בשמים ראש קז

נדר דהשתא ואף שתאכל לע"ע באיסור נדרה הראשון מ"מ אם תשאל על נדרה הראשון ויעקרנו החכם מעיקרא לא נשאר עלי' שום איסור מנדר הראשון שלא יהי' הנדר הראשון אכלה כולה כיון שנדרה על הרבה מיני מזונות לפי שלא ידעה על מה נדרה אותה עתה בב"ד וגם שהנדר הב' לא היה אז כיון שאכלה אז בהיתר כדברי הריטב"א הנ"ל

עוד אמרתי שם בתוס' ד"ה אבל ניסת וא"ת וידרוה שלא תאכל ככר זה ותאכל בפנינו וכו' ולר"א דאמר שהבעל יכול להפר כל נדרים שעתידה לידור א"ש והקשה המהרש"א דאכתי אף לר"א לא א"ש מה דפריך כי לא ניסת נמי לכי מינסבא מיפר לה בעל כיון דאין לה לע"ע בעל שיוכל לומר שהפר לה קודם וכיון שתאכל לאלתר בפנינו שפיר נדרוה כשלא ניסת ע"ש ובאמת היא קושיא עצומה ולפעד"נ לתרץ קושית המהרש"א ז"ל ומקודם נפן לישב קושית התוס' בד"ה ולחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה שהקשו דגם על מתני' יש להקשות קושיא זו בלא ר"ה ומה ענין קושיא זו ע"ד ר"ה דהנה לכאורה יש לדקדק נמי בדברי הגמ' דקמשני אין הבעל מיפר בקודמין וכי לא ידע המקשן זאת הסברא דלא מצי הבעל להפר נדרים שקדמו לו ומאי ס"ד שיפר בקודמין

ובישוב זה אקדים דברי הש"ס נדה דף מ"ו גבי יתומה שנדרה דפריך והא אין הבעל מיפר בקודמין ומשני כדרב פנחס משמי' דרבא דאמר דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ע"ש והנה המהרי"ט בח"א ס"ד הסביר דהתוס' שכתבו דלענין נדרי אשתו אין לחלק בין ברבים בין עד"ר וע"ז כתב הוא ז"ל הטעם משום דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת ואין בידה כח לעקור דעת בעלה שע"כ הוא מיפר לה ע"ש והר"ן ז"ל כ' בנדרים דף ע"ג הטעם דנודרת ע"ד בעלה משום דנותן לה מזונות מש"ה נודרת על דעתו ע"ש ולפ"ז י"ל בישוב קושית התוס' הנ"ל דבלא ר"ה לא יקשה רק לר"ה פריך שפיר משום דשמעינן לי' דאמר ניסת אין מדירין אותה ולא מהני להדירה עד"ר משום דס"ל נמי לר"ה דע"ד בעלה נודרת ול"מ נדר עד"ר כדברי המהרי"ט הנ"ל דדעת בעלה עוקרת דעת הרבים וע"כ מטעם דקמתזנא מיניה ולכן שפיר פריך לר"ה ניסת מ"ט דמיפר לה בעל והבעל מיפר לה אפי' בנדרה עד"ר כי לא ניסת נמי כלומר מ"ט קפיד ר"ה דוקא אנשואין כי לא ניסת נמי אף שנתארסה ולא ניסת נמי ניחוש דלכי מינסבא מיפר לה בעל אף דלע"ע אין הארוס יכול להפר כיון דלא ניסת מ"מ הרי כיון דמשכחת לה באופן שנותן לה מזונות קודם הנשואין כגון שהגיע זמן הנשואין ולא נשאה דאוכלת משלו ובודאי אז ע"ד בעלה היא נודרת ול"מ עד"ר וא"כ שוב אח"כ כשישאנה יפר לה אף שהוא עד"ר ומשני דאין הבעל מיפר בקודמין כלומר דאע"ג דנדרה כשהיא ארוסה מ"מ הרי קודמין הם לנשואין ובש"ס נדה הנ"ל התם מבואר דנשאה נשואין דרבנן אמרינן דמיפר נדרי' שקודם נשואין דאוריתא אבל הכא הואיל ונדרה מקודם הנשואין לא קרינן בה אסבית אשה נדרה ועוד לא היתה אשתו רק ארוסתו ובכה"ג ליכא למימר דהבעל מיפר בקודמין וכן מבואר בנדרים דף פ"ט ולפ"ז מיושב היטב קושית התוס' דאע"ג דנימא דר"ה לא פליג אאמימר וס"ל דבעד"ר לא מהני הפרה מ"מ ל"מ שידרוה עד"ר דכיון שנדרה ע"ד בעלה אף בלא ניסת באופן שהוא נותן לה מזונות כגון שהגיע זמן ולא נשאה שפיר פריך לדידי' הש"ס דניחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה דאין זה בגדר נדר עד"ר כיון שנודרת ע"ד בעלה ודוחה דעת בעלה דעת הרבים וכדברי מהרי"ט הנ"ל משא"כ אמתני' לא קשיא לי' דלמא אזלה לגבי חכם דשפיר משכחת שידרוה עד"ר ובלא ניסת דאז אין שייך לומר דעל דעת בעלה נודרת כיון דלא ניסת רק אר"ה פריך שפיר כיון דקפיד דוקא אנשואין מדקדק המקשן בדבריו דמשמע מדברי ר"ה דאף בהגיע זמן ולא ניסת מדירין אותה ובזה ודאי דלא מהני אף עד"ר כיון שחייב במזונותי' וע"ד בעלה היא נודרת

ולקושית מהרש"א ז"ל שהקשה דאכתי אף לר"א לא יונח דמאי פריך כי לא ניסת נמי לכי מינסבא מיפר לה בעל הא יש להדירה שלא תאכל ככר זה ותאכל לאלתר בפנינו דאף לר"א ליכא חשש זה שמא כבר הפר לה כיון שלא הי' לה בעל בשעת נדרה ומכש"כ קודם שנדרה דאין לחוש שמא כבר הפר לה ולדרכינו הנ"ל ניחא כיון שאמרנו דדברי המקשן קאי דוקא לר"ה מטעם דמשמע להמקשן מדבריו דאף בארוסה קאמר דמדירין אותה אף בהגיע זמן ולא נשאה דאוכלת משלו ג"כ קאמר דמדירין אותה ואהא ק"ל ניחוש דלמא לכי מנסבא מיפר לה בעל כיון שנדרה על דעתו ול"ה עד"ר כנ"ל ומש"ה ניחא לר"א דר"א לשיטתו דס"ל בנדרים דף ע"ג בלא ניסת במתני' דבוגרת ששהתה י"ב חודש ר"א אומר הואיל ובעלה חייב במזונותי' יפר הרי דס"ל דאף קודם הנשואין יכול להפר