בשמים ראש קיח

זכה לי' רחמנא והנה מקודם צריך ליישב הקושיות שהקשו עליו והנהם דהא בש"ס כתובות דל"ט איתא אלא אמר ר"נ משלם צער פיסוק הרגלים ופריך א"ה מפותה נמי ומשני משל דמפותה למה הדבר דומה לאדם שאומר לחבירו קרע שיראין שלי והפטר ופריך שלי דאבוה נינהו וא"כ מפורש לכאורה דלא כהראב"ד דס"ל דלדידה נינהו

ונלע"ד לתרץ שיטת הראב"ד ולפרש אליבי' סוגית הש"ס דכתובות בזה האופן דהרי מצינו בש"ס ב"ק דף צ"ג על מתניתין דהאומר לחבירו סמא את עיני וכו' ע"מ לפטור חייב קרע את כסותי ע"מ לפטור פטור ופריך הש"ס מיש רישא ומ"ש סיפא וכו' ע"ש הכי אמר רב ששת משום פגם משפחה פי' דאם אמר סמא את עיני עמ"לפ מש"ה חייב דאיכא פגם משפחה משא"כ בהכהו ופצעהו ליכא פגם משפחה ואיתא שם בתוס' דמשום הכל אפי' את הצער הרי דאף דאמר לו סמא את עיני ע"מ לפטור מ"מ חייב לשלם אף צער כיון שעיקר החיוב ד' דברים מחויב לשלם אף דהמכה פטרהו משום הגם משפחתו לכן מגלגלין עליו את הכל ואף את הצער נותן אף דבצער ל"ש פגם משפחה וא"כ השתא מיושב שפיר סוגית הש"ס הנ"ל אליבא דהראב"ד והכי פירושא א"ה מפותה נמי פי' כיון דמפותה נמי אית לה צער פיסוק הרגלים ותחייב כמו בסמא את עיני ע"מ לפטור ומשני דזה דומה לאומר קרע שיראין שלי והפטר פי' דהוי רק כהכני פצעני דפטורין ולהכי פריך שלי דאבוה נינהו היינו דפריך הא ע"כ דומה לאומר סמא את עיני ע"מ לפטור דחייב דהא כיון דאף דנתרצה לה מ"מ חייב לשלם לאבוה בושת ופגם מד"ת א"כ כיון דגוף חיוב הביאה אין בכחה לפוטרו הוי דינו כמו התם בסמא את עיני דאין בכחו לפוטרו משום דהוי פגם משפחה ומגלגלין דמשלם אף את הצער וה"נ משלם את הצער אף דלדידה הוי כיון דגוף החיוב בא משום דהוי כשל אבוה ולקמן בריש נערה דקפריך הש"ס מאי קמ"ל תנינא וכו' לאבוה איצטריך לי' ומותיב לאבוה נמי פשיטא מדקא יהיב מפתה דאי לעצמה אמאי יהיב מפתה מדעתה עביד התם א"ש כיון דס"ד דאף ב"ופ לדידה יתן שפיר פריך אי לעצמה אמאי יהיב מפתה דהיינו כיון דכל החיוב מהביאה דאף ב"ופ לעצמה א"כ שפיר הוי כאומר לחבירו קרע שיראין שלי והפטר דפטור

וע"פ שיטת הראב"ד ז"ל מיושב לפע"ד תמיהת הפנ"י על מתני' דכתובות דף ל"ו דתנינן הבא על עריות שיש בהן מיתת ב"ד דאין בהן קנס וה"ק הא הוי מיתה לזה ותשלומין לזה דקפסיק ותני אפילו היכא שיש לה אב וקנסא לאביה ונ"ל לחדש ולומר דהיכא דלהגוף דמחויב עבורו מותה ג"כ מחויב בתשלומין וע"י המיתה יפטר מהתשלומין אז ע"כ יפטר ג"כ מן החיוב תשלומין שמחויב בשביל אחר דכיון דפטרת לי' מן התשלומין עבור המיתה לזה כיון דהוי מיתה ותשלומין לאחד איך תחייבו בשביל האחר אף דהוי מיתה לזה ותשלומין לזה ויש להוכיח כסברא זו מדברי התוס' שם בכתובות דל"א דמסיק הריב"א דבכ"מ מיתה לזה ותשלומין לזה חייב זולת ברודף כיון דמחויב מיתה לכל העולם וא"כ ק' דתשאר קושית ר"ת במקומה למה פטור בגדי סמוך לו ועבד כפות לו דמוקמינן בפרק כיצד הרגל בגדי דחד ועבדא דחד דהתם איך נפטרנו משום רודף כיון דסתמא קתני אטו איירי שהזהירוהו ואנן קי"ל ברודף דבעי אזהרה אע"כ כיון דלנרדף עצמו לא בעי אזהרה וע"כ פטור מדמי העבד לאדון משום דלו חייב מיתה (ועתוס' ב"ק דכ"ב שם דס"ד דהש"ס דזה חשוב כחיוב מיתה לדידי') ע"כ גם על הגדי פטור ול"ה מיתה לזה ותשלומין לזה (ואף דהתוס' שם נראה דסברי דהתם הוי כרודף שחייב לכל העולם מ"מ כיון דסתמא דהש"ס משמע אע"פ שלא הזהירוהו וע"כ צריך ליישב קושית ר"ת ע"פ סברא זו) והשתא להראב"ד דהצער משלם לדידה וא"ש מתני' דכתובות דל"ש כאן דין דמיתה לזה ותשלומין לזה אף מה שאינו משלם קנס לאביה דכיון דע"כ תפטרהו בשביל זה החיוב מיתה מן תשלומין לדידה שיפטור מלשלם הצער גם מגוף התשלומין לאב יפטר והשתא לפ"ז אליבא דהראב"ד ממילא מיושב קושיתו למה לא מוקי הש"ס דסנהדרין על רומיא דכתובות דאיירי שם בלא אזהרה לר' יוחנן דמוקי בלא התרו בו כיון דלהנרדף ע"פ הריב"ש הנ"ל ניתן להצילה בנפשו אף בלא אזהרה ויפטר מצער דמשלם לדידה אין לחייבו מטעם מיתה לזה ותשלומין לזה לאביה ולהכי יפטר ג"כ מתשלומי קנס לאביה וכנ"ל

אולם הניחא לשיטת הראב"ד דאונס משלם צער לדידה וא"כ כיון דמטעם רודף באונס חייבי כריתות פטור מלשלם לדידה את הצער אף בלא אזהרה דלה ניתן להצילה בנפשו פטור ג"כ מלשלם קנס לאביה ולא הוי מיתה לזה ותשלומין לזה משא"כ להרמב"ם דס"ל דלאבי' משלם אף את הצער וא"כ הוי מיתה לזה ותשלומין לזה יקשה למה לא מוקי למתני' דכתובות לר'