בשמים ראש קו

הנדר לצורך דבר ההיתר שנאסר עליו בכלל הנדר דע"ז ודאי יש לחוש שירצה להתירו לו לאיזה צורך שיהי' לו בו וממילא כשלא יהי' עליו הנדר אחר שיתירו לו החכם הדר איכא למיחוש דלמא יקח נשים פסולות מאחר שלא יהי' עליו עוד שום נדר כדברי התוס' הנ"ל וא"כ אכתי תיקו קושית התוס' דאמאי לא פריך הש"ס למ"ד א"צ לפרט את הנדר אמתני' גופא דגם אחר שגירש כשמדירין אותו שלא ישוב לקחת נשים פסולות בכולל עם ההיתר כנ"ל אכתי ניחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי לי' משום ההיתר שיצטרך אותו מעתה כשלא יהי' עליו שום נדר שפיר איכא למיחוש שלא ישוב לקחת נשים פסולות וכדהתוס' הנ"ל ואולם לאחר העיון יש לומר דאכן שפיר מיושב קושית התוס' הנ"ל וגם לפ"ד דהש"ס מקשה שפיר למ"ד א"צ לפרט רק אהא דתני עלה ולא אמתני' גופא והוא דהנה רק השתא כשמדירין אותו קודם גירושין ולכן אי ה"א דצריך לפרט את הנדר לא הי' מתירו החכם דאף דמיירי הכא שנדר בכולל עם ההיתר כנ"ל מ"מ קודם גירושין הרי החכם הזה כדאתי הכהן ויפרט לפניו נדרו לא ירצה להתירו כיון דיחוש עליו החכם שבא להתיר לעצמו הנדר כדי לקיים אצלו הנשים פסולות ולא יגרש ולא משום ההיתר לחודא הוא דאתי למשרי לי' נדרי' כיון דקודם גירושין שפיר חיישינן דלמא יבא לאתשולי על נדרי' ולא יגרש כדהתוס' הנ"ל ומש"ה ניחא שפיר בש"ס דפריך רק למ"ד א"צ לפרט את הנדר פריך שפיר רק אהא דתני עלה דרק למ"ד הנ"ל קשה דניחוש דלמא אזיל קודם גירושין לגבי חכם ויתיר לו משא"כ אי ה"א צריך לפרט את הנדר ליכא לאקשויי אהא דתני עלה דמיירי קודם גירושין כיון דהחכם לא יזדקק להתירו כנ"ל וליכא למיחוש רק למ"ד א"צ לפרט פריך הש"ס שפיר משא"כ אמתני' כשמדירו אחר גירושין שלא ישוב לקחת נשים פסולות ליכא למיפרך רק אמ"ד א"צ לפרט את הנדר דגם למ"ד צריך לפרט נמי הוי קשה דהרי השתא דמיירי כשמדירין אותו בכולל עם ההיתר כנ"ל מעתש יש לחוש דאזיל אצל החכם להתיר לו משום צורך ההיתר שבידו דהא ודאי חיישינן והחכם בודאי יתיר לו כיון דאין להחכם לחוש דלמא משום האיסור דנשים פסולות בא להתירו כיון דאחר גירושין דמיירי מתני' אין לחוש דלמא בא לשאול אנדרו כדי לקחת נשים פסולות כדברי התוס' הנ"ל וכיון שכן הרי החכם יתיר לו נדרו משום צורך ההיתר וכיון שלא יהי' עליו שום נדר מאי אהני לן שמדירין אותו וה"ל כאלו לא הי' בידו שום נדר ואכתי איכא למיחוש שיקח נשים פסולות אחר שלא יהי' עליו נדר כלל כדהתוס' הנ"ל (וזה פשיטא שאין להחכם במה שיסתלק ממנו נדרו ושמשום זה לא ירצה להזדקדק בהיתירו רק כדי שלא יסתלק הנדר ממנו שאין להחכם רק אם בשעה זו שבא להתירו ליכא למיחוש שיבא משום האיסור וכיון שמשום האיסור הכא אחר הגירושין בודאי ליכא למיחוש שישאל על נדרו משום הנשים פסולות שפיר יתירו החכם משום צורך ההיתר שיבא) וכיון דאמתני' גופא הוי קשה נמי למ"ד צריך לפרט ומש"ה לא פריך הש"ס למ"ד א"צ לפרט רק אהא דתני כי עלה ומתני' בודאי פשיטא להו דליכא למוקמי רק בעד"ר או מיירי אחר גירושין ורק אחר דתני עלה נודר ועובד וכו' דמיירי קודם גירושין פריך שפיר ורק למ"ד א"צ לפרט

והנה אחר כל הצעה זו הנה מה טוב ומה נעים לישב דברי רבינו שדקדקנו עליו כיון דמדינא צריך להדירו בין קודם גירושין בין לאחר גירושין וכדמשמע נמי מסתימת הלשון שלא יוסיף לחטא שכ' הרמב"ם וכיון דעל אחר הגירושין לא סגי הטעם דצרך לפרט את הנדר כנ"ל לכן שפיר כלל שם הרמב"ם בפ"ו מה' ב"מ כל דינו בחד תקנה דנדר עד"ר דסגי לן דתו ליכא למיחוש למידי כיון דל"מ שום היתר בנדר עד"ר גבי נשים פסילות כנ"ל

עוד נ"ל בדברי התוס' ניסת אין מדירין אותה בעיקר קושייתם שהקשו וידרוה שלא תאכל ככר זה ותאכל לאלתר בפנינו נראה לפע"ד לתרץ דהנה לכאורה יש לה עצה ותחבולה להמלט מן הנדר שידרוה שלא יחול כלל דהיינו שמקודם שתלך לב"ד תידור לעצמה על כל הפירות ומיני מזונות וקיי"ל אין נדר חל על נדר ולא יחול תו הנדר הב' ואולם דיש לדחות דמה תרויח בזה הלא אכתי יהי' איסור נדר הראשון עלי' אבל נראה לפ"ד הריטב"א ז"ל בשבועות דף כ"ז אהא דאמר רבא נשאל על הראשונה עלתה לו שניה תחתי' ע"ש שכ' דיש לדקדק מתוך פי' רש"י ז"ל דדוקא כשנשאל על הראשונה קודם אכילת הככר היא דחיילא שניי' תחתי' אבל אם נשאל עלי' אחר אכילת הככר שוב כשנשאל על הראשונה לא חיילא שניי' למפרע ומה שאכל הי' אז בהיתר שבועה שניי' כי לא הי' לה אז מקום לחול ע"כ ע"ש ומעתה מיושב היטב קושית התוס' הנ"ל דאף שנדירנה שלא תאכל ככר זה ותאכל לאלתר בפנינו באופן שיהי' אכלה כולה דאין נשאלין עלי' מ"מ דלמא נדרה מקודם באופן שלא יחול עלי'