ברית יעקב חלק ב רעב

הרמב"ם דכופין אותו להוציא מכל מקום ביבמה לכ"ע לא הוי דין קטלנית כמ"ש הרמב"ם דלא חלק אדם מעולם. משמע אפילו למאן דס"ל בנישואין דעלמא אפי' כבר נתקדשה דאסור לישא המוחזקת שימותו בעליה. אבל ביבמה משום מצוה ליכא מי שיחלוק ע"ז לדחות מפני זה המצוה. והטעם דשומר מצוה לא ידע דבר רע ושלוחי מצוה אינן נזוקין: והנה באו"ה (סי' תנ"ה סעי' א') כתב הרמ"א בשם המרדכי. דאין לשפוך מים שלנו מפני מת או מכח תקופה הנופלת. וכתב המרדכי בפרק כל שעה דאין להקפיד משום שומר מצוה לא ידע דבר רע וחלילה שיארע תקלה במצות ד' ע"ש. וכן במג"א (סי' ר"ו ס"ק ח') הביא מס"ח (סי' תתנ"ד) בירך על המים ואח"כ שמע שיש מת. ישתה מעט מן המים וישפוך השאר. ואם אמרו לו שהתקופה נופלת ימתין עד שעברה התקופה ואח"כ ישתה ולא יברך ואפילו למ"ד שיש סכנה בדבר כי שומר מצוה לא ידע דבר רע. לכאורה יש להעיר בזה מפסחים (ד' קט"ו) אמר רב פפא ש"מ האי חסא צריך לשקועי בחרוסת משום קפא. וכתבו התוס' שם אע"ג דברוב ירקות אין בהן קפא משום סכנה דקפא חיישינן למיעוטא וצריך חרוסת. אמאי לא אמרינן גם בזה שומר מצוה לא ידע דבר רע ולמה לשקועי בחרוסת וע"כ כיון דאיכא לתקוני לא סמכינן ע"ז הא דשומר מצוה לא ידע דבר רע. א"כ ה"נ גבי מים שלנו או היכא שבירך על המים ושמע שיש מת בעיר או תקופה נופלת. אם יש מים אחרים היכי סמכינן על זה דשומר מצוה לא ידע דבר רע וצ"ע]: ידידו דו"ש וטובתו פה וואלקאוויסק יע"א. סימן ד תשובה לחכם אחד מה שהקשה לפמ"ש הח"מ באע"ז (סי' א' ס"ק ח') באשה שנתעברה באמבטי אי קיים האב פו"ר ואם מקרי בנו לכל דבר. ובלקוטי מהרי"ל נמצא שבין סירא היה בנו של ירמיהו הנביא שרחץ באמבטי ע"ש. וכן בחגיגה (דף י"ד) שאלו בן זומא בתולה שעיברה מהו לכה"ג מי חיישינן לדשמואל דאמר שמואל יכול אני לבעול כמה בעילות בלא דם או דלמא דשמואל לא שכיחא. אמר להו דשמואל לא שכיחא וחיישינן שמא באמבטי עיברה. א"כ במס' ד"א דאיתא שאל רבי יוסי בן תדאי איש טבריא את רבן גמליאל מה אשתי שאני מותר בה אני אסור בבתה אשת איש שאני אסור בה אינו דין שאהיה אסור בבתה. אמר לו צא ופרנס לי כהן גדול שכתוב בו כי אם בתולה מעמיו יקח אשה ואני אפרנס לך כל ישראל. (משום דלכה"ג אסור גם בת אלמנה וגרושה מדין ק"ו. א"כ לא משכחת לה כי אם בתולה מעמיו יקח אשה). דהא יכול לפרנס לו שישא בתולה שאמה נתעברה באמבטי. דגם אמה מותרת לכה"ג ובתה מקרי כמ"ש הח"מ עכ"ד. איני רואה בזה קושיא כלל. דהא כה"ג אסור בבעולה. ואפילו בוגרת דכלו מקצת בתוליה. איכא מאן דאסרי לכה"ג ביבמות (דף נ"ט). ואמה של זו דנתעברה באמבטי אח"כ כשילדה הוסר כל בתוליה ולא גרע ממוכת עץ דאסור לכה"ג לישא אותה. ע"כ אכתי איכא ק"ו ולא משכחת גבי כה"ג כי אם בתולה מעמיו יקח אשה: ולכאורה יש להביא ראי' היכא דבאמבטי עיברה הוי בנו לכל דבר. מהא דחולין (דף י"א) דיליף דאזלינן בתר רובא ממכה אביו מות יומת ודלמא לאו אביו הוא. אלא לאו משום דאזלינן בתר רובא ורוב בעילות אחרי הבעל. ממאי דלמא כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורין אפ"ה אין אפוטרופוס לעריות. ואכתי ניחוש דלמא באמבטי עיברה. [או ששכבה על סדין של בעלה כמ"ש רבינו פרץ בהגהת סמ"ק אשה נדה יכולה לשכב אסדיני בעלה. ונזהרות מסדינים ששכב עליהן איש אחר פן תתעבר משכבת זרע של אחר ואמאי אינ' חוששת פן תתעבר בנדתה משכבת זרע של בעלה ויהא הולד בן הנדה. משום כיון דאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי. אפילו תתעבר משכבת זרע של אחר כי הלא בן סירא כשר היה. אלא דמשכבת זרע של אחר קפדינן אהבחנה וגזרה שמא ישא אחותו מאביו עכ"ל והביאו הט"ז ביו"ד (סי' קצ"ה ס"ק ז'). וע"כ דבנו הוי לכל דבר וחייב על הכאתו. אך יש לדחות דהאי חששא דבאמבטי עיברה הוי מיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן לזה. והש"ס בעי לאוכוחי דאזלינן בתר רובא רק כמו בקטן וקטנה. דלא חיישינן שמא תמצא איילונית או סריס. אבל לחוש לחששה רחוקה ומיעוטא דמיעוטא אפילו בס"ד דש"ס דלא אזלינן בתר רובא פשיטא דלא חיישינן וע"כ משני כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין: וראיתי במל"מ (בפט"ו מה' אישות ה' ד') שהרבה לתמוה בזה. דע"כ ליתא הא דבן זומא. דלא יתכן מציאות זה שתתעבר באמבטי. מהא דכתבו התוס' בכמה דוכתי ביבמות (דף כ') ד"ה יבוא עשה וביבמות (דף נ"ה) בתוס' ד"ה או אינו. וכן הוא בקידושין (דף ע"ז) כהן גדול באלמנה לוקה שתים אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל. ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו בשלא גמר ביאתו. דבהעראה אין אשה מתעברת אלא בגמר ביאה א"כ איך יתכן דתתעבר באמבטי ע"ש. ואני תמה עליו בזה. דאיך נוכל לומר דלא יתכן מציאות זו. כיון דשאלו בהדיא בתולה שעיברה מהו. ואמר להו דחיישינן שמא באמבטי עיברה. גם התוס' ביבמות (דף י"ב) ד"ה דאפילו לרבי יהודא כתבו שם. דאי לאו דבנים עדיפא מסימנים משכחת חמותה ממאנת כגון שעיברה באמבטי עכ"ל ע"ש. וכ"כ התוס' יו"ט (בפ"ב דכריתות מ' ד') ד"ה והפילה בתוך שמונים נקבה מה שכתב על הכ"מ. ואני אומר שא"צ לכך דאפשר בהיתר גמור דעיברה באמבטי כדאיתא בחגיגה (דף ט"ו) שמא באמבטי עיברה ומתניתין לא איירי בה דמלתא לא שכיחא הוא עכ"ל, ונראה דודאי משכחת לה. והא דאין אשה מתעברת בהעראה הוא דאין אשה מתעברת אלא בגמר ביאה הוא שהשמש נכנס בעומק הרחם דמתעברת בו. אבל היכא דהי' רק הכנסת עטרה ורחוק עדיין מעומק הרחם ופירש אינה מתעברת. והא דאמרי' דבאמבטי נתעברה (או דנתעברה ע"י סדין שיש עליו שכבת זרע) משום דבאמבטי המים הוליכו הזרע עד עומק הרחם. או ע"י סדין מיירי שקנחה עצמה דהביאה הזרע לעומק הרחם דמתעברת כה"ג: ובזה אמרתי בימי חרפי ליישב בקידושין (דף ד') תניא וזרע אין לה אין לי אלא זרעה זרע זרעה מנין ת"ל זרע אין לה עיין לה ואין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין. תלמוד לומר זרע אין לה עיין לה ובתוס' זרע פסול מנין אומר ר"י זרע זרעה פסול קאמר דהא כיון שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה ולא תאכל עוד בתרומה הלכך ליכא לפרש זרע פסול ממש אלא זרע זרעה. וברשב"א הביא יש מי שגרסי מחמת זה זרע זרעה פסול מניין ע"ש. לכאורה אפשר לומר דברייתא זו אתיא כרשב"ג דאיתא בקידושין (ד ע"ה) בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי ומצרי כו' שבאו על הכהנת ועל הלויה ועל בת ישראל פסלה רבי יוסי אומר כל שזרעו פסול פוסל וכל שאין זרעו פסול אינו פוסל רבי שמעון בן גמליאל אומר כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו וכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמני וקאמר בגמ' לרשב"ג לאפוקי גר עמוני ומואבי דנקבות הוי כשרות דעמוני ולא עמונית א"כ משכחת זרע פסול מגר עמוני. והיא לא נפסלה בביאתו. אלא די"ל דהתוס' מיאנו בזה דהא אכתי תקשי לרבי יוסי ולת"ק. דגר עמוני ומואבי פוסלה בביאתו. דקאמר הא אפיקתא לזרע זרעה. זרע זרעה לא איצטרך קרא דבני בנים הרי הן כבנים כי אצטרך קרא לזרע פסול. ולהני תנאי גם לזרע פסול לא אצטרך קרא דבלא"ה אסורה בתרומה דנפסלה בביאתו. אך משכחת זרע פסול שלא נפסלה מן הכהונה כגון דעיברה באמבטי דהוי בנו לכל דבר. ואע"ג דרבינו פרץ כתב היכא דשכבה בנדתה על סדין של בעלה דהולד כשר לגמרי שאין כאן ביאת איסור היינו דהשכבת זרע של הס דין הוא מאיש כשר דליכא למפסלו משום ביאת איסור אשת איש או בן הנדה כיון דאין כאן ביאת איסור הולד כשר אבל היכא דנתעברה באמבטי או ע"י סדין משכבת זרע ממזר וחלל ופסולי כהונה אע"ג דליכא ביאת איסור מכל מקום הולד הוי זרע פסול כיון דהשכבת זרע של פסול הוא. א"כ משכחת דנתעברה באמבטי שרחץ בו פסול כהונה דהיא לא נפסלה מו הכהונה דליכא ביאת איסור והזרע פסול ואין להקשות בבכורות (דף מ"ז) תנן מי שהיה לו בנים ונשא אשה כו' היא וכהנת היא ולויה כו' בכור לכהן ואינו בכור לנחלה מכלל דכהונה ולויה פטורין דאיעבר ממאן אלימא דאיעבר מכהן ולוי אי הכי מאי אריא כהנת ולויה אפילו בת ישראל נמי אלא דאיעבר מעכו"ם כהנת פטורה כו'. אלא כהנת כיון דאי בעיל לה הוי לה זרה. אמאי לא מוקי לה דאיעבר מכותי היינו שנתעברה באמבטי משכבת זרע של כותי דאין כאן ביאת איסור ובנה פטור מחמש סלעים כמו לויה דאיעבר מעכו"ם דבנה פטור מה' סלעים. דיש לומר משום דהוי מלתא דלא שכיחי. ע"כ לא מוקי לה בכה"ג ע"כ משני לה התם לעולם דאיעבר מכהן והיא בת ישראל ואמאי קרו לה כהנת דבנה כהן: