בשמים ראש קיט

יוחנן דאיירי בלא הזהירוהו ולהכי ל"ה רודף וחייב לשלם קנס

ונ"ל לתרץ אליבא דהרמב"ם כי הלא מפרש דקושית הש"ס ממתני' דכתובות תסוב על הא דתנינן התם דחייב על אשת אחיו [דהיינו שנתגרשה מן האירוסין] דקנסא לעצמה [ועיין תוס' ד"ה במפותה] וכיון דקנסא לעצמה ולדידה אע"פ שלא הזהירוהו הוי ניתן להצילה בנפשו. כדעת הריב"ש הנ"ל ושפיר פריך למה חייב לשלם קנס. אולם סוגיא דידן דמשני רב פפא במפותה ע"כ ס"ל כהאי מ"ד דקנס אינה יכולה למחול כדאיתא בתוס' הנ"ל ולהכי א"ש דברי הרמב"ם דהוא חשיב שם רק הבא על אחותו וכדומה וכסתם מתני' דכתובות דאיירי אליבא כאקומתא דר' יוחנן בשוגג ולא התרו בו ואז ל"ה דין רודף דניתן להצילה לכל אדם ולכן חייב דהוי מיתה רק לדידה ותשלומין לאביה. ואשת אחיו לא חשיב כיון דהרמב"ם ס"ל מפורש התם דמפותה יכולה למחול אף את הקנס ולא אתיא כאוקמת' דרב פפא וכמו שמפורש להדיא בסוגיא דכתובות התם דמוקים למתני' דמלקות ביתומה ומפותה דפטור לשלם את הקנס וא"ש

סימן נד

בש"ע אה"ע בחו"מ סוף סימן י"א כתב בזה"ל ומיהו באשת כהן שנאנסה שאסורה לבעלה יש לעיין אם אסורה לבועל וע"ש בב"ש סק"ג הביאו ג"כ והב"ש הוכיח דאסורה גם להבועל מדברי הג"ה וע"ש. וכן ראיתי במל"מ בפ"ב מה' סוטה בד"ה עוד יש לי חקירה אחת וכו' אני מסופק באשת כהן שנאנסה מהו לבועל וכו' וחפשתי בדברי הראשונים ז"ל ולא מצאתי מי שיאיר עיני בזה זולת זה ראיתי להתוס' בס"פ ד' אחין שכתבו דאשת ישראל שנאנסה דסברא הוא דלא נאסרה על הבועל זולת כשנאסרה על הבעל ע"כ והמדקדק היטב בדבריהם יראה בעיני ולבבו יבין דס"ל דאשת כהן שנאנסה אסורה לבועל עכ"ל המל"מ

אך דתמיה לי טובא דהרי דבר זה מפורש נאמר מהש"ס יבמות דף נ"ו ע"ב גבי אשת כהן שנאנסה דאהדרה לכללה דונטמאה וע"ש בריטב"א ז"ל בשם הרא"ה ז"ל שביאר זה בהדיא דאמרינן דכל היכא דאיכא משום טומאה לגבי בעל כגון באשת כהן דלכללה אהדרה שהיה אסורה ג"כ לבועל ע"ש ולכן תמהתי מאד על כל הנך שהבאתי שלא הביאו ד"ז מדברי הריטב"א המבוארים לכל באר היטב דבאשת כהן שנבעלה באונס דאמרינן דכיון דאהדרה לכללה דנטמאה דכיון שנאסרה לבעל דאסורה נמי לבועל

אברא דקשיא לי מהש"ס סנהדרין דף מ"א דקאמר התם אלא באשה חבירה דקיי"ל דמקטלא אליבא דר' יוסי בר יהודה היכי משכחת לה ומשני כשזנתה וחזרה וזנתה וכו' ע"ש דהשתא קשה מאי פריך דהרי שפיר משכחת באשת חבירה של כהן שבאו עדים ואמרו שזנתה תחתי' דהשתא ה"ל עדות שאילה"ז שפיר כיון שאין להם שום טענה לומר דרק לאסרה על בעלה באו כמבואר בהש"ס החם דאלו כן למה ה"ל לומר שזנתה ברצון דהוי מצי להעיד רק שזנתה באונס דג"כ הוי סגי להו לענין לאסרה על בעלה ואבועל גבי אשת כהן וע"כ דלחייבה מיתה קאתי ואולם לפ"מ דמסיק הש"ס בשלהי נדרים דאשת כהן שנאנסה אית לה כתובה א"ש דאפי' א"נ דנוקמא דמיירי באשת כהן נמי ה"ל עדות שאי אילה"ז באשה חבירה הואיל ולא התרו בה ויכלו העדים לומר דלהפסידה כתובתה ג"כ באו והשתא אלו הוי רק מעדים שנאנסה לא היתה מפסדת כתובתה ולכן העידו דברצון זנתה בכדי להפסידה כתובתה ולא לחייבה מיתה קאתי דיכלו למימר שלא ידעו שהיא חבירה כדברי התוס' שם וא"כ ס"ס אלו נמי מיירי בכהן ה"ל עדות שאי אילה"ז

אלא שלכאורה יש לדקדק דלפ"ז מאי קמבעי' להש"ס בנדרים התם באשת כהן שנאנסה אי אית לה כתובה אי לא הרי מהכא מוכח מדלא מוקי לה הש"ס באשת כהן דע"כ דאשת כהן שנאנסה אית לה כתובה ולכן שפיר ה"ל עדות שאי אילה"ז ולכן שפיר דלא מצי הש"ס למוקמי דמשכחת אשה חבירה דמקטלא באשת כהן וכנ"ל אך נראה דהא לא קשיא משום דעדיפא להש"ס למפשט לה ממתניתין דטמאה אני לך ואליבא דכ"ע ע"ש בנדרים

ואשר בזה ניחא לי נמי דלא קשיא לי מה דקשיא לי זה כמה על הש"ס דקמבעי' לה בנדרים שהבאתי לענין אשת כהן שנאנסה או אית לה כתובה והרי מבואר זה מהברייתא דש"ס ב"ב דף קמ"ה ע"א דאשת כהן שנאנסה אית לה כתובה ע"ש ומאי קמבעיא להש"ס בנדרים אך אולם דע"כ צ"ל נמי דהש"ס בנדרים רצה לפשוט לה יותר ממתניתין דהתם דטמאה אני לך מלפשיט לה מהברייתא: