בשמים ראש קכב

ולפע"ד נראה ברור דחייב לשלם לו כפי שהבטיח ואין לו שום טענה וגם לא יכול לומר שמחמת יראה שלא יקלקל ענינו הוכרח להבטיחו לתת לו כמבואר זה להדיא בהגה"ת סמ"ע בחו"מ בס"ס קפ"ה דשכירת פועל א"צ קנין ולכן ראובן שאמר לשמעון אתן לך ב' זהובים דבר בשבילי לשלטון דצריך לקיים דברו ומה שטוען ראובן שמחמת יראה הבטיחו כדי שלא יקלקל ענינו נגד השר דברים שבלב אינן דברים ואף בנ"ד שהשתדל ופעל טובה בעסק חתימת קרובי' הדבר פשוט שמחויב לשלם לו מדין פועל והדין כמו בשכרו לעשות בשל חבירו וא"ל שכרך עלי בסימן של"ו בחו"מ דדינו דחייב לשלם כפי שהבטיחו לתת לו ומה שרצה לדמות בעל חס"לא דין זה לדין מי שאמר לחתנו תלמוד עם בנך ואני אשלם לך דפטור מטעם דיכול לומר לו משטה אני בך כיון דבלא"ה מחויב ומצותו הוא ללמוד עם בנו ה"נ בנידון שלפנינו דיש מצוה על כל תושבי העיר לקבל רב שיהיה דבר א' לדור להורות בא"וה וד"מ לכן פשיטא ליה דיכול לומר לו משטה הייתי בך ע"ש שהאריך בזה ולי נראה ברור כשמלה דל"ד דין זה לההוא דמצוה התם דיכול למימר ליה משטה הייתי בך כיון דבלא"ה קמחייבת לקיים המצוה והוא בעיני כאוכלא לדנא דרק התם שאני דלא יכול להמלט מהמצוה שלא ילמוד עם בנו כמצות האב על הבן שמחויב האב ללמוד עם בנו או שישכור לו מלמד ללמדו תורה ואיננו בן חורין להבטל מן המצוה בשום פנים לכן שפיר מצי זה שהבטיחו לומר לו משטה הייתי בך דבלא"ה קמחייבת ללמוד עם בנך משא"כ בנידון הרב הכי אין בעולם רב רק זה והוא הי' יכול להשתדל על רב אחר לקבלו בתוך העיר ואולי הטוב ממנו וגדולה מזה רואים אנו בחליצה באה"ע סקס"ט דרק במקום שהחיוב רק בחליצה בטענה שאינה חפצה בו וכשמצות חליצה קודמת למ"י הוא דפטורה מלתת לו המאתים זוז בשכירות מטעם דמצית למימר לו משטה הייתי בך דבלא זה מחויבת לחלוץ לי משא"כ במקום יבום אזי חייבת לשלם לו עבור מה שיחלוץ לה וע"ש ובבש"ה ואף גם שבחליצה קמקיים להמצוה וה"ה כאן אף דאיכא קיום מצוה גם ברב זה שקבלו בהעיר מ"מ חשוב זה מהנהו ועשה הפעולה למען זה אשר שלחו לפי שהיה יכול להשתדל על רב אחר זולתו לקבלו בתוך העיר וז"פ וברור בעיני

סימן נז

נשאלתי מכבוד א"ג ה"ה החריף המופלג ושלם ונבון כש"ת מוה' שאול קליגר ני' ס דראהביטש בנידון רופא יהודי שהעביר את הדרך והי' נוסע בשבת קודש לאדונים לעשוח להם רפואות וחלל שבתות בפרהסיא ושאלו נגיד אחד והכבד עליו לדבר על לבו על אודותה על עשותו את גודל העון בשאט נפשו ויענהו הרופא בהתנצלותו כי ההכרח יאלצהו יען רוב פרנסת ביתו מהאדונים ואם מאן ימאן פעם אחד או שתים לנסוע הלא ישלכוהו ויאבד פרנסתו וישאלהו האיש לערך כמה לשנה יש לך מאת האדונים ויען לערך סך כך וכך לשנה ויאמר אליו האיש הנח מנסיעתך אל האדונים בש"ק ואנכי אחטנה מידי תבקש הסך הנ"ל בכל שנה ותקעו כף על ככה ויעזוב הרופא מעשהו ולא הוסיף עוד לנסוע להאדונים אשר שלחו אחריו ויהי ככלות השנה אז תבע הרופא להאיש לתת לו כפי ההשואה שהיה ביניהם וימאן האיש לענות לו דבר ועתה יבא בשאלה זה נידון להאי דינא עפ"י דת תורתינו הקדושה ע"כ אמרתי לעיין בי' ולגודל טרדתי בענינים אחרים אין הפנאי מספיק להאריך בפלפולים ואת הנלפע"ד כעת רק להלכה למעשה אעיר אזן לשמוע

דהנה בתחלה לכאורה בנידון אי יכול לטעון המתחייב הזה טענת השטאה על הבטחתו הלא מבואר בחו"מ סימן פ"א סי"ז דאחר קנין א"י לטעון טענת משטה וא"כ לכאורה בהאי קנין אסטימתא של ההאנדשלאג שעשה עמו אם הוא אתרא דקונין ומקנין עצמם הפועלים באסטימתא כזו דקונה היה נראה בעיני לכאורה דא"י לטעון טענת משטה אחר הקנין אך לקמן אבאר דלענין דינא נדון דיכול לטעון כאן משטה הייתי בך

ואולם בתחלה חל עלינו חובת ביאור גם בלאו תועלת הקנין למה לא יחייב לו לשלם כפ"ב מדיני דגרמי ועיין תוס' ב"מ דף ע"ו ע"ב ד"ה אין להם זע"ז אך נראה מלבד שכתבו התוס' ב"ק דף ע"א דלר"מ דחייב מד"דג מ"מ היכא דל"ח ממון זולת אצל הגזלן עצמו פטור זה שמזיקו ע"ש וה"נ דל"ח לכ"ע ישראל להזיק ממון מה שמנעו מלעשות מלאכת הממון בש"ק בידאי דפטור זה שמנעו מד"דג אך דבנ"ד בלא"ה נראה ואף דנדמה האי דינא להאי דהדקי' באינדרונא בש"ס ב"ק דף פ"ה דמחייבינן ליה אבל כאן פשיטא דפטור מלשלם בכל גוונא כיון דאסור ע"פ התורה מלעשות במלאכה בש"ק ה"ל כמו שאר אסורי הנאה דל"ח אצל שום בר ישראל לדין ממון כלל והמזיקו פטור מלשלם ועדיפא מהאי שכתבו התוס' בב"ק שהבאתי לענין ד"דג דהרי הכא גם אצל רופא זה ל"ח