בשמים ראש קד

צריך לפרט את הנדר ואילו בפ"ו מה' ביאת מקדש גבי כהן הנושא נשים בעבירה כתב דמדרינן ליה עד"ר והיא תמוה כמו שתמהו עלי' רבים מהאחרוני' דלפי המבואר בש"ס גיטין דף ל"ה דפריך על הא דתנן הנושא נשום בעבירה דפסול עד שידור הנאה וכו' ואי אמרת א"צ לפרט את הנדר נחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי לי' ומשני דמדרינן לי' עד"ר ע"כ הרי דלמאי דקיי"ל דצריך לפרט את הנדר אין צריך להדירו עד"ר משום דבלא"ה לא חיישינן דלמא אזיל לגבי חכם ושרי לי' דהחכם לא יתיר לו וא"כ קשה למה לא כתב הרמב"ם התם משום טעמא דצריך לפרט את הנדר כדכ' בפי"ו מה' אשות ולמה הוצרך להדירו עד"ר דוקא וכן קשה להיפך דלמה לא כתב הרמב"ם בפי"ו מה' אשות התם האי תקנה דעד"ר כדכתב בפ"ו מ"ה ב"מ גבי כהן הנושא נשים בעבירה

ונלפע"ד לתרץ תירוץ אחר אשר נדקדק היטב בהסוגיא והתוס' שם בד"ה אבל ניסת וכו' שהקשו וא"ת וידרוה שלא תאכל ככר זה ותאכל לאלתר בפנינו דלכאורה אינה קושיא אחרי שמבואר בכמה מקומות דאין נדר חל על נדר וא"כ אכתי איכא למיחוש דלמא נדרה מקודם על המינים שלא תאכלם ושבכללם הי' גם הככר ונמצא דאין הנדר שמדירין אותה עכשיו חל דאין נדר חל על נדר ואולם דיש לומר דזה לא קשיא כיון שלא תשכור כלום ולא תרויח בזה מידי כי ממנ"פ אם לא תשאל על הנדר הא' נמצא ס"ס תהי' באיסור מהנדר הראשון ואם תשאל אנדר הא' שוב יחול הנדר הב' דמשכח רווחא וחייל ולא תרויח כלום אך לפ"מ שמבואר בש"ס נדרים דף ג' דאיתא התם בשלמא בל יחל דנדרים משכחת לה כגון דאמר ככר זה אוכל ולא אכלה וע"ש דקשה על הש"ס קושית העולם דלא מצינו נדר באוכל כיון דאוכל הוא שבועה והר"ן ז"ל כ' דל"ש נדרים באעשה רק במתסר חפצא עלי' והיכי קאמר הש"ס כגון דאמר ככר זה אוכל לענין בל יחל דנדרים אך י"ל דמשכחת שפיר בתנאי כגון שאמר על אחת משתי הככרות קונם עלי ככר זה אם נא אוכל זה הב' ונמצא דהוי ככר הא' נדר וככר הב' תנאי והלך ואכל את הככר הא' היינו האיסור ואם לא יאכל גם הב' שהוא התנאי נמצא דהוי חל נדר על ככר הא' ולכך צריך לאכול הככר הב' ואם לאו יהי' עליו האיסור בל יחל מחמת ככר הראשון וכה"ג מצינו בנדרים דט"ו ע"ב לענין ככר זה עני אם אלך למקום פלוני אכל הרי זה בבל ילך ומעתה אכתי איכא לאקשויי ע"ד התוס' הנ"ל דמאי מקשו שתאכל הככר בפנינו דאכתי נחוש דלמא נדרה מקודם לכן על דבר אחד ותלאה כל הככרים היינו שלא אוכל דבר זה אם לא אוכל מאותן הככרים ואכלה הנדר מעיקרא וממילא הוי התנאי בבל יחל וצריכה למיכל הככרות אלו מחמת איסור נדרה הא' ועכשיו כשנדיר אותה שלא תאכל ככר זה לא יחול הנדר עתה דאין נדר חל על נדר ונמצא דבהיתר אוכלת ואדרבה עוד מצוה קעבדה באכילתה הככר הזה לקיים נדרה הראשון ומאי מקשו התוס'

ואולם לאחר העיון יש לומר דהא לא קשיא ע"פ דברי הר"ן בנדרים דף י"ח שכתב בטעם דנדר חל אשבועה משום דהשבועה ל"ה רק איסור גברא והנדר הוי גם איסור חפצא וכיון שחל הנדר על החפץ דהיתירא חל נמי בכולל אגברא משא"כ נדר על נדר דשניהם אסורי חפצא לא יחול אחד על חבירו וע"ש וממילא לפ"ז נתחדש לעינינו בנידון שלפנינו דהנדר הוי באוכל הככר של התנאי לקיום האיסור הא' נמצא דל"ש לומר דחל הנדר הב' אחפץ על הככר דרק אגברא רמי חיובא לאכלה מחמת הראשון והוי כשבועה הואיל ורק אגברא רמי החיוב לאכול ומצוה הוא ועומד על לאכלה משום האיסור נדרו שמקודם דמי ממש כמו שבועה ושפיר איכא רווחא לנדר הב' לחול אחפצא דהיתרא כדהר"ן הנ"ל ולכן שפיר מקשים התוס' דאיכא בידינו העצה שפיר דנדרוה על הככר ותאכל בפנינו ועש"ה שתירצו שאינה חוששת רק בנדר שעומדת באיסור כל ימיה

ולפי דרכינו זה יש לישב קושית התוס' שהקשו בא"ד לקמן וא"ת וידרוה על דעת רבים דאין לו הפרה לכ"ע אך לפ"ד הנ"ל יש לומר דשפיר אית לה עצה כנ"ל שתתלה כל הפירות בדבר אחד והיינו שנודרת שלא תלך למקום פלוני וכי"ב אם לא תאכל את כל הפירות ותיכף תלך למקום פלוני ונמצא שהפירות הם עלי' בחיוב בל יחל לאכלם ונמצא שלא יחול הנדר עתה שמדירין אותה מהפירות עד"ר כנ"ל ורק דתאמר כמ"שכ לעיל עם דהר"ן דהוי ה"נ כמו שבועה כיון דרק אקרקפתא דגברא רמי החיוב לאכול הפירות וא"כ הרי שפיר יחול עלייהו הנדר שמדירין אותה מהם עכשיו אך לפי המבואר בהסוגיא שם דאף עד"ר לדבר מצוה יש לו התרה וא"כ מי לנו מצוה גדולה מזו שהוא באיסור בל יחל מכח הנדר שמקודם ושפיר אית להנדר זה שעד"ר נמי התרה ועיין בפנ"י בגיטין שם בטעמא של דבר מצוה נדר עד"ר יש לו התרה משום דהאי דנדר עד"ר