בשמים ראש קט

ולעדים חתמו משמע דבעי שליחות וא"כ אין תימה על זקני שהוכיח ע"פ דברי התוס' הנ"ל מגט שכתבו על אה"נ שפיר מדאסרו לכתחלה לגרש בגט שכתבו על אה"ל דע"כ דלא בטיל השליחות

גם מה שכ' ולדעת הפוסקים דבעינן שליחות דבעל וכו' מוקמינן הא דכתיבת הגט בשבת ויוה"כ בכתבו הבעל תמהני הרי כ' הפנ"י בגיטין דף כ"ב בא"ד בתוס' שם לענין שליחות הכתיבה ע"ש דהביא בהדיא דדעת רבינו הרמב"ם ז"ל דבעינן שליחות וא"כ תקשה דהרי כ' הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' גירושין הי"ט וז"ל הכותב גט בשבת וביוה"כ וכו' כתבו וחתמו בו ביום בזדון ונתנו לה אינה מגורשת שהרי העדים פסולין מה"ת ע"כ ומעתה כיון דדעת הרמב"ם דבעינן שליחות בכתיבה הרי דדייק מההוא דבעינן שיאמר לסופר לכתוב ולעדים חתמו דבעינן שליחות וכמו שדייקו התוס' בגיטין דף ט' ובעי גם שליחות העדים שיאמר להם חתמו והשתא ל"ל שכ' בחתמו בו ביום בזדון דאינה מגורשת משום דהעדים פסולים מן התורה תיפוק לי' משום דבעינן שליחות וכיון דאין שליח לדבר עבירה הרי השליחות בטל ומעתה י"ל שמהאי דכתב גט בשבת ויוה"כ הוכיח זקני דאין לפסוק פסקא דמל"מ שהעמיס בדעת רבינו הרמב"ם דהיכא דאין שלד"ע דהשליחות בטיל כמו שאביא לקמן באר היטב מראה מקומו של המל"מ

וגם בלאו כל הנ"ל י"ל דגם לפ"ד התוס' דב"מ שכתבו דאי אשלד"ע דהרי השליחות בטיל מ"מ ליכא למבטל להשליחות דגט בע"כ לפ"ד זקני שכ' שם בטעמא של התוס' דבטיל השליחות לרבא דס"ל דאמרינן כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד ל"מ ואיתא בריש תמורה התם גבי אלמנה לכ"ג וגרושה לכה"ד דקאמר דמש"ה תופסין בהו קידושין אף לרבא דס"ל דאי עבד ל"מ משום דשאני התם דגלי קרא לא יחלל חלולין הוא עושה וכו' א"כ גלי רחמנא דקדושין תופסין בהו ומעתה כ' זקני דז"א רק בהם גופם הוא דגלי קרא דמהני משא"כ ע"י השליח דלא גלי קרא ל"מ ונתבטלו הקידושין מטעם אי עבד ל"מ ולכן שפיר כתבו התוס' גבי צא וקדש לי אשה גרושה דנתבטלו הקידושין ע"י השליח ומעתה אומר אני לפע"ד הקלושה דבאמת קשה לכאורה הא דמבואר בש"ע אה"ע סקי"ט בהג"ה דבדיעבד כשר גט בע"כ ואמאי מהני נתינת גט בע"כ בדיעבד ולמה לא נימא דאי עבד לא מהני ולא יהא גט ואולם דהחילוק מבואר דל"ש כלל לומר אעל"מ כיון דאין האיסור בגוף הגט בע"כ דהרי בעוברת על דת ובמקום מצוה מצינו דע"ז ל"ה החר"ג וא"כ דמי ממש לכתבו בשבת ויוה"כ דמהני והיינו נמי ע"כ מפני הטעם שמצינו שכ' המהרי"ט לענין אעל"מ דכיון דרק היום גורם כמו בשחיטה בשבת ל"ש אעל"מ וה"נ כיון דכשנכתב הגט בחול כשר א"כ אינו מגוף הגט ורק יום השבת ויוה"כ הוא דקגרמו וכ"כ בגט שכ' על אה"נ נמי י"ל כיון דבמקום מצוה היכא דשייך מצללה"נ שרי הרי כיון דאינו בגוף הגט א"כ בכלהו הנך ל"ש בהו אעל"מ משא"כ בכהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה התם דכתיב לא יקח וכו' דהאיסור תלוי בגוף הקידושין ולא ודבר אחר גרם להאיסור שיבא לכן שפיר שייך רק התם אעל"מ ולכן שפיר אמרינן דהקדושין בטלין מטעם דע"י שליח דלא גלי קרא כנ"ל אמרינן דאעל"מ משא"כ בגט בע"כ ע"י שליח יתקיים שפיר הגט אפי' לפ"ד התוס' ואפילו לפ"מ דכ' בעל הנוב"י דקיי"ל כרבא דאעל"מ מ"מ בגט בע"כ ל"ש אעל"מ כנ"ל שוב ראיתי חילוק זה שכתבנו בענין אעל"מ מפורש בדברי הט"ז בחו"מ סימן ר"ח שתירץ בזה כמה קושיות שהקשו בהא דאלע"מ

אך מה שכ' הנוב"י לדחות דברי זקני שהקשה בהאי דתן שטר שחרור זה לעבדי כיון דהמשחרר עבדו עובר בעשה א"כ נימא דהשחרור יבטל לדברי התוס' דב"מ הנ"ל דאשלד"ע והשליחות בטיל וע"ז כ' הנוב"י וכי שליח המשחרר הוא זה והלא אינו אלא שליח העבד לזכות לו שלא בפניו מטעם זכיי' דמטעם שליחות להעבד וכו' ע"ש תמהתי על פה קדוש איך יאמר דבר זה דהרי זה מבואר באר היטב בדברי הרמב"ם בריש פ"ו מה' עבדים ע"ש שכ' לחלק דרק באומר זכה בגט זה לפלוני עבדי יצא לחירות אע"פ שלא הגיע הגט לידו שזכין לאדם שלא בפניו אבל באומר תן שטר שחרור זה לעבדי אינו יכול לחזור בו אבל לא יצא העבד לחירות עד דמטי השטר שחרור לידו ע"ש הרי מבואר בדברי רבינו הרמב"ם ז"ל אף דתן כזכי זה אינו רק לענין שאין רבו יכול לחזור בו עוד לענין העבד דזכות הוא לו השטר שחרור שביד השליח אבל השחרור לא נגמר עד שיקבלו העבד לשטר שחרור מטעם דכיון דאמר תן הרי לא רצה הרב רק כשיגיע השטר שחרור לידו ישתחרר וע"ש בלח"מ וא"כ הרי מבואר דהוי שפיר גם לחכמים שליח רבו ע"י שאמר לי' תן ולא ישתחרר העבד רק כשיתקיים שליחותו כמו שאמר המשחרר עד שיגיע השטר שחרור ליד העבד ובחנם התרעם בעל נוב"י והרעיש על זקני בזה

אך באמת הנה לכאורה רציתי לישב קושית זקני הנ"ל שהקשה בהא דתן שטר שחרור זה לעבדי ע"ד התוס' דב"מ הנ"ל באופן הזה דהן הקשה הגאון מוה' עקיבא איגר זצלה"ה בתשובות על האי דקאמר הש"ס בגיטין דף ל"ח דאמר ר"י אמר שמואל המשחרר