בשמים ראש קח

בהגיע זמן ולא נשאו וממילא יש לחוש דלמא כבר הפר לה קודם שנדרה ואף שתאכל לאלתר בפנינו תאכל בהיתר אליבא דר"א לשיטתו

אברא דאכתי לכאורה יש לדחות דברינו דא"כ תקשי לר"א הנ"ל מאי פריך לכי מינסבא מיפר לה בעל הא תיכף אף כשלא ניסת כיון דחייב במזונותי' יכול להפר לר"א ומאי קאמר לכי מינסבא אליבי' ואולם לאחר העיין יש לומר ונקדים לישב קושית הגאון מהר"ם זאב בספר ישועות יעקב לא"ח סימן קכ"ח שהקשה אמאי בנשאת אין מדירין אותה הא נדרוה בכה"ג שתאסר על עצמה הפירות אם קבלה כתובתה שתי פעמים דאז נ"ש לומר דיפר לה בעלה כיון של"ה נדר עינוי נפש כיון שאם תחזור הכתובה תאכל בהיתר ויש בידה להחזיר הכתובה ותהי' מותרת בהפירות ואף שיש בהפירות ע"נ מ"מ כיון שיכולה להחזיר הכתובה ותהי' מותרת בהפירות ל"ה נדרי ע"נ ע"כ תורף קושיתו ונ"ל לתרץ עפ"ד התוס' בכתובות דף נ"ט ע"ח ד"ה ר"ע אומר יפר שהקשו וז"ל וא"ת היאך יכול להפר הא ל"ה דברים שבינו לבינה ותירצו דלכך חשיב נדרים שבינו לבינה לפי שגם חלקה משועבד להבעל שילקח בה קרקע והוא יאכל הפירות עכ"ל וא"כ הרי הכא גם המעות שתגבה בכתובתה משועבד לי' שילקח בהן קרקע והוא יאכל פירות דמה שקנתה אשה קנה בעלה לפירות וא"כ ניהו דל"ה נדר ע"נ מ"מ הוי נדרים שבינו לבינה כדברי התוס' הנ"ל ושפיר יכול להיפר כשניסת ומש"ה קאמר שפיר ניסת אין מדירין חותה ומעתה מיושב היטב הקושיא הנ"ל דמה נאמר גם כשלא ניסת דאוכלת משלו יפר לר"ח ומחי קאמר לכי מנסבא מיפר לה בעל דז"א דבשלמת כשניסת ל"ק קושית מהרמ"ז הנ"ל דנדרוה שנא תאכל הפירות אם גבתה שני פעמים כתובתה דהוי דברים שבינו לבינה כיון שאוכל פירות ואולם קודם שניסת חף דס"ל לר"א שיוכל להפר נדרה משום דחייב במזונותי' מ"מ הינו אוכל פירות קודם שנשאה ונ"ה נדרים שבינו לבינה אינו יכול להפר כקושית מהרמ"ז הנ"ל ושפיר יכול להדירה שלא תאכל הפירות אם גבתה כתובתה ב' פעמים ולא יוכל להפר לה ולהכי קאמר לכי מינסבא מיפר לה בעל

סימן נ

ואף גם זה ראיתי להעלות כאן עלי לוח מה שעלה ברוחי מדי הצצתי בספר המב"י מ"ק באה"ע בנדון הגט בע"כ ע"י השליח שחדש בעל הנוב"י דגט כזה בטל מתורת דהשליחות לדבר עבירה של החר"ג הוי ונתבטל השליחות לפ"ד התוס' בב"מ דף יו"ד גבי צא וקדש לי אשה גרושה שכתבו דאם אין שלד"ע דהשליחות בטיל ולכן העיר הנוב"י לומר דה"ה בגט בע"כ שנשלח ע"י השליח דהוי נמי השליחות בעבירה של החר"ג גלל כן אמרינן דאין שלד"ע והרי השליחות בטיל ואינו גט ואולם שזקני הגאון האמתי רבן של ישראל מופת הדור הגדול בענקים המפורסים מוה' יצחק הלוי איש הורוויץ זצל"ה האבד"ק אה"ו ערך מלחמת התורה לנגדו עד שמתלחמים מלחמת ד' יחד זה אומר בכה וזה אומר בכה דברי אלקים חיים וראיתי מה שכתב בעל הנוב"י לסתור דברי זקני הגאון ויען אשר לפענ"ד נראה בכמה ענינים להצדיק דברי זקני מתלונות בעל נוב"י לכן מצאתי את עצמי כמחויב בדבר להוציא מזימותי לפעלי ואולי יזכנו ד' להיות אך אני בדל שכלי ומך ערכי כברא מזכה אבא באיזה מהדברים אשר אומר ואני בזכות זקני הגאון תמכתי ולד' איחל כי הוא יעזרני וזכות זקני הגאון יעמוד לי להפיק רצוני ולהיות אף אני ממסיקי שמעתתא אליבא דהלכתא וזה החלי בעזרתו יתעלה היא העולה עלי רוחי מדי ישוטטו עיני בדברי הנוב"י שם בסימן ע"ז

הנה ראשון תחלת דברי הנוב"י על דברי זקני על מה שהביא זקני ראייתו מההוא דגט שכתבו על אסורי הנאה ומכתיבת הגט בשבת ויוה"כ דכשר אף דהסופר צריך להיות שליח הבעל ולמה לא אמרינן דהשליחות בטיל מטעם דאין שליח לדבר עבירה וע"ז כתב הנוב"י וז"ל ותחלה אני אומר מה שהביא מכתיבת הגט על אסורי הנאה ומכתיבת גט בשבת ויוה"כ הנה אי בעי אמינא וכו' דלמא באמת מיירי בכתבו הבעל אלא שבאסורי הנאה וכו' נמצא דבריו רק למי שאוסר לכתחלה לכתוב על אסורי הנאה והיא רק דעת התוס' והרי התוס' ס"ל דלא בעינן שליחות לכתיבת הגט וכו' ובכתיבת הגט בשבת ויוה"כ ודאי דבהא תליא דלדעת רוב הפוסקים דלא בעינן שליחות בכתיבת הגט וכו' א"כ מיירי אפילו בכתבו הסופר ולדעת הפוסקים דבעינן שליחות דבעל לכתיבה מוקמינן לי' באמת בכתבו הבעל עכ"ל

ולקט שכלי נעלמו ממנו השגות אלו על כבוד זקני הגאון בראשון מה שכתב אלא שבאסורי הנאה וכו' והרי התוס' ס"ל דלא בעינן שליחות לכתיבת הגט ע"כ והנה באמת זה לעינינו דלהתוס' בגיטין דף כ"ב מספקו להו בזה ואולם בדף ט' ע"ב כתבו בסתמא להיפך בד"ה אע"פ וז"ל ועוד דלאו בני שליחות נינהו וכו' ומדבעינן שיאמר לסופר לכתוב