בשמים ראש קיב

בו רבו וא"כ כיון דא"א להשחרור דמהני להתירו בבת חורין וכדומה מבלעדי זכות החירות דאי לאו החירות ל"ה זכות להעבד והוי מהני החזרה של רבו ול"ה שחרורו שחרור וא"כ כיון דאצטרך ע"כ לגוף השטר שחרור לקיומו לסילוק השעבוד של האדון בכה"ג ה"ל כנעשה באיסור גם גוף השטר שחרור ול"ש סברת המקנה הנ"ל ולפ"ז אכתי כאן בתן שטר שחרור זה לעבדי יש לומר לכאורה דתיקום קושית זקני הנ"ל דאמאי לא נימא דהשליחות בטיל דאין שליח לדבר עבירה ולא יתקיים השחרור

והמחוור בעיני לומר דגם כאן גבי השחרור שייך החילוק שכתבנו לעיל בענין אי עבד לא מהני כמו שחילק גם הט"ז שהבאתי שם כיון דכ' הר"ן בהאי מעשה דר"א ששחרר עבדו וכו' בשם הי"מ דלעולם בהם תעבודו הוי רק מטעם לא תחנם ובמקום מצוה שרי וא"כ כיון דאיכא רק שום צד דהשטר שחרור שרי לגמרי הרי כיון דאין האיסור תלוי בגוף השחרור בזה ל"ש אי עבד לא מהני כנ"ל ומעתה סרה בזה כל הקושיות הנ"ל שהקשו משחרור

אך הנה כל זה אמרנו כי הלכנו בשיטת זקני שכתב בטעמא של התוס' בב"מ דהשליחות בעיל מטעם אי עבד לא מהני אך לולי דברי זקני הי' נלפע"ד להבין דברי התוס' בב"מ הנ"ל באופן אחר ואשר בהיות כן יתבאר גם כן דאין לפסוק בההיא גיטא בע"כ דאשתלח ע"י השליח דיבטל מכך דברי התוס' כפי שאבאר דלפע"ד א"א לפרש דברי התוס' דהשליחות בטיל מטעם הנ"ל דרק בי' גופו הוא דגלי רחמנא דאי עבד מהני דחלולין הוא עושה ואין עושה ממזרים משא"כ ע"י שליח דלא גלי קרא אמרינן אי עבד ל"מ דבראשון ק"ל מ"ש ללישנא דבר חיובא דמהני השליחות בכהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דלא אמרינן אי עבד ל"מ כיון שע"י שליחותו קעבד המשלח לאיסורא נימא נמי כיון דלא גלי רחמנא ע"י שליח יבטלו הקידושין מטעם אעל"מ גם להאי לישנא דמ"ש ועוד שנית דהרי באמת קשה סוגיא דתמורה דפריך על רבא דס"ל דאי עבד ל"מ והרי אלמנה לכ"ג דאמר רחמנא לא יקח וכו' הרי כיון דס"ל לרבא דלא אסרה רחמנא רק בקידש ובעל וא"כ בקידושין לחודא ליכא איסורא והיכי נימא דאי עבד ל"מ ומאי פריך הש"ס דלא יהי' הקידושין חלין אבל מוכרח בזה תירוץ בעל המקנה בקידושין דף ע"ח סוף ד"ה רבא אמר ע"ש שהקשה זה ותירץ היטב דבאמת הא דס"ל לרבא קידש ולא בעל אינו לוקה הוא רק לבתר דמסיק הש"ס בתמורה התם הא דחלולין הוא עושה ואינו עושה ממזרים הוא דאמרינן דס"ל לרבא דקידש ולא בעל ליכא איסורא הא אי לא"ה לפי הס"ד דמקשה דל"ה ידענא עוד מהא דחלולין הוא עושה וכו' הוי אסורי לרבא ול"ה תפסי הקדושין מטעם אי עבד ל"מ ורק השתא כיון דאין הולד ממזר ע"כ דאין לרבא איסור בקידושין לחודא רק בקידש ובעל וע"ש ומעתה כיון דהתוס' בב"מ מקשים להדיא לפ"מ דמסיק הש"ס בתמורה וקים לן דלרבא ליכא איסורא בקידש ולא בעל א"כ היכי שייך לפרש דהשליחות א מטעם אעל"מ הרי כיון דבקידושין לחודא ליכא איסורא לרבא היכי שייך כל מלתא דארל"ת אי עבד ל"מ

אבל נלע"ד הקלושה לומר דלאו מטעם אעל"מ כ' התוס' דב"מ דהשליחות בטיל ללישנא דאי בעי עביד ורק מטעם אחרינא והשתא ממילא אף גם אי קים לן כרבא בהא דאי עבד ל"מ מ"מ כיון דלאו מטעם זה היא דכתבו התוס' דנתבטלו הקידושין יתבאר לנו נמי הא דל"ש בשליחות גט בע"כ נמי לומר דלבטל השליחות ואף לפ"ד התוס' דב"מ והיא דמטרם נבין היא גופא ללישנא דאי בעי עביד וכו' דאמרינן דמטעם אי בעי עביד אף דאין הישראל בר חיובא מ"מ אין שלד"ע בכהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה וטעמא מאי דבשלמא לאידך לישנא דבר חיובא אמרינן שפיר היכא דהשליח בר חייבא כיון דדברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין ע"כ ה"ל לשמוע דברי הרב והשליח חייב אבל להאי לישנא דאי בעי עביד וכו' צריכין אנו להבין דלמה מגרע לנו הא שביד השליח להשיב אחור ידו מלקיים השליחות לענין שליחותו של המשלח דנימא דהמשלח פטור אך נראה דביאור הענין כך הוא דבאמת כל ע נין השליחות של אדם דהוי כמותו ילפינן לה מתרומה דכתיב גם אתם לרבות שלוחכם ומעתה ליכא למימר רק במלתא דהיתירא דומיא דתרומה במקום דבעינן שיעשו הבעלים אמרינן דגלי רחמנא דשלוחם כמותם וה"ל כאלו עשאו הבעלים עצמם משא"כ אצל עבירה דלא גלי קרא שפיר אמרינן דאינו עובר האדם רק כשעושה העבירה איהו גופו ולא ע"י שלוחו דבזה לא אמרינן שלוחו כמותו שמעשה עבירת שלוחו יהי' כאלו עשה הוא זולת במעילה וטביחה וכי"ב דגלי קרא דישלד"ע דשלוחם כמותם משא"כ בעלמא דלא גלי לא אמרינן שיעשה עבירה במעשה שלוחו דהתורה לא הקפידה רק על האדם עצמו שהוא גופא לא ליעבד איסורא ומה שיעשה שלוחו ל"ח כאלו עשה עצמו ולפ"ז בהאי דצא וקדש לי אשה גרושה לא הי' מהראוי להיות