בשמים ראש יב

ע"י אורם שלמטה למען הראות לעיניהם שיבא להם זה רק ע"י מעשיהם הטובים דלמטה וזהו שנאמר במנורה ויקחו אליך שמן זית וכו' והיינו אליך אל שמן שלך דוקא וכנ"ל אבל במ' שנה שהלכו במדבר דלא הי' מגיע להם לפי מעשיהם קודם מ"ת כנ"ל ורק שעשה להם ע"פ נס לכן לא היו הולכים אלא לאורו של הקב"ה שהיה הכל בא להם רק מן השמים ממעל ולא ממעשיהם הטובים שלמטה א"ש לפ"ז גם בנס דחנוכה שהי' רק בשמן שהי' להם למען הראות לעיניהם שיבא להם רק ע"י מעשיהם הטובים וע"ד החיבה כנ"ל ומיושב בזה קושית הב"י והובא בט"ז בר"ה חנוכה שהקשה דכיון שהי' להם על לילה א' להדליק א"כ למה קבעו ח"י דל"ה הנס רק על זה"י ולפי האמור א"ש דע"כ הוצרך לשמנן להראות להם את גודל החובה שבא הכל ע"פ מעשיהם הטובים מלמטה כנ"ל הרי דע"כ גם בלילה הראשונה הי' הנס שנשתייר ללילה הב' וא"ש והבן

וע"פ דרכנו זה יש לבאר ע"נ גם הסמיכות של הש"ס שבת דכ'"ב אמר רב כהנא וכו' נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי ואמר רב כהנא דרש רב נתן וכו' משמי' דר' תנחום מ"ד והבור רק אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו ע"כ דלכאורה תמוה וכי מה ענין נר חנוכה אצל והבור רק וכו' ולפ"ד יבא הכל ע"ב בס"ד

אך מטרם נראה לבאר דבריהם ז"ל במד"ר ע"פ וישב ראובן אל הבור וכו' ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא ממעשה בלהה וצ"ב ונראה דלכאורה צריכין להבין הפ' וישמע ראובן ויצילהו מידם במה דנתן עצה להשליכו אל הבור הזה של נחשים ועקרבים דאיך באמת סמך ראובן על הנס ונבין בזה דמ"ש דרצה רק ראובן להצילו מכלם ורש"י פי' דירא משום דהוא בכור ויתלה אביו הסרחון בו ולולי פי' רש"י נלפע"ד להבין הדברים דהנה זה שראובן בילבל יציע אביו הנה מפני שתבע עלבון אמו מרחל כפי' רש"י ואמרו בש"ס ב"ב קכ"ג דראוי' הי' מתחלה הבכורה ליוסף שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף ורק שע"י שהיתה רחל צרה ללאה זכתה לאה להבכורה שנ' וירא ד' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה והיינו כמו שדרשו חז"ל שם על ויפתח את רחמה להיות לה הבכור ושזה בא רק ע"י שהיתה שנואה לאה ע"י רחל ולזה א"ש דכשחלל יציע אביו לאחר שתבע עלבון אמו מרחל ותיקן בזה מעשה רחל שהיתה לאה שנואה ע"י נמצא דאח"ז הדר תהדר הבכורה לרחל כמשפט הראשון ולבנה ליוסף כנ"ל ושממילא מובן שבהיות הבכורה ליוסף ויהי' לראובן הפסד הבכורה ע"י חטא בילבול יציע אביו שיתוקן בזה החטא ולזה כוון ראובן להצילהו מידם כדי לתקן החטא של בלבול יציע אביו וביחוד יש לומר לפי פי' הרמב"ן פ' אז חללת יצועי עלה באותן פעם חללת גם יצועי דהיינו מטה שלי שלא אוליד בנים ממנה ועשית זה בעבור חמדת הממון שיהי' לך חלק בכורה שלך גדול בירושתך וע"ש ולפ"ז שפיר הי' זה למדה כנגד מדה בנתינת חלק בכורתו לענין ירושה ליוסף וכש"א בב"ב שם מקרא לאפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ע"ש והי' גם זה לתיקון החטא של חמדת הממון דבילבל יציע אביו ע"י הצלת יוסף וישוב החלק בכורה ליוסף ויהי' זה לתשובת המשקל על חטא חמדת הממון שלו וכדרך שמצינו דאמרו בסנהדרין דכ"ה ע"א לענין חמדת ממון דהחשוד על הטריפות היא תשובתי דיחזור אבידה בדבר חשוב או שיוציא טריפה בדבר חשוב משלו משום שזה מורה שבודאי הדר בי' בתשובה גמורה מחמדת הממון שבידו וע"ש וגם זה נראה לפ"ד למעלה דהא דאמר ראובן להשלישו להבור של נחשים ועקרבים דלא סמך ראובן בזה על הנס כלל לפ"ד הנ"ל וגם שמצינו בעקידה שכ' ע"פ ומוראכם וחתכם יהי' על פני כל חית השדה שכן הי' מטבע הבריאה כשהאדם הולך בתומו וצלמו ואינו פוגם בדמותו וצלם אלקים אזי ממילא תפול אימתה ופחד ע"פ כל חית השדה והכל יראים מפניו והוא ג"כ עה"ד שכתבנו לעיל ולזה ראובן ידע ביוסף שהי' בן פורת יוסף וכמו שפירשו המפורשים שהי' יפה פרי תואר והיינו לפ"ד שלא שינה צורתו וצלם האלקים ושעי"כ הי' עלי עין וכמו שדרשו רז"ל שהי' מסולק מעינא בישא ולא שלטה בי' עין חי' רעה וכי"ב שהיו הכל יראים מפניו ולכן חשב ראובן בזה להצלה גמורה ליוסף להשליכו אל הבור הזה כיון שידע ראובן שלא ישלטו בו הנחשים ועקרבים והוא מטבע הבריאה והיצירה שלו כנ"ל אבל לא סמך ראובן על הנס בזה כדברי היפ"ת ולכן שוב בבאו אל הבור וירא כי יוסף איננו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא ולכן יפה פירשו רז"ל ששב אל שקו ואל תעניתו על מעשה בלהה כיון שיוסף איננו ולא ינתן ליוסף הבכורה ולא יתוקן חטא בלבול יציע אביו שלו ומעתה יתבארו לנכון דהש"ס דשבת הנ"ל שסמכו ענין לו לפ"ד הנ"ל היטב דה"ק נר חנוכה שגבוה למעלה מכ' פסולה וכו' והיינו כמו שביארנו דכיון שבא רק ע"ד חיבה להראות לעיניהם חיבתן לכן צריך להיות אך שלטה בה עינא לראות שע"י מעשיהם הטובים יבא באור