בשמים ראש קיד

זו כיון דהשליחות נתבטל משום העבירה שלשבת נמצא דממילא אין כאן שליחות גם לענין הטביחה אך באמת דלא דמי הא כלל לקדושין דבכאן ל"ש גם ללישנא דאי בעי עבד שכתבנו בטעמא דיצא וקדש לי אשה גרושה שכ' התוס' דהשליחות בטיל דרק התם אין לומר בשום פנים שיתקיימו הקידושין אצל המשלח מבלי שיעבור עלי' נמי בלאו דלא יקח כשיבעל אח"כ ולכן ליכא לחלק ולומר דרק העבירת לא יקח לא עשה המשלח על המעשה השליח אבל לענין הקידושין השליחות יתקיים ויתקיימו הקידושין דהרי הא בהא תלי' דאם איכא קידושין ע"כ איכא ממילא עבירה של לא יקח משא"כ בהאי פסקא דמל"מ לפ"מ שביארנו דברי התוס' ללישנא דאי בעי עביד שפיר אית לן למימר דניהו דהמשלח לא עבר על מעשה השליח על עבירת השחיטה בשבת דלענין עבירה של שבת לא אמרינן שלוחו כמותו מ"מ לענין הטביחה לחייב ד"וה דגלי קרא דיש שלד"ע ושלוחו כמותו לענין זה שפיר נתקיים השליחות וחשוב כעשה הוא גופו עבירת הטביחה וא"כ פסקא דמל"מ ע"כ רק דיתבטל השליחות מדין אעל"מ אבל כיון דכבר כ' המהרי"ט הבאתיו לעיל דבשחיטה בשבת דרק היום גורם להאיסור ל"ש אעל"מ שפיר כ' זקני הגאון דלא קיימא פסקא זו דמל"מ להלכה וכמו שהוכחנו למעלה נמי דע"כ ל"ל להרמב"ם זה וגם נתבאר לפ"ד גם בהאי גיטא בע"כ שנשתלח ע"י שליח כיון דמדינא מהני גיטא בע"כ ע"י שליח כמבואר בגיטין דף יוד לכן אמרינן דאף דלכאורה גם כאן עבירת המשלח מתלי תלוי בהאי גיטא דאם נימא דע"י השליח לית עבירה להמשלח א"כ ע"כ מוכרח אתה לומר נמי דל"ה גט ע"י שליח דאי הוי גט הרי גירש בע"כ ועבר המשלח על החר"ג כמו שאמרנו לענין קידושין דמש"ה לא יתקיימו הקדושין אצל המשלח דאם יתקיימו הרי ע"כ קעבר המשלח על לאו דלא יקח וכיון דאמרינן דע"י שליח ל"ש עבירה ממילא דליכא קידושין גבי גרושה לכהן ע"י השליח וא"כ ה"ה נמי בגט בע"כ נימא נמי דע"כ מוכרח להיות הגט בטל אך באמת החילוק מבואר לעיני כולם דל"ד לקידושין דשאני גט דמצד עצם הגט מדינא ע"י שליח בע"כ הוי גט כנ"ל ורק מה שיש איזה איסור מחוץ על הגט אין בכח איסור זה לבטל הגט שמדינא בעצם קיים דרק בקידושין דחייבי לאוין הנ"ל הוא דאמרינן דע"י שליח אין מציאות להתקיים קידושין אלו לפי שהקידושין חלין בעבירת לא יקח וכיון דלא יכול לעבור ע"י שליח ע"כ אין לקיימם ע"י שליח כלל משא"כ לענין גט בע"כ שמדינא קיים הגט בע"כ ע"י השליח ורק שר"ג הטיל חר"ג עליו א"כ מפני שהוא לא יכול לעבור עליו ע"י השליח לא נתבטל הגט דמדינא קיים דאטו אם נשבע אדם שלא יגרש אשתו נימא נמי דגט זה שנשתלח ע"י השליח יבטל ובודאי דהוי גיטא ורק שעבירת החר"ג ממילא חופף עליו כיון שנתקיים הגט בע"כ בידו מ"מ כמובן

וגם ביארנו כבר דגם משום טעמא דאי עבד ל"מ אף א"נ דקיי"ל כרבא ל"ש בגט בע"כ ע"י שליח לבטל דאין שייך לומר בי' אי עבד ל"מ מפני טעמים שביארנו

סימן נא

ועוד דבר א' לי להציג מה שאמרתי על דרך החידוד בביאור עוד דברי התוס' דב"מ הנ"ל שכ' לתרץ דנפ"מ לרבא דאי יש שליחות חלין הקידושין ואי אין שליחות אין חלין הקידושין והוא דבאמת גם דברי התוס' בתחלת הדיבור שם שכ' על הא דכהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה והקשו בתוס' אפי' אמר לכהן נמי ותירצו דכהן מקרי בר חיובא הואיל ואם מקדשה לעצמו חייב אבל ישראל לא מקרי בר חיובא ודברי התוס' תמהו עליהם גם בנוב"י שם שכ' דכהן מקרי בר חיובא לפי שאם מקדשה לעצמו חייב הרי כיון דהשתא לדידי' ליכא איסורא ול"ש דברי הרב וכו' מה ענין דכתבו כיון דאי מקדשה לעצמו חייב לענין דמש"ה יהי' מקרי בר חיובא דמ"ש איהו מישראל לענין זה דבר חיובא כיון דל"ש דברי הרב וכו' אצלו כעת ועיין בדבריהם ולפעד"נ דהנה בתחלה רציתי לישב לכאורה קושית התוס' מה שמקשים דאפי' אמר לכהן נמי עפ"מ שנודע מה שכ' בעל הנוב"י מ"ת ס"ע שהקשה דהמקדש אשה ע"י שליח להולכה היכי מהני הקידושין והא הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים שהרי שוב אין אדם אחר רשאי לזכות באשה זו לקדשה לנפשו דנעשית א"א ותירץ דמטעם מגו דזכי לנפשי' וכו' הוא דמהני הקידושין ולכן כ' דכשהאשה ערוה אצל השליח י"ל דאין יכול לקדש האשה זו ע"י השליח ושם בנוב"י מ"ת נראה דקאי הכי לדינא וע"ד ומעתה לפ"ז מיושב שפיר קושית התוס' דכשמקדש הכהן להגרושה ע"י שליח כהן לא מהני הקידושין דהוי לי' תופס לבע"ח וכו' דל"ש מגו דזכי לנפשי' אצלו משא"כ בשליח ישראל שפיר שייך מגו דזכי לנפשי' וכו' אכן שוב נתישבתי דיש לכוין גם הדברים בדברי התוס' בתירוצם והיינו לפ"ד הפנ"י בש"ס כתובות