בשמים ראש קכא

תקשה עלי' מהאי דסנהדרין כנ"ל דהנה ראיתי הקשה כבוד מר אבא מו"ר הרב הגאון האמתי ני' בספרו בר לואי בסוף חלק אה"ע ושוב ראיתי קושיא זו גם בנו"ב מ"ת הש"ס דמוקי לה בזנתה וחזרה וזנתה ופריך עלה דהרי יכולין העדים לומר דלאסרה על בועלה שני באנו דמאי פריך דהרי כיון דזנתה מעיקרא כבר אתרע חזקתה וא"כ אי לאסרה על בועלה שני באו היה די להעדים להעיד על דבר כיעור לחודא דג"כ הוי נאסרה על הבועל השני וע"כ דלחייבה מיתה רק באו כשהעידו שזנתה ולא לאסרה על הבועל השני באו. ואמרתי לישב קושיא זו די"ל דע"כ ה"פ דהש"ס דמוקי לה בזנתה וחזרה וזנתה דהיינו שבאו העדים מזנות שניי' והזימם לעדים דזנות ראשון בעמנו הייתם אז ורק העידו על זנות שניי' מחדש וכעין שמצינו בש"ס מכות באחד בשבת עמנו הייתם ורק בשני בשבת הרג פלוני וכו' דהשתא לא אתרע חזקתה כלל מעיקרא ולכן ל"מ להעיד על דבר כיעור לחודא ואין לומר דהשתא כשהזימו להעדים הראשונים שוב יכולין אלו העדים דזנות שניי' לומר דלאסרה על בעלה באנו דז"א דשפיר משני הש"ס דבכה"ג ע"כ דרק לחייבה מיתה קאתי דאי לאסרה אבעלה ל"ה להו להזים לעדים הראשונים כלל והיה נאסרה על בעלה ממילא מחמת הראשונים וא"כ השתא כי אתו הנך והזימום לראשונים והעידו על זנות של עכשיו ע"כ דרק לחייבה מיתה באו ואולם דפריך שפיר דאכתי גם בכה"ג יכולין הנך עדים האחרונים לומר דלהכי הוצרכו להזימם לראשונים ולהעיד עכשיו דבאו כדי לאסרה אבועל שני דאילו לא הזימום לראשונים ל"ה נאסרה אבועל שני דכבר הוי אסורה על בעלה וכדברי המהר"א ששון הנ"ל היטב ול"ק ולא מידי ודו"ק

סימן נה

הנה בשו"מ סק"ץ באחד שתבע לחבירו שלקח ממנו בחנותו כמה פעמים בהקפה ענינים והלה טוען שאיזה דברים לא לקח אבל אינו טוען ברי רק שכמדומה לו שלא לקח באותו פעם זה שנרשם על פנקסו וזה טוען ברי שלקח אצלו כל מה שכתוב בהפנקס שלו וכו' אמנם שהדיין מוהר"פ ני' אמר שי"ל דהוי כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא מצד שמודה על הרבה מהפעמים על שלקח מאתו ורק באיזה מהפעמים טען שא"י והבעל המחבר הנ"ל טען נגדו דז"א דהרי הי' בזמנים מחולפים וא"כ כל אחד הלואה בפ"ע ול"ש בזה מודה במקצת דאותו הפעם שאמר א"י הוי א"י אם נתחייבתי ופטור ומה נפ"מ שהודה לו שהלוה בפעם אחר הא ע"ז לא נחלקו ועל הזמן הזה אומר שא"י אם הקיפו כלל לכן ה"ל א"י אם נתחייבתי וכו' עכ"ל ממש

ואני פליאה דכי היכא מצינו לחלק במודה במקצת הטענה בזמן מהזמנים שהתחלפו ההלואות והנתינות הא כל דין מודה במקצת אינו רק בעת הטענות והתביעות שתובע לחבירו והלה מודה וכל אשר יאמר כי הוא זה על טענתו ועל השאר כופר הנה זה חשוב מודה במקצת לבר מהילך וגדולה מזה מצינו גם בטענו ענינים נפרדים בטענו חטין ושעורין והודה לו בא' מהם דחייב ועיין בהרא"ש בפ' השואל גבי שאלו חצי היום ושכרו חצי היום מה שהביא שדחה הראב"ן ז"ל להראב"ד ז"ל לענין טענו מנה מלוה ומנה פקדון והודה לו בא' מהם דחייב ועיין בכ"מ פ"ג מה' ט"ונ הי"ד ואין חילוק דוקא לו' דבעינן שיהיו כל הנך ענינים נפרדים דוקא בזמנים שוים נתונים נתונים לו ובאם לאו יהי' על כפירת א' מהענינים ככופר הכל ודבר שפתים בזה למותר וגם שאינו כדאי לכתוב על הכתב לגבב דברים בענין כזה בדבר הפשוט לכן הוא דגם בכה"ג חשוב מודה במקצת וכל הטעמים של מודה במקצת חייב שייך גם כאן ולחנם טרח בזה להעלות עלי לוח לחד דברים זרים שאינם ומהיותר תימה לפי שראיתי הדבר מבואר ומפורש נאמר בדברי המחבר בחו"מ ספ"ח סל"א וז"ל תבעו מנה הלותיך בניסן ומנה בתשרי והודה לו בא' מהם דחשוב מודה במקצת הטענה איך לא ראה איך לא ידע בעל המחבר הנ"ל מדברי המחבר

סימן נו

ע"ד אשר ראיתי בספר חסד לאברהם בתשובה ט"ו לחו"מ שנשאל על שנים הדרים בעיר א' ולא היה רב בהעיר וא' מהם הי' יכול להשתדל אצל קרוביו שידם תקיפה בהעיר שיחתמו על קבלת רב ואמר ליה חבירו שישתדל שיחתמו על רב פלוני והוא יתן לו מכיסו עשרים כסף וכו' ועתה טוען זה משטה הייתי בך ופסק בעל חסד לאברהם שם דהדין עם הטוען משטה ופטור מליתן לו הסך עשרים כסף שהבטיח ליתן וע"ש: