בשמים ראש קיז

נראה בעיני דאף דאמרינן בגד שאי אתי בעל ומערער לומר מזויף וכדומה תו לא מהימן דעדים החתומים על השטר נעשו כמו שנחקרו עדותן בב"ד ורק דרבנן הוא דאצרכו קיום ולכן משום עיגונא אקילו בה רבנן והמנוה להשליח ולא להבעל כמבואר בהש"ס גיטין ד"ג ואולם בהאי גיטא דאבוד ואשתכח דכיון דנפל אתרע בנפילתו וא"כ אלו אתי הבעל אח"כ ויערער לומר דגט זה שנתן לה השליח מזויף הוי בודאי דמהמנינן לי' מדאורייתא כיון דאתרע בנפילתו ולכן שפיר קבעי הש"ס דאי אמרינן סימנים דאורייתא אזי כיון דכבר הוחזק שזה הגט הוא שאבד השליח ע"י הסימנים וא"כ ה"ל כאלו לא נפל ולא אתרע וכיון שהוחזק בהיתר מקודם תו לא מהימן הבעל אח"כ כשיטעון על הגט שהוא מזויף ואשר לכן נ"ל דזהו דשקל וטרי הש"ס אי מהדרינן גט אשה בסימנים דאי הוו הסימנים דאוריתא מהדרינן והשתא א"ש דלעולם דמדאורייתא ליכא חשש לשני יב"ש כדברי התוס' הנ"ל והוי הגט גט ורק דהסימנים אהני לן מדאורייתא כ"ה דלא לגרע הבעל להגט אח"כ ע"י שיטעון אח"כ עליו שהוא מזויף והשתא א"ש דלא אתי הסימנים כלל להפקיע מחזקת א"א ורק לענין שלא לגרע כח הגט שכבר הוחזק ואש"ה דלא פי' רש"י רק שהשליח אבד להגט ולא פי' שהבעל אבדו דכיון דכל עיקר החשש שלא יערער הבעל אחר שיתן להאשה הגט וכשמחזירין הגט להבעל גופא תו ליכא חשש זה שיערער הוא גופו ותו לא מהימן כיון שכבר הגיד וקיימו הוא עצמו מקודם דהוי גיטא וא"ש השתא דכיון דלאו לענין להוציא מחזקה קאיירינן לענין הגט וכנ"ל לכן א"ש דל"ק קושיא הנ"ל משום דשפיר דמי האי גיטא לאבידה ולכן שפיר קשקלי וטרי הש"ס להחזיר גט אשה בסימנים א"א סימנים דאורייתא באבידה וכנ"ל וא"ש הכל ודוק

סימן נג

ואלה דברי בן המחבר הרב הגדול חריף ובקי מוה' חיים ארי' הלוי איש הורוויץ ני' בק"ק קראקא

הרמב"ם ז"ל פרק א' מהל' נערה הל' פסק וז"ל היתה בתולה זו אסורה על האונס וכו' מחיובי כריתות וכו' אם התרו בו לוקה ואינו משלם וכו' ואם אין שם התראה וכו' הרי זה משלם קנס והקשו עליו רבים מהאחרונים דדינו מתנגד לש"ס סנהדרין דף ע"ג ע"ב דקפריך התם הש"ס חטא אלו חייבי כריתות (פי' דמהאי קרא שמעינן דרודף אחר ערוה דחייב כרת עליה ניתן להצילו בנפשו) ורמינהו ואלו נערות שיש להן קנס הבא על אחותו וכו' הניחא למ"ד העראה וכו' אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה מא"ל (דהפגם והוצאת בתולים באין כאחד וניתן להצילו בנפשו ולמה ישלם קנס) ומשני הש"ס בכמה גווני במפותה או ביכולין להצילו באחד מאבריו ע"ש וא"כ קשיא למה סתם הרמב"ם ז"ל דאונס חייבי כריתות משלם קנס כמפותה ולא פרט דעסקינן כחד מאוקימתות דש"ס סנהדרין

ונלע"ד ליישב דבאמת יש להבין פרכת הש"ס דהתם ממתני' דכתובות לפי מה דאיתא התם שם בדף ע"ב ע"ב דלהרודף אף דלא בעינן שיקבל התראה מ"מ רק אז הותר להצילו בנפשו אם יזהרו אותו קודם ויאמרו לו דע שבן ברית וישראל הוא וכן פ' הרמב"ם ז"ל בריש הלכות רוצח וא"כ היה יכול ליישב כאן דבלא"ה ר' יוחנן הוצרך לאוקמי מתני' דכתובות כ"ה דלא תיקשי מאלו הן הלוקין דאיירי בלא התראה וא"כ ניקו נמי מתני' דכתובות דאיירי שלא היתה שם אזהרה כלל דהיא ישראלית וקרובתו ולכך חייב קנס דלא הי' לו דין דרודף ואין סברא לומר דכיון דאם הזהירוהו הי' דינו כרודף לכן אף בלא אזהרה פטור מלשלם כעין חייבי מיתות שוגגין פטורין מלשלם דהא אף שם אצטריך הקישא דחזקיה ופשיטא דאין ללמוד רודף משם דדין רודף ל"ה רק איסור שעה וכדאיתא בכתובות דף ל"ה ע"ש והי' נ"ל לכאורה לתרץ ע"פ דברי הריב"ש מובאים במל"מ סוף הל' חובל דהנרדף גופא רשאי להרגו חף בלא אזהרה וא"כ י"ל כאן דלדידה ניתן להצילה בנפשו לכן פריך הש"ס דנפטר באונס מן התשלומין אולם ז"א כיון דכל קנס דאונס ומפותה לאביה הוי א"כ הוי מיתה ותשלומין לזה ולזה חייב ועתוס' כתובות דל"א דאף לפי המסקנא אינו פטור רק ברודף דניתן להצילו בנפשו לכל העולם משא"כ הכא כיון דבלא התראה לא ניתן להצילו בנפשו רק להנערה גופה שפיר הוי מיתה לזה ותשלומין לזה וא"כ אכתי תקשי דנוקמי' למתני' דכתובות דאיירי בחייבי מלקות שוגגין בלא אזהרה כלל ולכן חייב בתשלומין

ונ"ל ליישב קושיא זו ע"פ דברי הראב"ד הובא בכ"מ בפ"ב מהל' נערה דבמאנס דמשלם גם צער דהדין דמשלם את הצער להנערה יהג' דברים אחרים משלם לאב דבצערא דגופה לא