בשמים ראש קיא

בטעות היה לא מהני תו זכייתו אח"כ

ואמינא עוד בישוב קושית בני הנ"ל די"ל דל"ד לשור הנסקל שהוזמו עדיו דל"ה התם כהפקר בטעות משום דאע"ג דנמצא אח"כ דהוזמו מ"מ עד שלא הוזמו נתיאשו בעלי' מהשור לגמרי משום דהזמה לא שכיחא כמו שמצינו בכ"ד משא"כ כאן גבי ר"ג כיון דכל עיקר היאוש ל"ה רק ע"י שסבר דיצא לחירות בסימת העין ונמצא כשנתגלה אח"כ דאין בדבריו כלום הרי היאוש הי' בטעות גמור ואינו דומה ליאוש דאבידה

ומעתה לפי כל הני תירוצים שישבתי לקושית בני ני' תיקו קושית הגאון מוה' עקיבא איגר לדוכתא דהרי הכא גבי משחרר עבדו נמי ליכא למימר דס"ס גם אי עבד לא מהני הרי הוא יצא לחירות מטעם שנתיאש מהעבד ע"י שחרורו דה"נ כיון דל"ה היאוש כי אם לגבי העבד ל"מ לצאת לחירות הסילוק בעלמא והמתנה להעבד בלי שטר וגם לאידך התירוץ גם הכא ל"ש לומר שכבר קנה העבד את עצמו מההפקר דהכא נמי דמי לההוא עובדא דר"ג דה"נ העבד לא כוון לזכות בעצמו בתורת קנין וזכיי' דסבר שהוא משוחרר ע"י השטר וגם זה י"ל שהיאוש הוי בטעות לפי שסבר ששחררו בהשטר וכיון דל"מ שחרורו מטעם אעל"מ ממילא דהוי ההפקר בטעות כמש"כ וגם מובן דגם קושית זקני הגאון הנ"ל בההוא דתן שטר שחרור זה לעבדי ממילא נמי לדוכתא הוסב דל"ש התירוץ שכתבנו לעיל מכח טעמים אלו

אולם אמרתי דיתישב בטוב קושית הגאון מוה' עקיבא איגר וגם קושית זקני הגאון הנ"ל עפ"מ שראיתי במקנה דף מ"ב סוף ד"ה דברי הרב ודברי התלמוד שהקשה שם קושית זקני בהא דמהני בשולח שטר שחרור ע"י השליח אף דהוי שליחות לדבר עבירה ולא אמרינן דהשליחות בטיל וכ' לחלק דהתם עיקר עבירה מה שאינו עובד עמו דכתיב לעולם בהם תעבודו כמש"כ התוס' בגיטין דף ל"ח בד"ה כל המשחרר דכשאינו יכול להשתעבד עמו ליכא איסורא בכתיבת גט שחרור ולכן יש לומר דאין בכה"ג משום שליח לדבר עבירה כי העבירה שאינו עובד בו עושה האדון בעצמו ובגט שחרור אין איסור וע"ש ומעתה תו ל"ק קושית הגאון הנ"ל כיון דאין האיסור בגוף השטר רק במה שאינו משעבד בהעבד וא"כ מה"ט ל"ש לומר תו דנבטל השטר שחרור מטעם אי עבד לא מהני ממילא דל"ק נמי קושית זקני הנ"ל מטעם זה גופא

אלא דלפע"ד אי בעינא אכתי יכולני לומר דאצתמד קושית זקני הגאון הנ"ל ואף לפי החילוק של המקנה והוא דהנה לכאורה קשיא לי בקידושין דף כ"ב דתנן התם וחכמים אומרים בכסף ע"י עצמו ובשטר ע"י אחרים וע"ש בתוס' לקמן בדף כ"ג בד"ה מהו שפי' ההוא ובשטר ע"י אחרים דבתורת שליחות קאמר שהעבד עושה שליח לקבל גיטו מיד רבו וגם ר' אלעזר משני התם למתניתין ומוקי להאי ובלבד שיהי' הכסף משל אחרים דמיירי כגון דאקני לי' אחר מנה על מנת שתצא בו לחירות וע"ש ולכאורה ר' אלעזר היאך ישנה האי בשטר ע"י אחרים שפי' ע"י שליח העבד וכדמסיק באמת הש"ס לר"ש בן אלעזר דמ"מ שליח מצי משוי כיון דשייך בגיטין וכיון דשלש מחלוקות בדבר לר"ש בן אלעזר בשטר רק ע"י אחרים ולרבנן בין ע"י עצמו בין ע"י אחרים ובתורת שליחות כפי' התו' הנ"ל לרבי אלעזר קשה כיון דאית לר' אלעזר בש"ס גיטין דף כ"ג דאין בעבד כנעני דין שליחות דדריש מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל יצא עבד כנעני דאינו ישראל ואין שליחות לעכו"ם וע"ש וא"כ לדידי' היכי מהני בשטר ע"י אחרים בשליחות העבד לרבנן ולר"ש בן אלעזר והא אין שליחות לעכו"ם אולם אמרתי דהא לא קשיא לפ"ד התו' בכתובות דף י"א שכתבו גבי גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד דכיון דבהך זכיי' נעשה ישראל ל"ש גבי' אין זכיי' לעכו"ם וא"כ ה"נ הרי כיון דע"י שליחות זה שמקבל השליח גיטו מיד רבו נעשה העבד ישראל לכן מהני השליחות שפיר וגם עיין בתוס' גיטין דף י"ג ד"ה עבדא שכתבו דה"ט דהוי זכות ולרבנן אינו יכול לחזור בו דאף דעבדא בהפקירא ניחא לי' דלפי שהוא משועבד ורשות אחרים עליו לכן גדול לו הזכות של שחרור משל הפקירא ע"ש ולפי זה נחזה אנן בההוא דתן שטר שחרור זה לעבדי דאף שכתבנו דלדעת הרמב"ם לא מהני השחרור רק כשיגיע השטר ליד העבד ורק משום דזכות היא לעבד מהני לענין דאינו יכול לחזור בו כנ"ל ולכן אם יחזור בו רבו קודם שיגיע השטר שחרור לידו בודאי דהוי שחרורו שחרור גמור ונמצא ע"י מה באמת מהני הזיכוי להעבד דהיא מטעם שליחות לענין שא"י רבו לחזור בו אף דאין זכיי' לעכו"ם הוי רק ע"י השחרור שנעשה ע"י זכיי' זו שא"י רבו לחזור העבד משחרור ונעשה ישראל גמור וכן השחרור מהני רק ע"י הזכיי' דזכות היא לו מה שיצא לחירות ונסתלק ממנו שעבודו לכן מהני השטר שחרור אע"ג דחזר