בשמים ראש קטז

כלל ורק שבא זה בסימני' להוציא רק מחזקתו ש"ח דהרי גם בלאו הסימנים שנותן זה גם עלי' יש לספק כמו כן דלמא דידי' הוי ומחזיק המוצא למענו האבידה כמו שתאמר דלמא של חבירו הוי וא"כ אין לנו באבידה שום חזקת ממון שנאמר שיועילו הסימנים להוציא מחזקה ש"ח כמו בגט דבאו להוציא מחזקת א"א וגם אשר תאמר שכשיביא אידך עדים שוב לא יועילו להוציא מזה שהביא הסימנים גם ז"א באמת דשפיר יועילו העדים ברורים שיביא חבירו להוציא מזה ורק הסימנים לא הועילו רק כל זמן שלא יביא אחר עדים ששלו אזי מחזקינן ע"י הסימנים בחזקת זה שנותן הסימנים לתת האבידה לו וכן מבואר כ"ז היטב מדברי התוס' בש"ס חולין דף צ"ו ע"א ד"ה פלניא ושם תראה להדיא דרק כל היכא שאין מוחזק בו היא דמהדרינן ע"י סימנים אף אי סימנים דאורייתא משא"כ להוציא ממון מחזקת הבעלים לא מהני הסימנים ועש"ה ותראה שכל דברי אמת וצדק

אך כשאני לעצמי אומר אני בישוב הקושיא דנ"ל לומר להיפך דשפיר דמי האי גיטא להא דאבידה דמהדרינן בסימנים והיינו דניהו דכל עיקר שקלא וטריא של הש"ס דבעי סימנים דאורייתא למהדר גט אשה בסימנים ובלא"ה לא בעי למהדר גט אשה בסימנים משום דכל עיקר האבעי' של הש"ס מיירי ע"כ רק בהוחזקו שני יב"ש וגם שיירות מצויות דבלא"ה בליכא שיירות מצויות ורק הוחזקו שני יב"ש לחודא לית לן ספק ואמרינן כיון שיודעים אנו שזה אבד גט אין לחוש שמא גם האחר אבד גט כיון שאין שיירות מצויות כמבואר להדיא בתוס' ב"מ דף י"ח ד"ה והיא וע"כ הש"ס דבעי סימנים דאורייתא מיירי בהוחזקו וגם שיירות מצויות דאז ה"ל ספק מגורשת וכן מבואר ביאור זה להדיא למעיין בהרמב"ם פ"ג מה' גירושין הלכה י' י"א ומעתה לפ"ד התוס' בכתובות דף כ"ג ד"ה תרוייהו בפנוי' קמסהדי שכתבו בזרק ספק קרוב לו ספק קרוב לה דכיון דודאי זרק לה הקדושין או הגירושין לית לן למימר תו אוקמה אחזקתה ועיין בפנ"י בחדושיו לגיטין דף כ"ח שהביא מדברי התוס' בכתובות הנ"ל וגם הוכיח בראיות ברורות דכל היכא שהספק הוי בהקדושין או בהגירושין עצמם אזי אמרינן דאתרע חזקתה הראשונה וע"ש ומעתה הרי ה"נ ע"י שיתן לה הגט זה גם בלאו תועלת הסימנים דאורייתא הוי ספק מגורשת כמ"שכ הרמב"ם הנ"ל הרי כיון דודאי נתן לה הגט ורק שספק על הגט גופא הרי אתרע חזקה של הא"א שהי' לה מעיקרא והוי רק ספק לנו ע"י גט זה על החזקה גופה אם זה גט והיא בחזקת פנוי' או אינו גט והיא בחזקת א"א וא"כ ה"ל ממש דומיא דאבידה שספק לנו על החזקה גופה של הממון אם תופס המוצא בשם בעל אבידה אחר והוי בחזקתו או בשם זה הבא לפנינו ואומר שלו היא ולכן עתה כדאמרינן דגלתה רחמנא לן גבי אבידה דמהני הסימנים להחזיק הממון בחזקת זה הנותן הסימנים ממילא אף דהוי חזקה זו ספק שמא של האחר הרי דמהני כ"כ נמי יועילו הסימנים לענין גט אשה להחזיקה לודאי מגורשת דאין ה"נ אין לה חזקת א"א דמעיקרא דכבר אתרע חזקתה ול"ה רק כספק השקול אם היא בחזקת פנוי' דהוי הגט גט גמור או אינה רק בחזקת א"א דל"ה הגט גט וע"ז שפיר מהני הסימנים לאגלויי באיזה חזקה היא עתה כמו גבי אבידה אך כ"ז ביארתי לישב דברי הש"ס מקושיא הנ"ל אליבא דדברי הרמב"ם ז"ל שהבאתי

אך דעת התוס' בש"ס בב"מ דף כ' ע"ב ד"ה איסורא אינו כן שכתבו דמדאורייתא ל"ח לשני יב"ש ורק דהחשש מדרבנן משום לעז וע"ש וא"כ לכאורה לפ"ד התוס' הנ"ל צריך להבין דברי הש"ס דב"מ דמאי קמבעי' להו התם אי סימנים דאורייתא ונפ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים וכן הא דב"מ דף י"ח ע"ב דרבה בר בר חנה אירכס לי' גיטא בי מדרשא וכו' אמר לא ידענא אי משום סימנים וקסברו סימנים דאורייתא אהדרוה נהלי וכו' ולפ"ד התוס' כיון דליכא רק חשש לעז מדרבנן הרי גם אי הוי סימנים דרבנן נמי מהני כיון דל"ה רק חשש דרבנן

אך נראה בישוב הדברים דהנה עוד דקדקו על פי' רש"י דפי' התם על הא דקאמר לאהדורי גט אשה בסימנים שאבוד מן השליח המביאו וכן פי' בהאי דרבה בר בר חנה ע"ש דקשה מ"ש שליח דנקט רש"י ז"ל דוקא דהרי גם באבוד מהבעל עצמו ג"כ איכא שקלא וטרי' זו אי סימנים דאורייתא לאהדורי לי' גיטו בסימנים ועיין בדבריהם אך לפעד"נ לישב כל זה בחדא מחתא דנ"ל לחדש דלפ"ד התוס' בריש גיטין ד"ה אם יש עליו עוררין שכתבו במצא שטר שאין בו אחריות ה"ט דלא יחזיר כיון דאתרע בנפילתו ולוה טוען מזויף אין לגבות בו מן הדין אפי' ימצא עדי קיום דחיישינן דלמא זיופי זייף וחתים ורק דאי ליכא לוה קמן כשהמלוה מצא עדי קיום מחזירין לו ואם הדר אתי לוה וטען מזויף תו לא מהמנינן לי' כיון דהוחזק בהיתר מקודם לכן וע"ש ולכן