הקאסע בגופייהו ליתן לכל מוציא השטר שלהם היא הקוויטל ככל אשר יעלה עליו הגורל וכנאמר עם השטר ההוא ולכן בודאי דל"ה הגורל רק מברר הנימרין שהגרילו והקנין בגופיהו מעיקרא הוי דהשתא ליכא הכא משום דאין אדם מקנה דבר שלבל"ע כמש"כ המהרי"ט בחו"מ סכ"ג דכל דבר שאינו בעולם ניהו דא"י להקנותו בקנין מ"מ יכול להקנותו ע"י שמשעבד גופו לכשיבא לעולם יתחייב ליתן דהשעבוד חל על גופו וגופו בעולם וכמו דאקנה משתעבד בפ' מי שמת וכן מהמבואר בסימן ס' בחו"מ וע"ש בנתיבות וה"נ לפי שמשעבדים הקאסע גופיהו ליתן לכל מוציא הקוויטל שיצא עליו הגורל הסך הנגרל בודאי דקני קנין גמור והנה לא מבעי' באותן הלאזען שמוציאים בגורל בכל שנה או באיזה פעמים בשנה כפי הילוך וסדר הלאזען בודאי דקני מטעם הנ"ל קנין גמור ולית בהו משום אסמכתא דהא דכל דאי אסמכתא אינו רק משום דלא גמר ומקנה והכא הרי ממנ"פ יגריל אחד בעולם ולכל אופנים לא ישאר המעות בידם לכן מקנים לפי שכן הסדר להוציא סכום הנקצב להם בגורל מדי שנה או פעמים ושלש בשנה ואין להם עסק ושום תקוה להמעות ההוא להיות נשאר בידם עוד וא"כ הרי גמרו ומקנו בקנין גמור לכל מי שיצא עליו הגורל אך