בשמים ראש קי

עבדו עובר בעשה היכי חייל השחרור דנימא אלע"מ כיון דאיכא איסור עשה בנתינת השטר שחרור לעבדו ונימא דל"ה שחרורו שחרור ובתחלה רציתי לתרץ דבאמת עיקר האיסור היא העשה דלעולם בהם תעבודו ומה שנסתלק ע"י השחרור העבדות זהו איסורו ומעתה לפ"ד התוס' בריש תמורה גבי צורם אוזן בכור שכ' דאם נפל המום ממילא הוי שרי א"כ אמרינן אי עבד מהני ופי' דבריהם דבאמת גם אי נימא לא מהני הוי כאלו נפל המום ממילא הרי נמי שרי דלא גרע דאי עבד ל"מ מאילו נתהוה המום ממילא ומעתה אינו דין הכא לא מבעי' אי שמואל לשיטתו דס"ל דהמפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ ג"ש הרי כיון שהוא שחרר העבד ע"י השטר שחרור הרי סילק שעבודו מעליו ונתיאש ממנו ואף אם תאמר דאעל"מ מ"מ הרי הוא יצא לחירות ע"י שסילק שעבודו מעליו ונתיאש ממנו כמו גבי נתיאשתי מפלוני עבדי דיצא לחירות דיאוש מטעם הפקר בעבד ועיין פנ"י שם ואף גם למ"ד דהמפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור מ"מ כיון דאף א"נ דנימא דלא מהני השחרור הרי מ"מ הוא יצא לחירות ואינו משעבד עמו עוד ועבר מ"מ על העשה דלעולם בהם תעבודו והרי ידוע מה שכ' המהרי"ט גבי שוחט בשבת דל"ש אי עבד ל"מ כיון דס"ס גם א"נ דלא מהני קעבד איסורא דשחיטה בשבת לכן אמרינן אי עבד מהני ושחיטתו כשירה וה"ה כאן הרי גם א"נ לא מהני מ"מ ס"ס איסורא דקעבד עבד דעבר על העשה דלעולם בהם תעבודו כיון דכבר יצא לחירות ואינו משתעבד עוד עמו ע"י שנתיאש והוי הפקר ויצא לחירות וא"כ כיון דגם א"נ לא מהני ס"ס לא יתוקן האיסור לכן שפיר מהני השחרור כן רציתי לומר לכאורה ואשר בזה גם קושית זקני הנ"ל מתיישבת דהרי כ' בטעמא דהשליחות בטיל לדבר עבירה מטעם אעל"מ והכא גבי שחרור העבד ל"ש אעל"מ מטעם הנ"ל ואולם נתישבתי דהא לא ניתן להאמר

ואקדים מה שהשבתי לכבוד בני הרב החריף מוה' חיים ארי' הלוי נ"י לקראקא על דבר קושיתו שהקשה במכתבו אלי בההוא דש"ס ב"ק דף ע"ה דאיתא התם מעשה בר"ג שסימא את עין עבדו וכו' א"ל לר"י אי אתה יודע שטבי עבדי יוצא לחירות וכו' א"ל אין בדבריך כלום שכבר אין לך עדים ע"ש וקשיא לי' דלפ"ד ר"ג שסבר שיצא לחירות וא"כ כבר נתיאש ממנו ר"ג וא"כ מ"מ יצא לחירות דה"ל כמו מפקיר עבדו דיצא לחירות ולשמואל א"צ גט שחרור ואין לומר דה"ט דלא מהני ההפקר דבטעות הפקירו א"כ מ"ש משור הנסקל שהוזמו עדיו דאמרינן כל הקודם זכה עכ"ת קושיתו

והנה בראשון נלע"ד לישב בפשיטות עפ"מ שכ' התוס' ב"ק דף ס"ט ד"ה כל דכיון דהיאוש ל"ה אלא לגבי גזלן הוי רק כמתנה ול"ה הפקר לפטרו מן המעשר וע"ש וגם הנה כ' התוס' שם בגיטין דף ל"ח ד"ה המפקיר דלא מהני לשון מתנה בעבד בלא שטר ורק הפקר דלכ"ע מהני לשמואל בלא שטר ע"ש ומעתה תו ל"ק גבי ר"ג דל"ה היאוש רק לגבי העבד לחודא שסבר שיצא לחירות ע"י שסימא עינו וכיון דל"ה היאוש רק כלפי העבד ל"ה כמו נתיאשתי מפלוני עבדי דהפקרו לכל אבל הכא דרק לגבי העבד ל"ה היאוש רק כסילוק וכמתנה בעלמא להעבד דלא מהני בלי שטר כדברי התוס' גיטין הנ"ל

והשבתי לו עוד די"ל דבאמת צריכנא להבין דברי הש"ס בכריתות דשור הנסקל שהוזמו עדיו דאמרינן דכל הקודם זכה ואמאי ל"ה הפקר בטעות והיכי הוי הפקר ומהני זכיית האחר אך הנה כ' הר"ן בש"ס נדרים דף פ"ה לענין האוסר פירותיו עליו דהביא דברי הרשב"א דאחרים יכולין לזכות בהם וא"י לעכב עליהם ולענין אם נשאל אח"כ על נדרו אם יכול לחזור ולתבוע מיד הזוכים כתב שם וז"ל לפי שמשעה שאסרו על עצמו הפקירו וכל שזכה בו אחר קנה כזוכה מן ההפקר ואע"פ שאיסורו הלך ע"י שאלה קנין ממונו של זה אינו בטל ע"י השאלה ע"כ הרי לנו לעינים דאף דחכם עוקר הנדר מעיקרו ומוצא פתח לנדרו שאין התחלה לו מעיקרא ואשתכח דהנדר מעיקרא הי' בטעות וממילא דהוי הפקרו בטעות מ"מ אמרינן כיון שכבר זכה בו זה ובשעה שזכה הי' זכייתו כדין תו לא מפקינן מזה שכבר זכה ומעתה ה"נ בשור הנסקל אף גם עתה אחר שהוזמו עדיו אע"ג דנמצא דהפקרו הי' בטעות מ"מ שפיר קאמר הש"ס בדקדוק לשונם כל המחזיק בו זכה אף שנמצא אח"כ שהי' בטעות מ"מ כיון שכבר החזיק בו וזכייתו אז בשעתא שזכה הוי זכיי' גמורה תו לא נפקע ממנו והלכך לא קאמר הש"ס לשון הרי זה הפקר רק כל המחזיק בו זכה כנ"ל וגם איתא בש"ס יבמות דף נ"ב דהעודר בנכסי הגר וסבר ששלו לא קני כיון שלא נתכוין לקנותו מן ההפקר ועיין היטב תוס' ב"ב דף נ"ד ד"ה אדעתא ומעתה הכא בעובדא דר"ג מה נאמר דהעבד זכה בעצמו מטעם דהוי הפקר הרי כיון שלדעתו הי' משוחרר בלי שום דבר מצד שסימא את עינו נמצא זכה כבר זכיי' גמורה דהרי לא נתכוין העבד לזכות בעצמו דסבר שהוא משוחרר מעצמו של ר"ג ועתה כיון דנתגלה הדבר דההפקר של ר"ג