בשמים ראש קכ

וכן בדרך שכתבנו יש לישב מאי דקשיא לי ג"כ דלמה לא מוקמינן לה בסנהדרין באשה חבירה דמקטלא דמשכחת כגון שקנא לה בעלה מעיקרא ע"פ העדים דהשתא לית להעדים פתחון פה לומר דרק לאסרה על בעלה או בועלה באו דאילו כן ל"ה להו למימר שזנתה דדי להו להעיד על סתירה דה"ל לומר רק שנסתרה עמו דסגי להו נמי לענין לאסרה על בעלה ובועלה ולמה להו להעיד שזנתה וע"כ דלחייבה מיתה קאתו וא"כ קשה השתא דלמה להש"ס למוקמי בשזנתה וחזרה וזינתה דוקא

אך נראה דע"כ הוצרך הש"ס למוקמי בהכי בזינתה וחזרה וזינתה דוקא דאילו משום דקינא לה ונסתרה אכתי הוי להעדים פתחון פה לפ"מ דתנן בר"פ ארוסה בסוטה דכשלא רצה הבעל להשקותה או שבא עליה בעלה אחר שנסתרה דנוטלת כתובתה ואינה שותת וא"כ ס"ס אית להעדים טענה לומר דרק להפסידה כתובתה באו דלולי שאמרו העדים שזנתה ורק נסתרה ה"ל כתובה כשלא ירצה הבעל להשקותה או כשיבא עלי' אחר הסתירה ומעתה כשהעידו שזנתה לית לה כתובה בשום פנים וא"כ אכתי ה"ל עדים שאי אילה"ז ולזאת שפיר הוצרך הש"ס למוקמי רק דמיירי בזנתה וחזרה וזנתה לענין דלא ליהוי עדות שאי אילה"ז ומקטלא החבירה בכה"ג

ובהיותי בזה הנה עולה עלי רוחי לישב מה דתמהו קמאי דקמאי ע"ד מהר"א ששון בתשובה שכתב דהיכא שכבר נאסרה על בעלה מקודם מבועל אחר תו ל"ש כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל לענין לאסרה אבועל שני כיון שכבר נאסרה לבעלה מכח הביאה של הבועל הראשון ותמהו עליה רבים דהיכי יפרנס הסוגיא דפרק היו בודקין הנ"ל דפריך על הא דמוקי לה בשזנתה וחזרה וזנתה ופריך עלה והרי יכולין העדים לומר דלאסרה על בועלה שני באנו הרי דאע"ג דכבר נאסרה על בעלה מזנות ראשון אפ"ה נאסרה על בועל השני מחמת זנות שניי' ועיין בכנ"הג לא"הע סימן קע"ח שהניח דברי המהר"א ששון הנ"ל דאשתמיטתי' דברי הש"ס מפרק היו בודקין הנ"ל

ולחומר הנושא נלפע"ד בישוב דברי המהר"א ששון לפ"מ דאיתא בש"ע אה"ע סימן קט"ו ס"ו דהיכא שיש רגלים לדבר אזי נאמנת האשה לומר טמאה אני לך לאסרה על בעלה כמו להפסידה כתובתה וע"ש ומעתה תקשה לכאורה דמאי דוחקה להש"ס למוקמי בזנתה וחזרה וזנתה דוקא ולא מוקי לה בזנתה רק פעם אחת ורק שאמרה מעיקרא גם היא טמאה אני לך דהשתא אי משום דיכולין העדים לומר דלאסרה על בעלה באו ליכא דאילו כן ל"ה להו להעיד על זנתה דוקא דהיה די להם להעיד רק על רגלים לדבר דהוי ג"כ אסורה האשה על בעלה הואיל דמיירי שאמרה האשה ג"כ טמאה אני לך וא"כ אפי' בחד זנתה נמי ע"כ דלחייבה מיתה באו העדים אך נראה לפ"מ דאיתא גם שם בש"ע אה"ע באותו הסעיף דאם חזרה האשה ונתנה אמתלא לדברי' אח"כ דנאמנת לענין להתיר עצמה לבעלה ורק לא לענין הממון של הכתובה וע"ש בח"מ ובב"ש ומעתה א"ש דאילו בזנתה רק חדא זימנא אכתי הוו יכלו העדים לומר דלאסרה על בעלה באו לענין שלא תוכל אח"כ ליתן אמתלא ולהתיר את עצמה לבעלה עוד ואולם דלפ"ז השתא לא הוצרכנו לדחוק ולפרש הש"ס דזנתה השני פעמים על פי העדים דוקא דשפיר יש לפרש דמיירי כגון שאמרה טמאה אני לך והיה גם רגלים לדבר מעיקרא ע"פ העדים מזנות ראשון באופן שנאמנת האשה לומר שזנתה כנ"ל והעדים אתו והעידו על זנות הזה השני דהשתא ליכא למימר תו דיכלו העדים לומר דלאסרה על בעלה באו לענין שלא תוכל האשה ליתן אמתלא אח"כ דא"כ ל"ה להו להעיד על זנות מחדש דה"ל להעדים להעיד רק על זנות הראשון במקום שהעידו על רגלים לדבר ואמרה האשה גם היא טמאה אני לך דהשתא לא יכולה תו האשה ליתן אמתלא וע"כ דלחייבה מיתה באו מדהעידו על זנות השני מחדש וע"ז הדר פריך דאכתי יכולין לתרץ דבורם ולומר גם עתה דלאסרה על בועלה שני באו לענין אם תתן האשה אמתלא על שאמרה טמאה אני לך דהשתא אלו העידו מעיקרא שזנתה מבועל ראשון תו ל"ה נאסרה על בועל השני עתה כדברי מהר"א ששון הנ"ל ולכן לא העידו רק מעיקרא על רגלים לדבר ועתה שזנתה כדי לאסרה אבועל שני וע"ז משני שפיר עלה דמצי מיירי דמלבד הרגלים לדבר שהעידו שזנתה מחדש מבועלה הראשון דהשתא לית להו שום טענה לפטור עצמם דהשתא א"י לומר דלאסרה על בעלה באו לענין כשתתן האשה אמתלא על דברי' שאמרה מקודם טמאה אני לך דאילו כן ה"ל לומר רק שזנתה מעיקרא כמו שאמרה האשה טמאה אני לך כשהעידו רק על רגלים לדבר ה"ל להעיד שזנתה עמו דג"כ הוי אסורה עליה ועל הבעל גם אחר שתתן האמתלא ע"ד ולכן השתא כשהעידו על שזנתה שנית מחדש מבועל הראשון ע"כ דלחייבה מיתה קאתי וא"ש והבן זה היטב

ויש לומר עוד בישוב דברי המהר"א ששון דלא