בשמים ראש קיג

מעשה שלוחו מועיל כאלו הוא עשה עבירת הקידושין א על לאו לאו דלא יקח וכו' אלא ד"ל לכאורה דה"ט כיון דהמשלח כבר עבר בעת נתינתו הכסף קידושין להשליח ושלחו לקדש לו אשה גרושה על מעשה ההוא גופה הוא עבר מעיקרא משום לא יקח לפי שעי"ז נתקדשה אליו הגרושה ועבד איסורא במעשה גופא המשלח ומעתה יתחייב שפיר של עבירת לא יקח ואולם כל זה הוא רק שייך גבי שליחות כעין חצר דבע"כ מותיב בה אז שפיר שייך לומר דחשוב מעשה דבעל החצר שהגניבה בתוכה מה שנעל בעדה גמר מעשהו מעשה העבירה וכמו שפי' רש"י וה"ל כמו שמצינו דקאמר בכתובות דף ל"א גבי זורק חץ וקרע שיראין בהליכתו דכיון דאי בעי לאהדורי לא מצי מהדר הוי כאלו עשאו מעיקרא בשעת זריקה כל המעשה של קריעת השיראין ולכן פטור וע"ש באס"ז וא"כ ה"נ גבי חצר כיון דאחר שנעל אין אנו מספקין שישנה החצר שליחותו כיון שאין ביד החצר לשנות א"כ הרי עשה המשלח מיד במה שנעל את כל העבירה וכן נראה לומר בהאי שכ' התוס' בב"מ התם בד"ה אי בעי לא עביד דכיון שאין השומר יודע שהוא גנוב לכן ה"ל כחצר דבע"כ מותיב בה ע"כ נלע"ד נמי להבין דבריהם לפי דרכינו דבאמת בכל מקום ששלח המשלח לעבירה כמו בצא וקדש לי אשה גרושה וכדומה אית לן ג"כ למימר דעשה העבירה במעשהו ששלחו להשליח כיון שעי"כ נתקיימו הקדושין הרי עבר בשעה ששלחו ונתן בידו הכסף לקדש לו אשה גרושה ושוב כשיקדשה השליח הרי עבר המשלח מעיקרא משום לא יקח וכו' כיון דהוי נמי דומיא דחצר דלית לספק שלא יעשה השליח כפי ששלחו דחזקה שליח עושה שליחותו וא"כ להוי נמי כחצר דבע"כ מותיב בה דאמרינן שע"י שאין ספק לנו שלא יעשה החצר שליחותו הרי פעל ועשה המשלח את כל העבירה מעיקרא בשעה שנעל ה"נ הרי כיון דחזקה שליח עושה שליחותו נימא נמי דכבר עבר הוא גופו העבירה בשעה ששלחו ואולם כבר כ' התוס' בש"ס גיטין דף ס"ד דאפי' לרב ששת דאית לי' דאפי' בשל תורה סמכינן לקולא אחזקה שליח עושה שליחותו זהו רק כשלא יעשה שליחותו יבא המשלח לידי עבירה וכו' ע"ש וא"כ אינו דין כשיכול המשלח לבא לידי עבירה ע"י שיעשה שליחותו השליח בכה"ג בודאי דליכא בשום צד לומר החזקה שליח עושה שליחותו וכיון שכן זהו רק שייך היכא דשליח לא ידע שהמשלח יבא לידי עבירה דשייך לומר שפיר דה"ל כמו חצר דבע"כ מותיב בה כמש"כ התוס' בב"מ כיון דבכה"ג בשלא ידע השליח שהמשלח יכול לבא לידי עבירה שפיר אמרינן דה"ל בשעה שעשאו לשליח כאלו עבד העבירה כיון דהשליח דחזקה שליח עושה שליחותו וה"ל שפיר כחצר דבע"כ מותיב בה שכתבנו בטעמא שהרי החצר בודאי לא ישנה ועשה העבירה מעיקרא כשנעל בעד הגניבה וה"ה כאן חזקה שליח עושה שליחותו ובודאי לא ישנה מכפי ששלחו ולכן שפיר כ' התוס' דבכה"ג כשהשליח שומר לא ידע שהוא גנוב דהרי המשלח עבר בזה שעשאו שליח כנ"ל משא"כ גבי כהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דל"ש כאן חזקה שליח עושה שליחותו דאדרבה הרי יכול המשלח לבא לידי עבירה של לא יקח ע"י הקידושין וכיון דלא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו הרי המשלח בשעה שעשאו שלוח לא עשה העבירה כיון דאין אומרים שהשליח יעשה בודאי שליחותו ול"ה כחצר בע"כ מותיב בה וביד השליח לשנות ואי בעי עבוד דבכה"ג לא חשוב המעשה שעשאו לשליח לעבירה וא"כ שוב כשיעשה השליח הקידושין ה"ז המשלח אינו עובר על מעשה השלוח להיות כמותו דבמקום עבירה לא גלי רחמנא להיות שליחו כמותו לעבור ע"י אם לא יעשה הוא גופי' האיסור ולכן השתא א"ש דגם אי נימא דאפי' במקום השליח מ"מ גלי רחמנא דחלולין הוא עושה וכו' ול"ש אי עבד לא מהני מ"מ ללישנא דאי בעי עביד הרי ע"כ דנתבטלו הקידושין שע"ו השליח מטעם זה כיון דע"י דנימא דהוי קידושין למשלח הרי ע"כ מוכרח אתה לומר שעבר המשלח על הקידושין משום לא יקח וכו' כשיבעל אח"כ וזה א"ר ע"י שליח ולכן ע"כ דל"ה הקידושין קידושין להאי לישנא משא"כ ללישנא דבר תיובא דלית לי' סברא הנ"ל דאו בעי עביד אמרינן כיון דרק השלוח לאו בר חיובא שפיר מהני הקידושין אף לרבא מטעם דגלו רחמנא חלולין הוא עושה וכו כמו שאמרו בתמורה דאי עבד מהני ואפי' ע"י שליח אין חילוק

והנה מה שהביא זקני הגאון על האי דשליחות לדבר עבירה דהשליחות בטיל בזה"ל דלא קיי"ל כפסקא דהמציא המל"מ וע"ז צווח בעל נוב"י ככרוכיא דלא מצא זה במל"מ אני פליאה דהרי זה מפורש נאמר במל"מ בפ"ג מה' גנובה ה"ו שכ' בעשה שליח לשחוט בשבת וכן עשה השליח דהרי הגנב פטור מדו"ה מטעם דהרי מה שנתחייב הגנב ע"י שחיטת השליח חידוש היא דגלי רחמנא דיש שליח לדבר עבירה בטביחה ומכירה ואולם כשנתערב עוד איסור של שבת פשיטא דלגבי איסור השבת דאין שלד"ע ה"נ לענין הטביחה לא נעשה שליחו עכ"ל והשתא היכי תולה המל"מ הא בהא דהרי אף דלענין שבת אמרינן דאין שלד"ע לענין שלא להתחייב המשלח משום מלאכת שבת של השליח אבל לענין הטביחה למה לא יתקיים השליחות שפיר הרי ע"כ דקים לי' להמל"מ סברא