בשמים ראש יא

בע"ז ד"ג התם על הא דאמרו האה"ע תנה לנו מראש ונעשנה ואמר להם היום לעשותם וכו' אלא אעפ"כ מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו' והקב"ה מקדיר עליהם חמה וכל ח' מבעט בסוכתו ויוצא ופריך מקדיר והא אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ומשני דישראל נמי זימנין דמשכא תקופת תמוז והוי להו צערא ולא מבעטו וביאור הדברים ישראל עושים רק מאהבה ויראת ד' וכמ"ש בב"ב ד"י ע"ב גבי וחסד לאומים חטאת דבישראל האומר סלע זו לצדקה על מנת שיחי' בני ה"ז צדיק גמור משום דלא הדרו בהו וגם כשלא יעשה מבוקשם עושים לד' והאה"ע אינם עושים רק להנאתם ואם לא יעשה בקשתם הדרו בהו מהטוב שעשו ולכן מראה להם בסוכתם מהותם ומהות ישראל איך שהישראל הם מקבלים עליהם צער ואי לאו שמצטער פטור מן הסוכה אזי קבלו באהבה צער החמה לקיים מצות סוכה למען שמו באהבה וכמה הרבו ישראל לקדש את שמו ברבים וזהו הפי' שאמרו דלא נתנה תורה לישראל אלא מפני שהן עזין ולא ישמעו צערם במקום קיום התורה והמצות אבל האה"ע אינם עושים רק להנאתם ולטובתם נתכוונו ואם לאו יבעטו בהמצות סוכה ויצאו למען לא ישאו הצער ההוא אף רגע ולכן מאין להם ליתן התורה אשר ברצונו יח' הי' רק שישלם האדם בעשותו המצות רק למען שמו

ובדרכינו יש לפרש גם דברי הש"ס יומא דף כ"ט אל דאמר רב אם. למה נמשלה אסתר לשחר מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים ופריך והאיכא חנוכה ומשני נתנה לכתוב קאמרינן ע"כ ודברי הש"ס לפי הפשט בריכין הבנה. ונראה לפ"ד הנ"ל משום דבאמת אחר קבלת ישראל התורה שלימה הנה הל העולם ותהלוכותי' מאז תהלך כפי מעשיהם ע"פ התורה ואם ע"פ התורה יתנהלו ל"ש בשום פנים לומר דהוי אצלם דרך נס כיון שבהיותה עושים רצונו ית' הנה הטביע מקדם בבריאת העולם השי"ת להיות הכל קיים ועומד לפניהם לכל אשר יחפצו להטותם והכל מוכן ועומד לרצונם וצרכם בכ"ע והכל הי' בטבע הבריאה כן ול"ש לכתבו ע"ש נס דרק מקודם שקבלו התורה במצרים וכדומה וגם אח"כ עד אחשורוש מצד שהי' להם עוד טענת אונם כנ"ל הי' כל אשר נעשה להם טוב רק ע"ד החסד או דרך נסי ואם שאין שינוי אצלו ית' אמנם הטביע בבריאתו מאז כי לעת הצורך יבאו וכמש"כ הרמב"ם בפ"ה מאבות ושהישראל לא היו שוים עוד לפי מעשיהם לעשות להם והי' שייך אז לכתוב על ספר גודל הנס והחסד שעשה עמהם ד' בשלא הי' מגיע להם כלל ולכן יפה אמר דרק אסתר סוף כל הנסים כיון דעד אסתר ל"ה עוד קבלתם התורה שלימה ולכן עוד הוצרך להראות להם ע"ד נס אבל מכאן ואילך לא הוצרך לנס והי' כל העולם די לפניהם לפי מעשיהם ע"פ התורה אם לרע ואם לטוב והי' הכל רק ע"פ דרך התורה וטבעי להם ולא ע"ד נסי וחוץ לטבע לפניהם ופריך והרי איכא חנוכה הרי שהי' גם אחר אחשורוש ע"ד נס ופלא לפניהם ולא הי' די להם רק ע"פ טבע ע"פ מעשיהם הטובים וע"ז משני נתנה לכתוב קאמרינן והיינו שלא ניתן חנוכה לכתוב ע"ש הנס שנעשה לפניהם לפי שזה הי' רק לטוב מעשיהם ע"פ התורה ורק שהשגיח ד' עליהם להראות זאת להם לגודל חיבתם שיקרה לפניהם ע"ד נס לעיניהם ושהראה להם שזה מגיע להם בחובה לפי מעשיהם הטובים והישרים והראה להם זה ע"ד נסי וחוץ לטבע לעיניהם למען יכירו וידעי גודל חיבתם לפניו וכדרך שמצינו שאמרו בש"ס אבל לחם הפנים בפרק ראשון דיומא שהי' מראה לעולי רגלים ראו חיבתכם לפני המקום שסילוקו כסדורו שנ' לשום לחם חם כיום הלקחו ורק ע"ד החיבה כשמראה להם יבא הברכה במעשי ידיהם שלמטה ואשר בזה מראה לעיניהם שהיא ע"ד החיבה ומראה להם חיבתם לפניו לעיניהם כמו בלחה"פ שהי' הלחם חם כיום הלקחו והראה לעולי רגלים שמצד פעולתיהם הטובים שעושים ישתנה לפניהם ויראו זה ע"ד נס לגודל חיבתם לפני המקום ולכן נראה לפרש בזה גם דהש"ס שבת דף כ"ב דאיתא התם מחוץ לפרכת העדות יערוך וכי לאורם הוא צריך והלא כל מ' שנה שהלכו בנ"י במדבר לא הלכו אלא לאורו של הקב"ה אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל מאי עדות אמר רב זו נר מערכי שנותן בה שמן כמדת חברותי' וממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים וע"ש בתוס' שהקשו דאמאי נקט מ' שנה שהלכו במדבר והרי כל העולם כולה הולך לאורו של המקום אך לפי דרכינו יונח לנו דפריך דלמה הי' צריך להראות להם להנס רק בשמן שלהם דלמטה והלא כל מ' שנה שהלכו במדבר לא היו הולכין אלא לאורו של הקב"ה בלבד ועשה להם הקב"ה הנס ושלח לפניהם האור בלי פועלם שלמטה כלל וע"ז קאמר דרק עדות היא לישראל שהשכינה שורה בתוכם ובא רק על גודל חיבתם להראות שהיא רק על מעשיהם הטובים ולזאת מראה לפניהם ד' בזה שעושים רצוני וע"פ מעשיהם יעשה להם רק ע"ד חיבוב והראי' שלאחר כן כשמת שמעון הצדיק הראה להם שלא הי' עוד החובה נודעת להם כמקדם וכבה הנר מערבי. ולזאת נכון שהי' מראה להם זה שהשכינה שורה בתוכם רק