בשמים ראש קג

הידים למעשה ידי' בכל עוד שלא תאמר אנוא"ע כמבואר בהש"ס בכחובות שם ובכ"ד דמשועבדים להבעל הידים למעשה ידי' לר"ה וכן מבואר בדברי רבינו הרמב"ם גופא שהבאתי שם שפי' בהדיא וכ' בזה"ל הואיל והן משועבדים לו ועיין בהראב"ד פ"ד מה' שותפין ה"ב שכתב שהן מעיקר השיעבוד שמשועבדים להבעל הידים לעושיהן וא"כ אותו השיעבוד שיש להבעל בהידים למעשיהן הוא דיכול להקדיש ולומר יקדישו ידיך לעושהן שפיר

ואולם דקשיא לפ"ז לפ"מ שידוע לנו מדברי הר"ת מובא בהרא"ש בכתובות דף פ"ה לענין וזכירת שטרות בטעמא דיכול המלוה למחול להלוה אחר המכירה כדין המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחל דשני שיעבודים איכא שעבוד גופו של הלוה להמלוה ושעבוד נכסיו ורק את זה השעבוד נכסי' יש ביד המלוה הכח למוכרו לאחר אבל שעבוד הגוף של הלוה שיש להמלוה אין ביד המלוה הכח נמכרו לאחר והלכך כיון דהמלוה מצי למחול להלוה הש"הג ממילא פקע גם שעבוד נכסיו דנכסי דאינוש אינון רק ערבין בי' וע"ש ולפ"ז תקשה מאד היכי מצינן לומר לדעת רבינו דפסק כר"ה דמהני יקדשו ידיך לעושיהן כיון דשעבוד הגוף של הידים לו א"י למכור לאחר וכן להקדישו אינו יכול

אך לפ"ד הלח"מ הנ"ל וכמו שביארנו לעיל ועוד נראה דלדברי הרא"ש גופא שם לענין מעמד שלשתן דא"י למחול אח"כ משום דכיון דבמעמד גם הלוה ה"ל כאלו מחלו המלוה ללוה שעבוד גופו ושעבדו הלוה גופו להאחר ע"ש וה"נ מכרחינן לומר ע"כ כיון שבפניה אמר הבעל כן יקדשו ידיך לעושיהן והיא שחקה ה"ל כמחל לה הבעל והיא שעבדה להקדש הידים שלה למעשיהן וכהקדישה עצמה דמי דה"ל שתיקתה כהודאה על דבריו שאמר יקדשו ידיך לעושיהן וכדברי הלח"מ הנ"ל ומעתה יבא הכל ע"נ בעזרת ד' דזהו רק תינח כשאמר לה הכי בהדיא הבעל להאשה יקדשו ידיך לעושיהן והיא שתקה הלכך שפיר דמי שתיקתה כהודאה וכאלו שעבדה גופה להקדש והקדישה עצמה דמי וא"י שוב לומר א"נ וא"ע להפקיע עצמה מהקדשה כדברי הלח"מ הנ"ל שפיר ואולם נחזי אנן במקדיש מעשה ידי אשתו בסתם ולא אמר לה הכי בהדיא יקדשו ידיך לעושיהן ליכא למימר משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה דנעשה כאומר לה יקדשו ידיך לעושיהן דכיון שאצל האשה דאצלה ל"ש א"א מוציא דבריו לבטלה כיון שהיא לא הוציאה שום דיבור מפיה א"כ ל"מ שתיקתה לדבריו הפשוטים שהקדיש רק מעשה ידי' דל"מ על הסתם דהוי דשלב"לע להיות כאלו שעבדה ידי' לעושיהן ומה אהני לן לומר הואיל ואינו מוציא דבריו לבטלה א"כ ה"ל כאלו אמר יקדשו ידיך וכי כיון שאצלה ל"ה שתיקתה כהודאה ע"ז כיון דל"ש אצלה הסברא דאינה מוציא' דבריה לבטלה דל"ה אצלה שום דיבור כנ"ל ומאחר שלא שעבדה היא גופה ידי' לעושיהן ממילא דלא מצי הבעל להקדיש שעבוד הגוף שלה מבלעדה כדברי הר"ת הנ"ל ולכן א"ש דלדברי רבינו דפסק כר"ה ול"ה לו רק שעבוד על הידים א"ש דלא מצי הש"ס לומר הסברא דנעשה כאומר לה וכו' להיות מועיל הקדשו כנ"ל משא"כ אליבא דר"ל כיון שכופין למעשה ידי' והבאנו לעיל מדברי התוס' גיטין דאליבא דר"ל כוון דס"ל דכופין למעשה ידי' שפיר אית להבעל זכות בגוף הידים וכיון שכן שיש לו זכות גמור בגוף הידים שלה שפיר יכול להקדיש הידים לעושיהן וכנ"ל ואין אנו אחראין שתשעבד האשה עצמה ידי' לעושיהן להקדש כיון שהבעל עצמו מצי להקדישן שיש לו זכות גמור בגוייהו ולכן שפיר הוא דקאמר הש"ס רק לר"ל דכיון דס"ל דכופין למעשה ידי' וא"כ אית להבעל קנין בגופייהו של הידים להקדישן רק איהו הלכך שפיר אמרינן דכיון דאינו מוציא דבריו לבטלה דנעשה כאומר לה יקדשו ידיך לעושיהן דמהני הקדשו שאומר יקדשו ידיך וכו' גם זולת האשה ולכן שפיר שייך לומר א"א מוציא דבריו לבטלה ומהני גם במקדיש מעשה ידי' בסתם משא"כ אליבא דר"ה דהרמב"ם קאי כוותי' מה בצע בידינו כשנימא א"א מוציא דבריו לבטלה אצל הבעל כיון שאצל האשה דל"ש אינה מוציא' דבריו לבטלה כנ"ל הלכך ל"מ הקדשו והשעבוד גופה של האשה שהקדיש ע"י דקאמר דמעשה ידי' יהי' הקדש כיון דמבלעדי האשה ל"מ הבעל להקדישו להשעבוד גופה ואצלה דל"ש א"א מוציא דבריו לבטלה כיון שהיא לא הוציאה דבר מפיה ול"ה שתיקתה כאמרה יקדשו ידי לעושיהן בפי' הלכך שפיר קאמר הש"ס רק לר"ל נעשה כאומר וכו' משא"כ לר"ה כנ"ל ומיושב דברי רבינו הרמב"ם כמין חומר

סימן מט

ואף גם זה הלם ראיתי לבאר דברי רבינו הרמב"ם ז"ל בפי"ו מה' אשות דכתב התם בסתם שתהא נודרת ליתומים וכו' ולא כתב דמדרינן לה על דעת רבים הרי דס"ל כמ"ד